את עודד קטש קל לאהוב קודם כל בגלל הכנות. גם אחרי ההפסד הכי צורב של מכבי תל אביב העונה, אתמול בוויטוריה, הוא שם את הדברים על השולחן בלי לייפות ובלי למרוח. "לפעמים מפסידים משחקים על גישה רעה. זו הפעם הראשונה שהרגשתי שאנחנו לא משחקים ביחד ולא משחקים נכון. יש תחושה רעה כי לא היה מדובר פה בכדורסל... היינו אנוכיים, וזה לא משהו שקורה בדרך כלל... אפשר להפסיד משחקים, אבל פשוט לא ככה".
קטש ידע לפני המשחק הזה שבאסקוניה היא דגם קלאסי של what you see is what you get. קבוצה שלא מתיימרת, או יודעת, לשמור, אבל אוהבת לרוץ; לא קולעת שלשות באחוזים גבוהים, אבל אוהבת ויודעת להגיע להרבה זריקות; לא ממש לוקחת ריבאונדים, אבל יודעת לעקוץ ולשחק מהר גם בלעדיהם. אין הרבה הפתעות. מכבי הבינה מהר מאוד מי הקליינטית, וזו הייתה הבעיה שלה. היא הרגישה בנוח מולה כל המחצית הראשונה. יותר מדי בנוח. קטש זיהה את זה, כנראה, כבר בזמן אמת, לא הצליח לעצור את זה, ודיבר בדיוק על זה בסוף.
כן, לא תמיד הכל קשור לכדורסל. הרבע השלישי, ללא ספק הנוראי ביותר של מכבי העונה (40:19), היה מרגיז ומאכזב במיוחד, כי היה קשה שלא לראות אותו מגיע. אלו היו 10 דקות שהיו כולן חזרה מפוארת לחודשיים הראשונים של העונה, לימי מאזן ה-10:3 הלא עליזים.
אפשר לנתח עד מחר את ההגנה הקבוצתית והאישית, הפריכה והמתפרקת, ואת המבטים הפנויים הקלים מדי שקיבלה באסקוניה שוב ושוב. ושוב. אבל הסיפור האמיתי בקריסה הזו, כפי שאמר קטש, קשור לדברים מהותיים יותר מערב לא חד, בלשון המעטה, של יותר מדי שחקנים (אהלן אושיי בריסט), מטעויות טקטיות הגנתיות או מבחירת זריקות לא טובה בהתקפות חשובות (אהלן אושיי בריסט). מכבי פשוט נתנה לספרדים, על המגש, את החבל לחזור מבור בכלל לא עמוק. מאמנים אוהבים לדבר ברגעים כאלה על תחושת דחיפות נחוצה שהם רוצים לראות מהשחקנים שלהם, תחושה שקשה מאוד לשמר באופן רציף בעונה של 38 משחקים. אבל ביציאה למחצית ביתרון 9, שנחתך במהירות עוד לפני ההפסקה, הציפייה הבסיסית היא שהקבוצה שממש נואשת למשחק הזה היא זו שתתנפל על היריבה שלה, שנמצאת בכלל עם הראש במאבקי הצמרת בליגה הספרדית.
על המגרש קרה בדיוק ההפך. באסקוניה היא לא קבוצה של 40.6% ל-3 ב-32 זריקות לאורך העונה, אבל אתמול מכבי פשוט אפשרה לה להיות כזו. הציפייה שמכבי תחנוק את באסקוניה לא הייתה ריאלית מלכתחילה: היה ברור שהולכת להתפתח בעיקר תחרות ריצה/קליעות, ובתחרות הזו קיבלנו רגעים שהזכירו למה מכבי היא עדיין לא קבוצת טופ 10.
הסיבה: חסר לה כרגע, למרות הקאמבק של השבועות האחרונים, המגוון ההכרחי בסגל שקבוצה ברמה הזו צריכה שיהיה לה - את האופציה-שתיים הנוספות בדקות קשות וחנוקות. התוצאה: היא תלויה בשחקנים שעשו התפתחות אדירה והביאו אותה אל סף הפליי-אין, אבל לא מחזיקים עדיין בניסיון היורוליג שכל כך נדרש עכשיו.
ג'ימי קלארק, למשל, הכוכב הנולד של מכבי, שכבר נגמרו עליו המחמאות, שבר שיא קריירה עם 26 נקודות וחילק 9 אסיסטים. אבל עדיין לא מדובר במנהל משחק מספיק אחראי ובוגר שאפשר לסמוך עליו בבלעדיות ל-25-30 דקות בכל משחק. קשה, למשל, להבין למה הוא בוחר לכדרר מאחורי הגב ממש על קו החוץ, בתזמון כל כך רגיש, פחות משלוש דקות לסיום. זה נגמר באיבוד כדור, למרות שספק אם נגע בו אחרון. גם הכניסה שלו לתוך הקיר של הגנת באסקוניה בהתקפה חשובה הייתה צעד אחד פזיז מדי, אפילו שהוא צריך מגרש מהיר כדי להפוך את הקערה על פיה, כפי שעשה נגד דובאי.
