הקרב על עתיד הכדורסל האירופי נכנס לשלב קריטי. אחרי חודשים של נתק, ה-NBA והיורוליג חידשו את השיחות על שיתוף פעולה אפשרי, ובפעם הראשונה זה זמן רב נדמה שבשני הצדדים יש רצון אמיתי לבחון מודל משותף במקום ללכת לעימות חזיתי.
אלא שמעבר לשאלות על פורמט, כסף ושווקים, אחד המוקדים הרגישים ביותר במגעים הוא מעמדן של הקבוצות הישראליות. לפי הניתוח של "באסקטניוז", ה-NBA סימנה בתחילת הדרך העדפה למדינות אירופיות מובהקות, ונראתה מסויגת משילוב של קבוצות מישראל או מאיחוד האמירויות במסגרת המיזם החדש. כלומר, אם הפרויקט המשותף אכן ייצא לדרך, קיים לפחות בשלב הזה חשש שהישראליות יישארו בחוץ או לכל הפחות לא יקבלו מקום מובן מאליו במבנה החדש.
הסוגיה הזו מסתבכת עוד יותר על רקע המלחמה הנוכחית עם איראן, שהרי הקבוצות הישראליות משחקות כיום במגרשים ניטרליים מאז תחילת העימות, וגם חזרתן למתכונת ביתית מלאה עדיין תלויה ביציבות האזורית. במקביל, גם דובאי, שהצטרפה ליורוליג העונה, מארחת מחוץ לביתה, בעוד צסק"א מוסקבה נותרת מושעית בגלל המלחמה באוקראינה.
מבחינת המבנה, היורוליג כבר גדלה ל-20 קבוצות, ובאתר הפופולרי דווח כי מתקיים דיון פנימי אם להתרחב ל-22 כבר בעונה הבאה, כשבהמשך נשקל גם מעבר ל-24. מנגד, ההצעה המקורית של ה-NBA דיברה על ליגה בת 16 קבוצות, עם 12 מקומות קבועים ו-4 נוספים שיוכרעו דרך מסלול העפלה. אחת האפשרויות שנבחנות היא מודל של קונפרנסים, שאמור לצמצם עומס ולוח משחקים ולאפשר התאמה טובה יותר גם לחלונות הנבחרות של פיב"א.
גם הפן הכלכלי תופס נפח משמעותי בשיח בין הצדדים. צ'וס בואנו מונה למנכ"ל החדש בחודש ינואר, ונחשב לאיש מפתח בניסיון לגשר מול ה-NBA. במקביל, בליגה הטובה בעולם בוחנים אפשרויות כמו שותפות הונית, החלפת אחזקות או אפילו מיזוג, כשהשאיפה היא להגיע להצעות בהיקף כולל של כ-5 מיליארד יורו.
בואנו עצמו כבר ניסח את קווי המתאר של עסקה אפשרית: היורוליג מביאה את המועדונים, הערים והמסורת, בעוד ה-NBA יכולה להביא הון, מומחיות ניהולית ומותג גלובלי שימשוך ספונסרים וגופי שידור. על הנייר זה נשמע כמו חיבור מתבקש, אך בפועל, בזמן שלא ברור מה יהיה מעמדן של הישראליות, ושל שווקים "רגישים" נוספים - עדיין קשה לדבר על פתרון מלא.