במהלך השבוע שעבר הכריז ארגון הקרבות "קראטה קומבט" כי במהלך ערב הקרבות ה-60 שלו ייערך קרב נוסף על תואר חגורת האליפות במשקל הנוצה. מצד אחד, שאהזיב רינד מפקיסטן, האלוף הנוכחי; מצד שני, נתן לוי מישראל. לוי, בן 34, לוחם MMA ותיק שלחם במשך ארבע שנים ב-UFC, ארגון ה-MMA הפופולרי בעולם, ממשיך להיות בטופ העולמי גם בגיל מתקדם יותר.
באופן מיידי, וכצפוי, הקרב קיבל גם גוון פוליטי בעקבות דברים שאמר רינד נגד ישראל ונגד לוי. "הוא האלוף הנוכחי שם, הוא בלתי מנוצח עם תשעה ניצחונות. ברגע שהקרב הוכרז הוא הפך את זה לפוליטי, והפך את זה לפקיסטן נגד פלשתין הכבושה", מספר לוי לוואלה ספורט בריאיון מיוחד מלוס אנג'לס. "בדרך כלל העולם לא מערב ספורט ופוליטיקה עד שזה מגיע לישראל. זה סטנדרט כפול וצביעות. ברגע שעשו חרם על הרוסים בגלל הפלישה לאוקראינה, אמרו שזו לא אשמתם של הספורטאים מה שהממשלה שלהם עושה, ואני מסכים עם זה בגדול, אבל בישראל מותר לערבב כמה שיותר. זו צביעות. היריב מנסה, לדעתי, לרכב על הגל הזה של האנטישמיות, להפוך את הקרב לצהוב ופוליטי. זה לא מכבד אותי, לא אותו, ולא את הספורט. אני תמיד לצד ישראל ומגן על ישראל, גם על החיילים שלנו ועל מה שהמדינה שלנו עושה. אני לגמרי מאחורי המדינה שלי. זה לא קשור לקרב הזה".
אבל הדברים האלה גורמים לך למוטיבציה גבוהה יותר?
"הרבה פעמים אנשים שואלים אותי מאיפה המוטיבציה להתאמן, להילחם ולעבור את מה שאנחנו עוברים. מוטיבציה זה לילדים, לי יש משמעת. אני קם כל בוקר, מתאמן, אוכל נכון, רץ, עושה את האימונים שאני צריך לעשות. זה לא משנה ולא מעניין, אני עושה מה שצריך. אבל כשיש בוסט של מוטיבציה, כמו הדבר הזה, כמו הלכלוכים של היריב, זה רק נותן עוד דלק להתאמן עוד יותר חזק. לבוא ולתת לו נוקאאוט. להראות לכל העולם, לא רק מי אני, נתן לוי, וממה אני עשוי, אלא מה זה יהודי חזק וישראלי. מה זה מישהו שלא מתעסקים איתו, כי הוא יבוא וישבור איתך".
את הריאיון עם לוי אנחנו עושים אחרי סוף שבוע שבו הוא העביר אימונים לחיילים אמריקאים בבסיס אימונים שמדמה לוחמה בשטח מדברי, כולל עבודה עם מסוקים. מלבד האימונים הקשים שלו ביום-יום, הוא מקדיש את זמנו לעבודה עם הקהילה היהודית ולחיזוק המודעות שלהם להגנה עצמית.
"הקהילה היהודית פה עוברת טלטלות. אני ראיתי את זה עוד לפני 7 באוקטובר, את העלייה באנטישמיות, לעומת לפני 13 שנים כשהגעתי לכאן, כשאמרתי שאני מישראל והיו רוצים ממני תמונה. עם הזמן אני רואה, וראיתי, אנשים מתהפכים. באונליין ניסיתי להזהיר אנשים, אמרתי לכולם שצריכים ללמוד להגן על עצמם. כולם היו מדברים על מקרים בודדים כאילו זה אקראי. עכשיו אנשים מתעוררים, אבל זה עדיין לא מספיק. מי שמתעורר מבין שהוא צריך נשק, אבטחה על כל בית כנסת וכל בית ספר יהודי, גם בארצות הברית, גם בקנדה ובכל העולם".
