המציאות המורכבת של קבוצת כדורגל ללא בית, בצל המלחמה והפינוי מהצפון, ממשיכה לתת את אותותיה. אריאל שרצקי, קפטן ושחקן עירוני קרית שמונה, שוחח אמש (שני) עם תכנית הספורט של 103FM ושיתף בתחושות הקשות לנוכח המצב בעיר, ההתמודדות האישית כנכדו של הבעלים, והמחשבות על עתידו המקצועי.
"זה מאוד משפיע כקבוצת כדורגל בלי בית", הודה שרצקי בפתח דבריו, "אבל קודם כל עצוב על העיר, על מה שקורה שם. אני מקווה שיסיימו את זה כמו שצריך. יש להם את הלגיטימציה לעשות מה שצריך".
על החיבור העמוק שלו לאזור הצפון סיפר: "זה מקום עם מלא פוטנציאל, אחד היפים בארץ. אני עברתי בגיל 17, גרתי עם נדב זמיר, השוער של הפועל ירושלים. גרנו באותה דירה 3 שנים. נהייתי בן בית לכל דבר באזור הזה, ואנחנו כבר על הקו בין להיות מפונים. חזרנו קצת עכשיו לאצטדיון וראינו את כל השיפוצים קורים. אין מה לעשות, זו המציאות פה".
המעבר לאצטדיון בנתניה, לדבריו, אינו מהווה תחליף אמיתי. "זה לא מרגיש ביתי לי גם אחרי שלוש שנים שם", שיתף, "האצטדיון של קרית שמונה הוא יותר ביתי. אנחנו מתאמנים שם כל השבוע ורגילים אליו. הרבה קבוצות גדולות גם היו מאבדות שם נקודות, ונתניה זה אצטדיון שמרגיש משחק חוץ כל משחק".
כנכדו של בעלי הקבוצה, איזי שרצקי, אריאל נאלץ להתמודד לא פעם עם רעשי רקע. "בסוף יש התמודדויות", ציין, "אבל בבין-אישי עם השחקנים זה חברים לכל החיים וזה מה שחשוב. כל חדר הלבשה שהייתי בו, אני יכול להגיד שאחרי שבועיים של היכרות ואימונים ביחד, השחקנים סמכו עליי ורצו אותי לידם על הדשא".
באשר לעתידו המקצועי, שרצקי לא שלל אפשרות של פרידה ממועדון נעוריו. "זה היה ממש קרוב אחרי העונה בלאומית", חשף, "ויש סיכוי שזה יקרה לקראת העונה הבאה. לא רוצה להגיד סתם לפני שהדברים קורים".
לסיום, התייחס שרצקי לעבודתו של המאמן שי ברדה בתנאים הבלתי אפשריים. "כל אחד צריך לתת קצת יותר מהצוות והשחקנים", אמר. "יש לנו שחקנים שנוסעים ממג'דל שמס לקרית שמונה כל יום, שזה איזה שעה, ומקריית שמונה לשפיים. זה מטורף לדעתי, אני לא מבין איך הם באים לאימון. בסוף כל הכבוד לשי ולצוות שאנחנו מצליחים לעשות אחלה עונה. שאפנו ליותר גבוה, אבל זה הישג ממש מכובד עם כל הסיטואציה שנוצרה".