על האש
בפעם האחרונה שבית"ר ירושלים הפכה פיגור 2:0 לניצחון, על הקווים שלה עמד בני בן זקן. זה קרה בטדי, לפני יותר משמונה שנים, במשחק הראשון של טל בנין כמאמן בני סכנין. אופיר קריאף עלה מהספסל לבכורה מחודשת וצימק עוד לפני ההפסקה, אנתוני וארן השווה מיד אחריה, חן עזרא הפך ומרסל הייסטר קבע 2:4 בשער מרהיב. אף אחד מאותו משחק לא היה על כר הדשא מול עירוני טבריה - ובאופן כללי כמעט לא היה אף אחד במוצאי שבת בטדי השומם - אבל כל אחד בבית ידע שהקאמבק של בית"ר ירושלים יושלם.
בחום או בקור, בבית או בחוץ, עם קהל או בלי, עם שני בלמים או שלושה - בית"ר ירושלים מודל 2025/26 תמיד יודעת לחזור. בששת המהפכים הקודמים, היא מחקה פיגור של שער. הפעם סיבכה עצמה עוד יותר עם 2:0, אבל גם זה לא הרתיע אותה. ברגע שלוקה גדראני נגח פנימה את השער המצמק, הסוף היה ברור גם לאנשי טבריה. נותר רק לדעת מי יהיה הגיבור התורן ובאיזו דקה זה יקרה. ושוב התוספת שתופסת, ושוב חילופי הקסם של ברק יצחקי (כתגובה להרכב שלא עבד). וגם קצת מזל, זה אף פעם לא מזיק.
שבעה מהפכים ב-25 מחזורים יש לבית"ר ירושלים עד כה - כמו בשש העונות הקודמות שלה במצטבר (במהלך 26 המחזורים של הליגה הסדירה) ויותר מכפי שיש להפועל באר שבע, מכבי תל אביב ומכבי חיפה גם יחד (חמישה). נתון יוצא דופן שבזכותו הצמרת רותחת, כל שער ניצחון מרגיש כמו שער האליפות ונוצרת תחושה של "בלתי שבירים" - אבל לא כזה שמומלץ לבנות עליו לקראת הפלייאוף. שם כל בור קטן עלול להתגלות כעמוק מדי. לפרטים: ה"בלתי שבירים" של 2024/25.
על הדרך
מכבי תל אביב נכנסת לשבוע הגורלי של העונה שלה. עם כל הכבוד לניצחונות המשכנעים של רוני דיילה - והמחצית הראשונה מול הפועל חיפה הייתה אחת המרשימות של קבוצה כלשהי העונה - את האדומה מהכרמל ודומותיה גם ז'ארקו לאזטיץ' ידע לטאטא לפני כן. לו הייתה הליגה מתנהלת אך ורק מול קבוצות הפלייאוף התחתון, מכבי תל אביב הייתה מובילה את הטבלה בבטחה. הבעיה שלה הייתה ונותרה מול השכנות בצמרת.
כי אז הקישור מאותגר וצריך לחלץ כדורים ולהיאבק על שטח, ולא רק להצטרף מקו שני ולהתחרות על תואר מלך השערים של הקבוצה - כפי שעושים בצורה יוצאת דופן דור פרץ ועידו שחר. כי אז התיאום בין הבלמים עומד למבחן, רוי רביבו צריך לרדוף אחרי שחקני כנף ויש הכרח לשחק עם קשר אחורי אמיתי. דיילה גילה את ההבדלים בתיקו המאופס מול בית"ר. אם הליגה והגביע היו עבורו הפי האוור אחד גדול, בביקור בירושלים לא הציעו לו אפילו צ'ייסר.
וכך מכבי תל אביב מגיעה למשחק מול הפועל באר שבע כשהיא יכולה מצד אחד להשתחל מחדש למאבק האליפות ולצמק את הפער מהפסגה לארבע (או חמש) נקודות, ומצד שני היא עלולה לסיים עונה סדירה ללא ניצחון על אף אחת מהמוליכות וגם לא על מכבי חיפה, אותה תפגוש מיד לאחר מכן בחצי גמר גביע המדינה. ואם נוסיף את זיכרון התבוסות הצורבות ואת ההפסד הראשון בדרבי זה עידן ועידנים, היא תגיע מורתעת ונטולת תקווה לפלייאוף (שיתחיל עם עוד דרבי). שבוע גורלי, כבר אמרנו?
על הדבש
קל לחבוט בקברינטי הכדורגל הישראלי. אין משימה פשוטה מזו, מניסיון. אבל זו קטגוריית הדבש, והפעם השבחים מגיעים לארז כלפון, מנהלת הליגות וכל הנוגעים בדבר. כל מי שטרח, פעל, עמל ונלחם למען חידוש הליגה. אם בכדורסל דיברו על אופציה של בועה בחו"ל, בכדורגל יצרו בועה כאן בארץ. בועה של אסקפיזם בשעת מלחמה עבור מאות אלפי אוהדים. אין ספק, זה לא אותו דבר בלי קהל ביציעים וקשה להשתחרר מהתחושה הרווחת של משחקי אימון. ובכל זאת, זה הרבה יותר טוב מכלום.
בזמן שבמקומות אחרים במשק רק חיפשו איך לסגור ואיפה לחסוך, במנהלת הליגות ביקשו לפתוח. והמאמץ השתלם. הליגה חזרה בצורה שלווה ובטוחה, עם נהלים ברורים ותוך דאגה קודם כל לשלום השחקנים. אחוזי ההתייצבות הגבוהים של הזרים מעידים על כך.
כל שחקן זר שנשאר בישראל בעת הזו ראוי להערכה רבה. זה מפתיע ומרומם, בהחלט לא דבר של מה בכך. וכמה סמלי היה שבמשחק היחיד במחזור הזה שהופסק בשל התרעות של פיקוד העורף, מלך השערים מבין הזרים (אדריאן אוגריסה) - מעירוני קרית שמונה העקורה כבר שנתיים וחצי מהעיר המופגזת - הוא זה שמצא את הרשת 10 דקות לאחר היציאה מהמרחב המוגן, וגם ידע להציג בסיום זווית מכילה ומושכלת על המצב.
על העוקץ
בצד השני של המשוואה, אך סמלי היה שהמתנגדת הראשית לחידוש הליגה מתבררת כנפגעת העיקרית של המחזור. הפועל באר שבע הייתה הראשונה לחלץ את שחקניה הזרים מישראל עם פרוץ מבצע "שאגת הארי" בסוף פברואר, אלונה ברקת הובילה על פי הפרסומים קו נוקשה יותר לגבי חזרה מוקדמת ללא קהל וגם רבים מהאוהדים לא הביעו התנגדות לעצירת הליגה, בטח לאור הבעיה הרפואית של מלך השערים דן ביטון והחשש שקינגס קאנגווה לא יסכים לשוב. במצב הקיים, בהחלט אפשר להבין.
אבל ההחלטה הנכונה התקבלה. הליגה חזרה, כדאי שגם הפועל באר שבע תחזור.
