נבחרת צרפת זכתה בגביעי העולם שלה לאורך ההיסטוריה כאשר התקיימו כמה תנאי סף ברורים בסגל. הראשון שבהם הוא מערכת יחסים תקינה, שקטה ולא סוערת בין כל חלקי חדר ההלבשה - שחורים, לבנים, מוסלמים, נוצרים, אתאיסטים, ותיקים וצעירים כאחד.
התנאי השני הוא נוכחותם של טיפוסים חסונים במיוחד בהגנה ובקישור האחורי, כפי שהיו לורן בלאן ודידייה דשאן ב-1998, או רפאל וראן ואנגולו קאנטה ב-2018. התנאי השלישי והמרתק מכולם נוגע לעמדת החלוץ המרכזי: נוכחותו של "9" שלא בהכרח כובש, אך יודע לנוע היטב ללא כדור, לייצר שטחים פנויים לשחקני הכנף והקישור המוכשרים ממנו, ומסוגל להקריב את עצמו וא את מאזן שעריו למען הקולקטיב (סטפן גיבארש ב-1998 ואוליבייה ז'ירו ב-2018).
כאשר התנאים הללו מתקיימים, ומכמות הכישרונות הבלתי נתפסת שיש לכדורגל הצרפתי להציע מייצרים תלכיד שעובד היטב בצורה קבוצתית - צרפת הופכת לאלופת העולם.
האם הנבחרת של דשאן מורכבת כיום מהאנשים הנכונים שיאפשרו את קיום התנאים ההכרחיים הללו לזכייה במונדיאל הקרוב? זוהי שאלה מורכבת, במיוחד כאשר הכוכב הגדול והקפטן של הקבוצה מחזיק באישיות השונה בתכלית מזו של הקפטנים והמנהיגים המובילים שהובילו את הצרפתים בעבר.
קיליאן אמבפה הופך אט-אט ל"פרסונה נון גראטה" בסביבת ריאל מדריד - ברמה כזו שעשרות מיליוני אוהדים של הבלאנקוס מרחבי העולם חתמו על עצומה מקוונת הדורשת לשחררו מהקבוצה. המצב הגיע לכדי כך שאפילו התקשורת במולדתו, שבאופן מסורתי נהגה בו בכפפות של משי, אינה חוסכת ממנו ביקורת נוקבת.
לפי עיתון הספורט הגדול באירופה, "ל'אקיפ", הצטרפו לאחרונה לקו התוקפני של התקשורת הספרדית בכל הנוגע להתנהלותו של הכוכב. לפי דיווח בעיתון, חבריו לקבוצה של אמבפה בריאל חשים שהוא אינדיבידואליסט מדי ונהנה מפריבילגיות מופרזות. הדיווחים על כך שזילזל באיש צוות במועדון אוששו אף הם על ידי כלי התקשורת הצרפתי, שאף חשף מקרה שבו איחר החלוץ ב-40 דקות לארוחה קבוצתית רשמית. על פי הידיעות משני עברי המתרס, בספרד ובצרפת, אמבפה נראה כיום מבודד לחלוטין מיתר חבריו לחדר ההלבשה במדריד.
עוד עולה מהפרסומים בצרפת כי שחקני ריאל אינם מתרשמים מכך שאמבפה מסרב לקחת חלק במלאכת הלחץ הקבוצתית, חושבים שהוא מוותר לעצמו מהר מדי כשהוא נתקל בקושי פיזי, ואולי אף "שומר" את כוחותיו במכוון לקראת טורניר גביע העולם.
ייתכן שבמדים הלאומיים אמבפה ישחק כאילו אכפת לו באמת מחבריו לחדר ההלבשה, אך כדאי לזכור שבעבר כבר נרשמו לו קצרים ותאקלים מול המאמן דשאן על רקע התנהלותו, וניכר כי כרגע הוא אינו נהנה מתמיכה ציבורית רחבה במולדתו. ישנם קולות בצרפת שאף טוענים בגלוי כי עדיף לנבחרת להגיע לארצות הברית ללא אמבפה, ובמקום זאת להציב שלישייה קדמית גמישה, דינמית וחרוצה הכוללת את מייקל אוליסה, עוסמאן דמבלה ומרקוס תוראם (שישחזר את תפקידו ההקרבתי של ז'ירו), כאשר דזירה דואה המוכשר ימתין על הספסל לצד ריאן שרקי.
אם להסתמך על ההיסטוריה, נראה שזו עשויה להיות הדרך הבטוחה והנכונה יותר של צרפת להבטיח את זכייתה בגביע העולמי השלישי בתולדותיה.