פאבלו סבאלטה, אחד הסמלים הגדולים של מנצ'סטר סיטי בעידן המודרני, העניק ראיון מקיף ל-"Flashscore" וחזר לתקופה שבה המועדון הפך מכוח עולה לאימפריה של ממש. המגן הארגנטינאי דיבר על השנים הראשונות אחרי ההשתלטות מאבו דאבי, על ההבדלים בין המאמנים שעבד תחתיהם, ועל דמויות בולטות כמו פפ גווארדיולה, וינסנט קומפאני ומריו באלוטלי.
סבאלטה התייחס תחילה למעבר שלו לסיטי ב-2008, שממש לא הרגיש כמו עוד העברה רגילה. לדבריו, זמן קצר אחרי שחתם, הבעלות החדשה נכנסה למועדון ושלחה מיד מסר לעולם כולו עם רכישתו של רוביניו: "זה היה הרגע שבו אנשים הבינו שמשהו גדול מאוד קורה. זו הייתה נקודת מפנה אמיתית עבור המועדון - ובמבט לאחור, הגעתי בדיוק בזמן הנכון".
הוא הסביר שבמועדון לא דיברו רק על הצלחה מיידית, אלא על תהליך ארוך: "מה שהרשים אותי היה שהבעלים באמת הבינו שזה לא עניין של לזכות במשהו בתוך שנה או שנתיים. זו הייתה תוכנית לעשר שנים. אתה לא צריך רק שחקנים גדולים, אתה צריך שחקנים שמגיעים למועדון ומראים מחויבות אמיתית, שחקנים שרוצים לשנות את ההיסטוריה של המועדון".
על פפ גווארדיולה, סבאלטה דיבר בהערצה גדולה במיוחד. הוא תיאר את הגעתו של המאמן הספרדי כרגע שבו סיטי לא הסתפקה יותר בשליטה באנגליה, אלא כיוונה לזכייה בהכול: "הכול השתנה, בדרך הכי טובה שאפשר. שיחקנו כדורגל נפלא גם תחת מנצ'יני ופלגריני וזכינו בתארים, אבל כשפפ הגיע, הרגשנו שהמועדון אומר: עכשיו אנחנו רוצים לזכות בהכול. לא רק לשלוט באנגליה - אנחנו רוצים לזכות בליגת האלופות".
סבאלטה גם חשף מה הופך את פפ למיוחד באמת מבפנים: "הוא אובססיבי לחלוטין - בדרך הכי מעוררת הערכה. כולם יודעים שהוא מאמן מבריק ושהסגנון שלו יוצא מן הכלל, אבל כשאתה עובד איתו, מה שבולט זה איך הוא מעורר השראה בשחקנים. הוא מגיע בבוקר וכבר יושב במשרד שלו, חושב מה אפשר לשנות, מה אפשר לשפר - אפילו כשהקבוצה משחקת נהדר ומנצחת משחקים".
בהמשך, הארגנטינאי העריך שפפ לא ימשיך לעוד מועדון גדול באנגליה אחרי סיטי, וגם לא יחזור לעוד קבוצה ספרדית אחרי ברצלונה. לדעתו, היעד הסביר ביותר בעתיד הוא נבחרת: "אני חושב שהוא יכול. בכנות, אני חושב שהצעד הבא הכי סביר, בשלב כלשהו, הוא נבחרת. אני יכול להגיד לך שכל התאחדות בעולם הייתה רוצה אותו".
מי שעורר עניין רב בראיון היה גם וינסנט קומפאני, כיום מאמן באיירן מינכן. סבאלטה סיפר שהמנהיגות של הבלם הבלגי בלטה כבר מהיום הראשון שלהם יחד בסיטי: "מהיום הראשון. וינסנט ואני הגענו לסיטי באותו זמן, ב-2008, ובשבועות הראשונים בילינו הרבה זמן יחד במלון. כבר אז היה אפשר לראות את זה מיד - האישיות העצומה, הסמכות, העובדה שכבר אז דיבר שלוש או ארבע שפות".
לדבריו, המעבר של קומפאני לאימון היה כמעט בלתי נמנע: "על המגרש הוא היה מנהיג טבעי, וככל שהכרת אותו יותר, דרך האימונים המשותפים והשיחות בחדר ההלבשה, האינטליגנציה שלו בכדורגל והידע שלו במשחק הבהירו לי לגמרי שהוא הולך להיות מאמן". הוא גם יצא להגנתו אחרי התקופה בבורנלי: "תמיד הרגשתי שאנשים שפטו אותו מהר מדי. כשאתה שם מאמן מוכשר עם שחקנים ברמה עילית, כמו שיש לו עכשיו בבאיירן מינכן, אתה רואה למה הוא באמת מסוגל".
ואז הגיע מריו באלוטלי - אולי הדמות הצבעונית ביותר שעליה נשאל. סבאלטה הודה כי הוא עדיין צוחק בכל פעם שהוא נזכר בחלוץ האיטלקי: "מריו הוא מישהו שאני עדיין צוחק עליו בכל פעם שהוא עולה לי לראש". הוא הדגיש שהכישרון היה עצום: "היכולת הייתה שם לחלוטין. הוא היה מהיר, היה לו בעיטה אדירה, הוא היה מוכשר טכנית, ואני מעולם לא ראיתי אותו מחמיץ פנדל. הוא היה כישרון יוצא דופן".
עם זאת, מבחינתו של סבאלטה, הבעיה של באלוטלי לא הייתה מקצועית אלא מנטלית והתנהגותית: "מה שחבל הוא שהוא לא ממש הצליח להתחייב לצד המקצועני של הדברים - לשגרה של להתאמן טוב, לנוח נכון, לאכול כמו שצריך, להיות מרוכז כולו בכדורגל. ברמה הזו, עם התחרות שהייתה לו סביבו עם אגוארו, דז'קו וטבס, היית חייב להיות בשיא שלך בכל יום".
הארגנטינאי הוסיף גם אנקדוטה נהדרת על חייו של באלוטלי מחוץ למגרש: "ואז כמובן היה כל הדרמה הבלתי פוסקת מחוץ למגרש. כל בוקר בארוחת הבוקר, בלי יוצא מן הכלל, הייתה איזו כותרת חדשותית חדשה על מריו". למרות הכול, הוא הדגיש את האהבה שהייתה כלפיו ביציעים: "אוהדי מנצ'סטר סיטי אהבו אותו, ובצדק. הבישול ההוא לאגוארו מול ק.פ.ר, השער 'Why Always Me?' נגד יונייטד - אלה רגעים שכתובים לנצח בהיסטוריה של המועדון".
סבאלטה דיבר גם על קרלוס טבס, וסיפר שהכיר אותו עוד מנבחרות הנוער של ארגנטינה. הוא תיאר אותו כשחקן מיוחד שלא תמיד היה קורע את עצמו במהלך השבוע, אבל תמיד הופיע למשחקים עצמם: "היית משאיר לו לעשות דברים בדרך שלו. אבל כשהגיע סוף השבוע, הוא היה זה שמנצח עבורך משחקים. זו הייתה המתנה שלו".