המשחק האחרון של הפועל באר שבע בו צפה בן כהן מהיציע הדרומי באצטדיון טרנר היה ב-9 בפברואר מול בית"ר ירושלים. "הוא היה רגיל לשבת עם כל האוהדים השרופים ביציע, כשאני ואבא שלי יושבים באותו יציע אבל בצד, איפה שיש פחות בלאגן", מספרת שי כהן, אחותו. "יהיה מאוד מוזר ויהיה קשה לעכל שביום שבת הקרוב כשהפועל באר שבע תשחק מול בית"ר שוב בטרנר, אנחנו נשב ביציע אבל בן לא יהיה שם. לא נתפס שהוא לא יהיה יותר לידי ביציע".
סמ"ר בן כהן מלהבים בן 21 נפל לפני שלושה שבועות בקרב בדרום לבנון. לוחם סיירת הנח"ל היה אוהד מושבע של הפועל באר שבע. דמות מוכרת מאוד בין יושבי היציע בבית ובמשחקי החוץ. "הוא אהב את הפועל באר שבע בכל הגוף", ממשיכה שי. "אבל נדמה לי שזה אפילו התעצם כשניב וקנין, שחקן קבוצת הנוער שלנו, התחיל להיות גורם משמעותי. בן היה בן 21, ניב בן 19 אבל הם הפכו לחברים מאוד קרובים כי בנות הזוג שלהם היו אחיות. כשבן היה בבית בשבתות הוא היה נוסע למשחקי חוץ של הנוער של הפועל באר שבע כדי להיות עם ניב מהיציע ומיד חוזר למשחק של הקבוצה הבוגרת כדי להיות גם איתה מהטריבונה".
בשבת האחרונה, כמה שעות לפני המשחק של הפועל באר שבע מול הפועל פתח תקווה, ניב וקנין כיכב עם צמד במדי קבוצת הנוער של הפועל באר שבע מול מכבי חיפה והיה שותף למהפך אדיר בתוצאה. אחרי כל שער רץ השחקן שבקרוב יהפוך לשחקן קבוצת הבוגרים ליציע כדי לקבל לידיו חולצה לבנה ועליה תמונה של חברו בן כהן. את החולצה נישק והציג אל מול המצלמות שהעבירו את המשחק לערוץ הספורט.
שי הייתה עם ההורים ביציע בטרנר יותר מאוחר בלילה וראתה את הפועל באר שבע מנצחת את הפועל פתח תקווה בתחילת הפלייאוף. אחרי המשחק ביקשו ממנה להיכנס לחדר ההלבשה של הפועל באר שבע ושם חגגו לה יום הולדת 17 כשכל השחקנים, הצוות המקצועי וההורים שלה ושל בן שרית וצביקה, דומעים בחדר ההלבשה. הימים שלפני מותו היו קשים לה מאוד.
"השיחה האחרונה שלנו עם בן הייתה ב-25 במרץ. חמישה ימים לפני שהוא נפל. בן עבר הרבה בשנתיים וחצי האחרונות בצבא. הוא לחם בעזה. הוא לחם בג'נין. אבל מעולם לא חששתי לחייו כמו אחרי אותה שיחה שקיימנו במשפחה איתו ושבה הוא סיפר שהוא נכנס ללבנון ושהוא לא יהיה זמין. אחרי אותה שיחה הייתי ממש לחוצה. באחד הימים אפילו ביקשתי מאמא לבוא מהר הביתה. ממש בכיתי. היו לי מחשבות לא טובות. פחדתי מאוד שמשהו רע יקרה לו ושזה יהיה הכי רע. אני בדרך כלל לא הייתי כזו כשהוא לחם בעזה ובג'נין. אני דווקא הייתי רגועה יחסית בבית ולא חשבתי לרגע על מחשבות רעות". נפילתו של בן כה טרייה וקורית ממש בסמיכות ליום הזיכרון. המשפחה מלהבים נכנסת אל משפחת השכול.
"אני לא חושבת שאנחנו כבר מעכלים. אנחנו בתוך החודש הראשון. אני גם לא יכולה לראות אותנו מעכלים את זה בעתיד כל כך מהר", אומרת שי. "אנחנו נצטרך לחיות לצד השכול. לצד המוות של בן. אבל לעכל את זה, יהיה כנראה בלתי אפשרי. הפועל באר שבע עוטפת אותנו באהבה עצומה ובכל הזדמנות היא מזכירה אותו וזה עוזר. בן אהב את המדינה. אהב את מה שהוא עושה. היה חולה על החברים שלו, על הצוות שלו. למרות הסכנה אין לי בכלל ספק שהוא היה עושה שוב את הדברים ומתייצב לכל משימה כפי שעשה במשימה, שבמהלכה מצא את מותו. הוא חסר להרבה אנשים. הוא חסר מאוד ביציע. אנחנו כבר מאוד מתגעגעים אליו ומחבקים בחזרה את הפועל באר שבע, שכבר עשתה כל כך הרבה כדי להנציח את אחי".
שי יודעת היכן בדיוק היא תחפש את אחיה. "בן מאוד חסר לי גם בכל ההיבט של הכדורגל. היינו מדברים הרבה על הקבוצה. יש סטיקר מתוך שיר של אייל גולן שמלווה אותו מאז מותו וזה גם שיר השחקן של גיא מזרחי וכשבשבת האוהדים התחילו לשיר את השיר הזה היה לי מאוד קשה ובכיתי. כל גול, כל מסירה, כל דבר שעושה הפועל באר שבע על הדשא מחזיר אותי לבן. הפועל באר שבע הייתה נוכחת בצורה מלאה בחיים של כולנו. יום הזיכרון תמיד היה יום כואב מאוד עבורי ועבור המשפחה. עכשיו זה יהיה פי כמה. אבל אנחנו נקום על הרגליים ואנחנו נהיה משפחה שמתמודדת וחיה עם האובדן, הכאב והשכול כי זה מה שבן רצה. אני בטוחה בכך. אנחנו נהיה משפחה צוחקת, משפחה מתרגשת, משפחה שזוכרת את בן אבל חיה ומתמודדת עם הכאב והאובדן שלו".