"השליחות שלי היא לבוא ולתת להם את הכלים להגן על עצמם, והכוונה והמטרה שלי היא לעורר בהם השראה להתאמן", ממשיך לוי. "לא להיות תבוסתנים, לא לחשוב שהם לא יוכלו להגן על עצמם. כל אחד יכול להגן על עצמו. לא כל אחד צריך להיות לוחם מקצועני או אלוף עולם. צריך להתאמן. רק ככה אדם יכול לעבור ממצב של טרף ומטרה קלה לבריונים ואנטישמים, למצב שבו הוא יכול להגן על עצמו. ואז הוא גם לא צריך, כי הם מזהים שהוא לא טרף. הוא משדר ביטחון עצמי".
מה בפועל אתה עושה?
"אני נוסע ברחבי ארצות הברית ומעביר סמינרים, חלקם עצמאיים, אבל לרוב עם ארגונים שהמטרה שלהם היא לעודד יהודים להגן על עצמם. אני נותן להם שעה או שעתיים של אימון. זה לא ישנה אותם, אבל זה ילמד אותם מה זו הגנה עצמית, בתקווה שהם יירשמו לקורס שאנחנו מציעים, של שישה או 12 שבועות. ואז, בסוף הקורס, הם יתחזקו ויהיו מוכנים להגן על עצמם. אני עושה הרבה עבודה במדיה החברתית. אני לא אוהב לקרוא לזה הסברה, אבל זה כן מה שנחוץ. זה מצוין כדי להסביר להם מה המצב ולמה ישראל צודקת. יש אנשים שזה לא ישכנע אותם לעולם, הם יאטמו את האוזניים. זה סוג הטיפוס שיתקוף יהודים ברחוב".
"את רוב האנרגיות אני משקיע בלחזק יהודים. אם זה לעשות צחוק מאנטישמים שמאיימים עליי, לחשוף אנטישמים, להראות כמה הם שונאים ואיך אפשר לשבור אותם. יש לי סרטון ביוטיוב שבו באו אליי אנטישמים וקראו עליי תיגר, ואני ועוד לוחם הרבצנו להם, ומאז הם לא יורדים לי מהפרופיל. אם השונאים של העם שלי שונאים אותי, אני עושה משהו נכון. שואלים אותי למה אני לא מוחק את התגובות — אני לא מוחק כלום, אני רוצה שכולם יראו. אני לא רוצה להסתיר את האנטישמיות, חייבים שיראו. אנשים לא ידעו שזה המצב עד שהם לא ראו את התגובות. עכשיו הם רואים את זה בכל סרטון, אפילו אם מישהו חותך סלט והוא לא טרי, זו באשמת היהודים. פעם זה היה רק אצלי בתגובות. לוחמי UFC גדולים שפגשתי, כל הנושא הזה פתח להם את העיניים. אני רוצה להראות להם מה זה יהודי חזק".
הריאיון עם לוי נערך בזמן עלייה גדולה בחשיפה ובעניין סביב עולם אומנויות הלחימה, בעיקר לאור ההצלחה של אוהד השם גורדון וחביבי גורדון. "זו גאווה עצומה לראות את הלוחמים הישראלים והספורטאים הישראלים שמצליחים, על אף שלא קל להיות ספורטאי ישראלי", מספר לוי. "בין אם זה ברמת האימונים בארץ, כשכל ספורטאי ישראלי צריך לצאת לחו"ל להתאמן — זה לא קל וזה לא זול. תוסיף לזה את כל האנטישמיות שיש היום, גם ברשתות, גם מהיריבים. בקרב האחרון שלי בדרום קוריאה חוויתי אמירות קשות מהקהל. כל הזמן מקללים אותך, זורקים אמירות חסרות בסיס. מזל שזה היה רק דקה וחצי עד שעשיתי נוקאאוט".
