1. לפני הניתוחים המקצועיים אני הרי אוהד הפועל. וברגעי הסיום של הדרבי המתוק מדבש אתמול בבלגרד לא חשבתי על ההשלכות המיידיות של הניצחון. מול עיניי עברו שורת זיכרונות מרים. ההפסד למכלן במוקדמות בית הגמר של גביע אירופה לאלופות, ההפסד לבנפיקה החלשה בדיוק באותו השלב ודקות הסיום הנוראיות (שכללו ארבע החטאות עונשין של רואי שידלצקי) מול פאוק סלוניקי שמנעו מאיתנו לשחק באותו מפעל יוקרתי עם מכבי תל אביב.
את המשחק בבלגרד ראה אוהד הפועל שהרגיש, כל כך הרבה פעמים בחייו, שברגע האמת הקבוצה שלו נעלמת. והנה היא כאן. ברגע האמת. מול היריבה המיתולוגית, והיא מנצחת. וזה קורה שנה בדיוק אחרי שברגע האמת היא הייתה שם. מול גראן קנריה, בדרך לתואר אירופי היסטורי. הקבוצה שלא הייתה שם פתאום שם. ואולי דור האוהדים הצעיר שלה יהיה פחות מצולק והרבה יותר אופטימי.
2. מקצועית, זה קודם ההישג של דימיטריס איטודיס. נדמה לי שהתרומה המשמעותית של היווני למועדון העונה, עוד לפני כמה הברקות מקצועיות, היא העובדה שהוא האיש שהיה שם. איש המקצוע היחיד בהפועל שיודע מהי היורוליג. שיודע כמה ארוכה, מסובכת ומתסבכת הליגה הזו. שיודע ברגעי האושר לעצור את החגיגות וברגעי השפל לא להיכנס למרה שחורה. הפועל תל אביב מאז ומעולם הייתה מועדון במאניה-דיפרסיה. סקנדל ופסטיבל. איטודיס היה הפסיכולוג שחיכינו לו. האיש שברגעי ההתעלות וההתרסקות הושיט יד למועדון והעביר אותו בבטחה במעלה הדרך.
איטודיס הגיע לדרבי מוכן. העלאתו של אנטוניו בלייקני בחמישייה נראתה כמו טעות. כמו מצמוץ מיותר מול קטש. אבל בלייקני עלה כדי למנוע התפוצצות של לוני ווקר, והוא אכן פשוט שיתק אותו. במשך עונה שלמה אני מקבל מבלייקני וייבים דייויד ת'רדקיליים. ועכשיו אפשר כבר לומר בגאון: יחי השריף החדש. מאז ת'רדקיל לא היה בהפועל שחקן שמשחק בשני צידי המשחק כל כך טוב. ועם ג'אמפ שוט כל כך אלגנטי.
מהלך נוסף של איטודיס היה דקות ארוכות עם הרכבים נמוכים. נדמה כי הוא הפנים את חולשתו של ויינרייט והעדיף לתת את הדקות בעמדה 4 למלקולם שהיה אדיר, לא הראה נחיתות פיזית מול מקביליו במכבי ומלבד הגנה נהדרת הציג משחק התקפה חכם ויעיל (16 נקודות). אלמנט שלישי שהציג איטודיס הוא הארכת הרוטציה. קסלר אדוארדס וליוואי רנדולף נשלפו ממעמקי הספסל, וגם אם לא הבריקו, העניקו עומק מול הסגל הרעוע יחסית של מכבי.
3. לים מדר העונה היה חוסר מזל כפול. בתחילה - כאשר הגיע לעונת היורוליג פצוע, ולאחר מכן, כשנתקל בעונת היורוליג הטובה בקריירה של כריס ג'ונס. אז נכון שמספרית היו לרכז האמריקני עונות טובות יותר. אבל ג'ונס פשוט בעונה אדירה. כן, היו רגעים שהוא הוציא אותנו מהכלים עם השתוללויות מיותרות. ועדיין, בחלקה הראשון של העונה הוא היה בורג מרכזי בכמה ניצחונות משמעותיים, וברגעי הסיום שלה, ג'ונס משחק את הכדורסל הטוב בחייו.
בדרבי הוא הציג ניהול משחק מבריק בשילוב אינטליגנציית משחק שפירקה את ההגנה של מכבי (13 נקודות, 11 אסיסטים ו-7 ריבאונדים). עכשיו, כשעונת היורוליג הסדירה עומדת בפני סיום ניתן להגדיר את ג'ונס כאחד הרכזים המחליפים הטובים במפעל. נאמר זאת כך: הפועל תל אביב לא יכולה להרשות לעצמה לוותר עליו בעונה הבאה.
4. אחרי שלושה משחקים נהדרים ואסה מיציץ' חזר אתמול כמה צעדים אחורה. הוא היה מפוזר, איבד יותר מדי ולקח הרבה זריקות קשות. מאידך הוא שוב הפגין השקעה נהדרת בהגנה. מי שהיה, כהרגלו, אי של יציבות הוא אלייז'ה בריאנט. לטעמי ה-MVP של המפעל עד כה. מעבר לקבלת ההחלטות הנהדרת, הקליעה הבטוחה, האסיסטים (6) והעזרה בריבאונד (5) בריאנט הוא אי של שקט באחד המועדונים ההיסטריים בתבל.
גם כשהוא מאבד יותר מדי, כמו בדרבי הזה, הוא עדיין נותן את התחושה שתמיד אצלו הכל בשליטה. שאפשר לתת לו את הכדור ויהיה בסדר. הוא יקבל את ההחלטה הנכונה. יזהה את המיס מאצ' בהגנת היריבה ויקלע את זריקות העונשין באחוזים גבוהים. בקיץ הורמו גבות על גובה החוזה שקיבל בריאנט מעופר ינאי. נדמה לי שכעת כולן שבו למקומן.
5. והיה עוד משהו בדרבי הזה. תיזכרו בשלשה של מלקולם מאסיסט של בלייקני שהעלתה את ההפרש ל-8. בסל של כריס ג'ונס ברבע האחרון שהעלה את ההפרש מ-5 ל-7. בשלשה הקשה עד מאוד של בלייקני שהעלתה את ההפרש מ-7 ל-10 ובשלשה עם העבירה של לוני ווקר שהקפיצה את ההפרש מ-7 ל-11. אלה בדיוק הסלים שמכבי נהגה להמטיר עלינו בדרבים. ואלה בדיוק הזריקות של כוכבינו במהלך השנים שחמקו החוצה.
אתמול זה היה הפוך. עשרות שנים דיברו בהפועל תל אביב על "ערעור ההגמוניה" של מכבי. לא צריך לצאת ולחגוג ברחובות - מכבי היא עדיין מועדון עם תקציב גבוה, מאמן מעולה המוני אוהדים ושריון ביורוליג. ובכל זאת, אתמול הייתה תחושה של דרבי אחר. גם בפן המזליקי וגם בתוצאה הסופית שקבעה: העונה יש קבוצה מתל אביב שתשחק בפלייאוף היורוליג וכל חובבי הכדורסל הישראלי שאינם אוהדי הפועל יצפו בה ויתפללו שתיכשל. וזו לא מכבי תל אביב.