לוני ווקר התחיל בטירוף המוכר שלו, שגם הניב פירות, אבל אי אפשר להתעלם מאספקטים שאינם קשורים ל-23 הנקודות שקלע. יותר מדי פעמים קבלת ההחלטות שלו, בין אם זה בבחירה לא למסור לשחקנים פנויים, או בזריקות פנויות שהוא יכול לקחת ומוותר עליהן משום מה, דווקא אחרי זריקות קשות שהוא כן בוחר לקחת - פשוט לא עוברת בגרון, בניסוח עדין. זה עוד לפני שדיברנו על ההגנה שלו. אותה קבלת החלטות שכונתית לעיתים גם משפיעה על שחקנים אחרים באופן שפוגע בהרמוניה ההתקפית של מכבי ברגעים קריטיים. גם את שלושת המשחקים הקרובים קטש יצטרך לתמרן בעדינות של מנתח לב בין הרצון לתת לווקר (שמשום מה לא היה על הפרקט ברגעים שמכבי כן הייתה צריכה את הנקודות המהירות שלו) להשתולל ולצלוף בבועה כדי לפתוח/לסגור פערים - לצורך לשמור על שאר חלקי ההתקפה מתפקדים. בלי איפה לונדנברג כגורם המאזן, כשהלחץ מתגבר, זה יהיה קשה יותר ויותר.
אתמול זה לא קרה. וכן, גם לקטש יש חלק ברבע השלישי הקטסטרופלי. כך, לדוגמה, במקום ללכת בדקות הראשונות של הרבע פנימה בצורה מבוקרת לרומן סורקין היעיל כל כך, שהסתדר נהדר עם מאמדי דיאקיטה והראה במחצית הראשונה את כל מה שהוא יודע לעשות, מכבי איבדה את הראש ואיבדה את עצמה עם שלוש החטאות רצופות לשלוש. שתיים-שלוש דקות בתוך הרבע סימנו לאן הערב הזה הולך, ובסופו התגלה שרק קלארק וג'יילן הורד איבדו 10 כדורים, 5 כל אחד. השאר הוסיפו 7. בפעם הראשונה מאז התבוסה במינכן, אי שם בינואר, מכבי סיימה ערב עם יותר איבודים (17) מאסיסטים (14). נתון שמספר את רוב הסיפור, ושבלתי אפשרי לנצח איתו.
את העונה של מכבי אנחנו מספידים בערך מאז שהתחילה, בהפוגות. מתבקש לתת הפסד אחרון בהחלט עכשיו ולעבור לשלב הסיכומים ולעוד אמירה על הזמן המיותר והיקר שמכבי מבזבזת לעצמה ולאוהדים שלה במשא ומתן עם קטש. אבל אולי זה הזמן לרגע של פרופורציה.
כי בערך חצי שעה לפני שמכבי התחילה את המשחק בספרד, ז'לגיריס המצוינת הובילה ב-14 בסוף הרבע השלישי בבית נגד דובאי, במשחק של צומת דרכים עבורה. את הרבע האחרון היא הפסידה 38:12 - פיאסקו שיכול לגמור לה עונה. אותה באסקוניה ניצחה רק לאחרונה לא רק את הפועל תל אביב, אלא גם את ריאל מדריד, ונמצאת כבר כמה שבועות בכושר מצוין. הסגל שלה בטוח לא נופל מזה של קטש.
ואחרי כל זה, רק שלושה משחקים, עדיין, מפרידים בין מכבי לבאר. זה היה המספר גם לפני ההפסד. אז כן, שלושה ניצחונות נראים רחוקים עכשיו, אבל מכבי לא יכולה לתת לערב העגום בספרד להפיל אותה. הבעיה: זה מתחיל בפריז, קבוצה לא פחות טובה מבאסקוניה, בכושר לא פחות טוב, שקולעת טוב יותר לשלוש, רצה לא פחות טוב, ולה, בניגוד לבאסקוניה, גם יהיה גב ביציעים. מכבי כבר שנתיים לא מסתדרת עם הפראיות של פריז, אבל מחר נגלה אם באסקוניה נתנה לה את הכאפה האחרונה שהיא הייתה צריכה כדי לעמוד במשימה שהגדיר לה קטש: לשנות גישה.