"לדעתי גם בשיפוט יש הטיה נגדנו. קרבות צמודים מדי כמעט תמיד ילכו לכיוון השני. יש לנו הרבה קרבות, גם בזירה וגם מחוצה לה. זו גאווה ענקית לראות את ההצלחות, לראות שחלק מהלוחמים לא נותנים לזה להגיע להחלטות שופטים, ומנצחים בנוקאאוט. אני שמח שגם אני עשיתי דברים כדי לפרוץ להם דרך, לחשוף את הקהל הישראלי לספורט הזה. מי שקדם לי, כמו נועד להט, לא קיבל את החשיפה, אני קיבלתי קצת יותר חשיפה, והבאים יקבלו עוד יותר. ככה מקדמים את הספורט הישראלי — כל אחד מקדם ודוחף את הספורט. אין ספק שבשביל הישראלים, להיות לוחמים זה בדם שלנו".
"הרבה יהודים אומרים לי: 'אני רוצה להיות לוחם, אבל החברים שלי צוחקים עליי, ואני צריך להיות סוכן ולא ספורטאי'. העובדה היא שבג'ודו, טקוונדו, MMA ואגרוף תאילנדי יש לנו המון אלופים. ברגע שאנחנו מתמקדים בענפי זירה, אנחנו נותנים בראש. זה מראה לעולם שהיהודי יכול להיות ספורטאי. חשוב לא להיכנע לסטיגמות של האנטישמים".
לפני שנה סיים לוי את הקדנציה שלו ב-UFC, אחרי ארבע שנים שבהן קיבל בערך קרב אחד בשנה. "יש תחושה של החמצה. עבדתי מאוד קשה בחיים הבוגרים שלי כדי להתחרות ב-UFC. רציתי להתחרות מול הטובים ביותר, וגם ניצחתי שם קרבות. תחושת הפספוס נובעת מההפסדים שיש לי. הייתי רוצה הזדמנות להתחרות איתם שוב. חוסר האקטיביות גרם לי למרמור ולתחושה של החמצה, גם כשהייתי שם. הייתי שם כדי להילחם. אני לא רציתי להישאר שם עוד שלוש שנים ולעשות רק עוד שלושה קרבות. אתה מתאמן כל יום, כל היום, אבל התגמול הוא הקרבות והניצחונות. אם אתה מתאמן כל השנה בשביל שלושה-ארבעה קרבות ומנצח, זה טוב. אבל להקריב כל כך הרבה, להיות רחוק מהמשפחה שלי בשביל קרב אחד בשנה, זה לא שווה את זה. אם יכולתי לקבל מספר קרבות הגיוני, הייתי רוצה לחזור. גם מחוץ לשם הדשא לא יותר ירוק".
"אומרים לי שאני פוליטי מדי. הצד השני יכול לנצח, להוציא דגל אש"ף, לשים שטיח על הזירה ולהתפלל, וזה לא פוליטי. ברגע שזה יהודי שרוצה להניף את דגל ישראל, ובטח יהודי שמגן על ישראל, זה פוליטי מדי. ביקשו ממני להוריד הילוך בפוסטים, ברשתות, אבל אני לא מוכן. אני לא אשתוק. אני לא מעלה כל כך הרבה, ולא מנסה להשיג תשומת לב כזאת. אני רק אומר מה שיש לי להגיד. אין לי עניין להתסיס. אם אנשים לא מוכנים לכבד את זה, אני מקבל את זה".
עוד כמה שנים אתה רואה את עצמך ממשיך?
"אני, מבחינתי, מוכן להמשיך עוד הרבה, אבל בתנאי שיהיו קרבות. אם אני מקריב את כל החיים שלי בשביל קרב פה ושם, זה לא מעניין אותי. אני מעדיף לאמן יהודים וישראלים, ולתרום מהידע שלי כדי לקדם אותם. אני רעב להצליח ולנצח קרבות. כל עוד ההזדמנות שם, אני עושה את זה בשמחה ועם רעב. זה ספורט מאוד פיזי, אבל החלק המנטלי והטכני חשוב מאוד. ככל שאתה יותר מבוגר יש לך יותר שעות על המזרן. זה משחק תפקיד ענק. אנחנו רואים אלופים בגיל 30 פלוס, גם 35 ומעלה. הגוף אולי כבר לא מה שהוא היה, אבל המוח מכסה על זה".