שבע שחקניות מנבחרת הנשים של איראן בכדורגל ביקשו מקלט מדיני באוסטרליה במהלך אליפות אסיה, אך חמש מהן חזרו בהמשך מבקשתן. מי שמכירה היטב את המחיר הכבד של החלטה כזו היא שיווה אמיני, שחקנית נבחרת הפוטסל של איראן לשעבר, שחיה כיום בגלות בארה"ב.
אמיני, שערקה מאיראן ב-2017 לאחר שתועדה משחקת כדורגל בשווייץ ללא חיג'אב, סיפרה ל-CNN כי חיי ספורטאים באיראן יכולים להשתנות "בן רגע". לדבריה, בעקבות אותו תיעוד נאסר עליה לשוב בבטחה לאיראן, ומאז איבדה את משפחתה, ביתה, תחושת הביטחון שלה ואף את הגישה לכספים שנותרו בחשבונה במדינה.
אמיני סיפרה כי הייתה בקשר עם חלק מהשחקניות בזמן האירועים. לדבריה, חלקן כתבו לה שהן אינן יכולות לתקשר משום שהן תחת פיקוח צמוד של מלווים מטעם המשטר, ואף מחקו הודעות מיד לאחר שליחתן. אחרות, כך אמרה, "קפאו" מול גודל ההחלטה וההשלכות האפשריות שלה.
לדבריה, הדילמה שמציב המשטר לספורטאיות כמעט בלתי אפשרית: "את צריכה לבחור בין החופש שלך לבין המשפחה שלך". היא אף טענה כי הרשויות היו נחושות להחזיר את כל השחקניות עד כדי הצעת כסף למי שתסכים לשוב.
כמעט עשור אחרי שנאלצה לפתוח את חייה מחדש, תחילה בשוויץ, אחר כך באיטליה וכיום בניו יורק, אמיני עדיין נושאת עמה את הטראומה. היא תיארה את חייה כספורטאית תחת המשטר במילה אחת: "משפיל". לטענתה, השלטון השתמש בספורטאיות "ככלי להלבנת פשעיו", ובמערכת הספורט האיראנית, הנשלטת לדבריה בידי פוליטיקאים ואנשי משטר, הן נאלצו להתמודד דרך קבע עם מיזוגיניה ואפליה.
אמיני גם העלתה טענות קשות בנוגע ליחס שקיבלה מגורמים בכירים בכדורגל האיראני, וסיפרה על "שיחות מלוכלכות" שהפכו לדבר שבשגרה מבחינתה. במהלך הריאיון התקשתה לעצור את רגשותיה ואמרה כי היא עדיין סובלת מטראומה.
בהמשך התייחסה למצבם של ספורטאים ואנשי ספורט באיראן, וטענה כי יותר מ-100 מהם עצורים, וחלקם מתמודדים עם עינויים, תקיפות מיניות ואף סכנת הוצאה להורג. "במדינה נורמלית ספורטאים מתקבלים עם מדליות ופרסים", אמרה, "במדינה שלי ספורטאים מתקבלים עם כדורים".
לדבריה, הדאגה הגדולה ביותר שלה כיום היא לבני משפחתה ולחבריה שנותרו באיראן. היא אף סיפרה כי אינה יודעת אם בני משפחתה בחיים, על רקע ניתוקי האינטרנט במדינה והחשש שהם מוחזקים למעשה כבני ערובה בידי המשטר.
אמיני, שנאמה לאחרונה באו"ם על מצב זכויות האדם באיראן, אמרה כי למרות המחיר האישי הכבד היא מסרבת לשתוק: "אני רוצה להיות הקול של האנשים באיראן". בנוסף קראה לאילון מאסק לסייע לאזרחים האיראנים להתחבר לאינטרנט, ולממשלות אוסטרליה וארה"ב לפעול כדי לאפשר למשפחות הכדורגלניות להתאחד עם בנותיהן מחוץ למדינה.
בסיום הריאיון סיפרה אמיני על חלומה הגדול ביותר: לשוב יום אחד לאיראן, להגיע לקבר אביה ולהתנצל בפניו. אביה מת בזמן שחייתה בגלות באירופה, לאחר שלדבריה ניסתה ללא הצלחה לחלץ אותו מן המדינה. "אני רק רוצה לבקש ממנו סליחה", אמרה בדמעות. "תחושת האשמה הזאת הורגת אותי".