ברצלונה רחוקה מלהיות קבוצה שנבנתה היטב. השחקן היקר ביותר במערכת הוא רוברט לבנדובסקי, חלוץ מזדקן בן 37 שכבר אינו מתאים למערך ומתקשה פיזית לעמוד בדרישות הכדורגל המודרני לאורך עונה שלמה ושחקני ההגנה היקרים ביותר - ז'ול קונדה, רונלד אראוחו ואנדרס כריסטיאנסן - אינם נחשבים כיום לשחקני הגנה מהטופ העולמי.
החורים והבעיות בסגל רבים, אך המגבלות הפיננסיות שהוטלו על המועדון מנעו מההנהלה לפתור אותם. האחריות למצב רובצת במידה רבה לפתחו של הנשיא ז'ואן לאפורטה והמנהל הספורטיבי דקו. במקרה של לבנדובסקי, מדובר בבעיה שיצר לאפורטה במו ידיו, כשבחר להשקיע סכומי עתק בחלוץ המבוגר רק כדי שיוכל להתהדר בהחתמת כוכב בסדר גודל משמעותי. למעשה, הון רב הושקע בשחקנים שפשוט אינם שווים את מחירם.
ועדיין, שתי החלטות מקצועיות מבריקות מצליחות להשאיר את בארסה ברמות הגבוהות ביותר. הראשונה היא ההסתמכות על 'לה מאסיה' - מפעל הכישרונות הטוב בהיסטוריה. גם אם ההחלטה נבעה מאילוצים כלכליים, האקדמיה הפכה לגלגל הצלה של ממש עבור שאיפות המועדון; אין עוד מערכת כדורגל שמייצרת כל כך הרבה שחקני עילית בזה אחר זה. ההחלטה השנייה והקריטית לא פחות הייתה החתמתו של האנזי פליק. המאמן התברר כדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות לסגל הנוכחי.
אפילו אם הקטלונים לא יצליחו למחוק את הפיגור מול אתלטיקו מדריד ברבע גמר ליגת האלופות הערב (שלישי), הקבוצה צפויה לזכות באליפות ספרד שנייה ברציפות. הסגל הצעיר שלה צפוי רק להשתפר, והקשר בין השחקנים למאמן נראה חזק הרבה יותר מזה שקיים אצל היריבה המושבעת, ריאל מדריד.
כאשר פליק חתם במועדון, הביקורת נגד לאפורטה הייתה חריפה. נטען כי המאמן הגרמני כבר מעבר לשיאו, אינו מכיר את התרבות הקטלונית, לא דובר את השפה ויתקשה להנחיל את הכדורגל המלהיב שהאוהדים מצפים לו. החששות היו מובנים; פליק הגיע לאחר כישלון מהדהד בנבחרת גרמניה, שנבע במידה רבה מחוסר יכולתו להתחבר לשחקניו.
בסדרה התיעודית "הכל או כלום: נבחרת גרמניה בקטאר", פליק הצטייר כמאמן המתאמץ נואשות להשליט סדר ולייצר מוטיבציה, בזמן ששחקניו נראים מנותקים, רדומים ולא מוכנים לעומס המנטלי של המונדיאל. הוא נראה מתוסכל במיוחד בחדר ההלבשה סביב סוגיות של דייקנות ומשמעת. על פניו, הבאת מאמן גרמני הנושק לגיל 60 לתוך חדר הלבשה ספרדי צעיר נראתה כהחלטה תמוהה. אולם, הוא הוכיח שהוא קורץ מהחומר של הגדולים ביותר.
עוד בסדרה ההיא ניתן היה להבחין בניצנים הללו. פליק אמנם לא הצליח להעיר את הגרמנים, אך הוא הפגין אינטנסיביות, ישירות ויכולת ביטוי רגשית גבוהה. הוא לא היה מרוחק או מיושן; הכישלון היה על כתפי השחקנים שלא הגיבו לתחנוניו לאומץ ואינטנסיביות. ייתכן שדווקא המכה שספג בקטאר הבהירה לו מה עליו לשנות בגישתו לדור השחקנים הנוכחי.
עם הגעתו לברצלונה ביוני 2024, פליק אימץ גישה שונה. למרות פער של ארבעה עשורים בינו לבין חניכיו, הוא בחר להפוך לדמות אבהית. הוא הבין מלאפורטה שלא יקבל חיזוק משמעותי וכי עליו להפיק את המיטב מהקיים, כולל הפצועים. הוא פיתח מערכת יחסים כה קרובה עם גאבי, עד שפליק היה זה שנכח לצדו כשהתעורר מהניתוח. "הוא היה כמו אבא עבורי", סיפר גאבי לאחר שחזר למגרשים בניצחון על סביליה במרץ האחרון. "הוא תמיד האמין בי, ואני מקווה שיישאר כאן שנים רבות".
גם מארק ברנאל, שקרע את הרצועה הצולבת, זכה לתמיכה יוצאת דופן. המאמן ביקר אותו בבית החולים והעניק לו ספר עזרה עצמית עם הקדשה אישית: "אתה הולך להיות הקשר האחורי הגדול הבא של ברצלונה". ברנאל העיד בראיון ל'ספורט' כי המילים הללו העניקו לו כוח שקשה לתאר.
הגישה הזו לא עבדה רק על הצעירים. אראוחו, שהתמודד עם לחץ וחרדות, קיבל מפליק אישור מיוחד לצאת לחופשה בישראל וחזר בכושר משופר. ראפיניה, שהיה עם רגל וחצי מחוץ למועדון, הודה כי פליק שינה את חייו. "הוא אמר לי שאהיה שחקן חשוב, וזה כל מה ששחקן צריך - ביטחון", סיפר הברזילאי שהפך תחתיו לאחד הטובים בעולם.
גם הכוכב הגדול, לאמין ימאל, מעריך את הגישה, למרות שגם הוא נאלץ לעבור סדרת חינוך קלה. כאשר ימאל איחר לאסיפה, פליק בחר בעונש יצירתי: "מנהרה" של חבריו לקבוצה שחבטו קלות בעורפו. הצעד הזה אכף את המשמעת מבלי לבודד את השחקן, והבהיר לו שהתנהלותו משפיעה על הכלל.
פליק התמודד בתבונה גם עם התסכול של ימאל כשהוחלף נגד ראיו וייקאנו. "זה נורמלי שכדורגלן לא מרוצה כשהוא יורד, אבל יש שחקן אחר שמגיע לו לשחק", הסביר המאמן בתקשורת, תוך שהוא מרגיע את הלהבות. הוא מחבר את ימאל ל"מנטליות הקולקטיבית" של בוגרי האקדמיה, ומדגיש את הייחוד שבמשחק לצד חברים שגדלו יחד.
"הדבר הכי חשוב הוא השחקנים, והמאמנים כאן כדי לעזור להם להשתפר", אמר פליק ל'מונדו דפורטיבו'. ימאל מצדו מחזיר אהבה: "הוא אדם אדיב שאפשר לדבר איתו, הוא תמיד שואל לשלומך ומלמד המון". פליק "האבא" יודע שהמשימה העומדת לפניו הערב קשה במיוחד. לחזור מפיגור 2:0 במטרופוליטנו זה אתגר כמעט בלתי אפשרי, אבל אם יש קבוצה שמסוגלת לעשות זאת, זו ברצלונה המלוכדת של פליק.