לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל, יניב טוכמן סיפר בתוכנית הספורט של 103fm על רועי שיפנבאוור, שאיבד את אביו, אל"מ דניאל שיפנבאוור ז"ל, באסון המסוק ברומניה ב-2010. טוכמן חזר למפגש המרגש בשבעה, אליו הגיע יחד עם גילי ורמוט ואיתי שכטר זמן קצר אחרי הדאבל של הפועל תל אביב.
"שמעתי את הסיפור והגעתי לשבעה, גם בגלל שדניאל היה בעצמו שחקן בנוער של הפועל תל אביב, אבל בחר ללכת לקורס טיס ולהפסיק את הקריירה שלו ככדורגלן", סיפר טוכמן. "הגעתי עם גילי ורמוט ואיתי שכטר, חודשיים אחרי הדאבל המפורסם עם השער של ערן זהבי. הם הגיעו לבית, וזה היה מפגש עוצמתי".
האזינו קטע למלא מתוך תוכנית הספורט
בהמשך עלה לשידור רועי שיפנבאוור ושיתף בזיכרונות מאביו ומהימים ההם: "לפני 16 שנה חווינו כמשפחה את אחת השנים הספורטיביות המדהימות שיצא לנו לחוות, עם הדאבל של הפועל תל אביב והמונדיאל המוצלח של אורוגוואי, מולדתם של אבי ואמי. הם עשו מונדיאל ענק, עם 'יד האלוהים' של סוארס מול גאנה. המשחק הזה היה הפעם האחרונה שבה נפגשנו כל המשפחה מהצד של אבא. אבא שלי היה אדם שמתעצבן מאוד מהר, והוא רצה ללכת כבר במחצית, אבל זה לא היה אפשרי. עד היום זה עושה לי צמרמורות כשאני נזכר בזה".
טוכמן הוסיף וסיפר על רגע מיוחד מאותו ביקור: "רועי היה אז לקראת בר מצווה. כשיצאנו מהשבעה להיפרד ליד הרכבים, גילי ורמוט אמר שיש לו משהו להביא לו. הוא הלך לאוטו, פתח את הבגאז' והוציא את חולצת הדאבל, חולצת האליפות שלו. הוא חיפש במשך שלושה חודשים למי להביא את החולצה הזו, ואמר שזו ההזדמנות הכי טובה ושאין ראויה ממנה. הם גם הצטלמו יחד".
רועי התייחס גם למשמעות שקיבלה החולצה עם השנים: "לצערי, במרוצת השנים היא הוכתמה קצת וקיבלה מעמד אחר, בעיקר בגלל שוורמוט עבר למכבי תל אביב. אני מאוד אוהב לשמוע אותו וחושב שהוא בן אדם מדהים, והוא היה כוכב וסמל בהפועל תל אביב, אבל עדיין יש לזה חותמת".
עוד סיפר: "כשהתקשרו אליי, חשבתי שוורמוט רוצה את החולצה בחזרה, ואמרתי שאין סיכוי שאני נותן אותה. אפילו אמרתי בחיוך שבעד שלום אני לא מחזיר. בסוף, בתור ילד גדלת על השחקנים האלה, והם גם הובילו את הפועל לליגת האלופות. אני זוכר שגם תוך כדי השבעה הלכנו לראות את מוקדמות ליגת האלופות".
כשנשאל אם הדרבי התל אביבי עדיין מעורר בו אמוציות, השיב רועי: "אני חושב שבמשך חודשיים וחצי-שלושה עוד שרתי את השיר של צ'יקו. צ'יקו עם הדרדל'ה ברגל שמאל עשה לנו מה שלא עשו לנו 12 שנה, ואנחנו מודים לו על הרגע הזה - ואמוס צ'יקו. זה עושה הרבה. אלו היו 12 שנים קשות, ובמשך כל הזמן הזה אתה אומר שהפעם זה זה, וזה לא קורה, ואז פשוט זה קרה".
הוא הוסיף על הדרבי אותו ניצחו: "כשהדבר הזה קרה, זו הייתה התפרצות לא נורמלית. אני גם חושב שכל אוהדי הפועל חוו את החודש וחצי שאחרי הרגע הזה כשהם עדיין בעננים". טוכמן הוסיף: "רועי שמדבר איתנו היה הילד הסנדוויץ', יש לו אח גדול ואח קטן, ושלושתם לוחמים ביחידות מובחרות, עם אבא שנפל ועם צורך באישור ובחתימה של האמא".
רועי השיב: "אני לא רואה את זה כמשהו מיוחד, כאילו באנו והוצאנו מעצמנו משהו שלא היה מצופה. אני חושב שלכולנו היה ברור שאם נבחר ללכת בדרך הזאת, אז קודם כל זה יתקבל על ידי אמא שלי באהבה. בעולם של היום נראה לי שגם אמהות שלא התאלמנו חוששות לילדים שלהן. אנחנו חיים במציאות קשוחה וקשה, ואני חושב שאנחנו עם חזק מאוד".
כשנשאל על התחושות שלו מאז 7 באוקטובר, סיפר רועי כי היה עם חברים במסיבת הנובה: "היה לי מזל. לי ולעוד כמה חברים הצלחנו לברוח. לצערי, יש לי שלושה חברים שנרצחו באותו היום. היינו 12 חברים, וב-6:29 עוד היינו שם במסיבה. כשהתחילו הטילים, הבנו את הסיטואציה וכולנו התקפלנו די מהר. כל אחד לקח על הגב מה שהצליח, נכנסנו לרכבים, וחלק מהחברים חוו את אירועי המיגוניות, שם שלושה מחבריי נרצחו".
לסיום אמר: "עידן הרמן, שרון גורדני ועדן נפתלי, זכרונם לברכה. הקבוצה שלנו חוותה גם מוות נוסף של בן שלי ז"ל, חבר מאוד טוב מהילדות".