אחרי קריירה מפוארת במהלכה זכה בתארים בסקוטלנד ובלגיה ובשלוש אליפויות רצופות במכבי חיפה, הודיע רמי גרשון באופן רשמי על פרישה בדצמבר שעבר. כעת, בראיון לוואלה ספורט, הוא מתפנה לסכם - וגם מביט קדימה.
קודם כל, איך זה מרגיש מאז שפרשת? בלי אימונים, בלי משחקים, בלי להיות בחדר הלבשה?
"אני מתגעגע מאוד. זה שינוי מאוד מאוד קיצוני. מגיל אפס אני זוכר את עצמי באימונים, בחדרי הלבשה, סביב זה, ופתאום אתה עובר לעבודה משרדית יותר. אבל יש לי הרבה חברים שפרשו והם מתארים סוג של תהום שהכדורגל השאיר להם, והם לא מוצאים מה לעשות עם עצמם. אז אני אומר ברוך השם שאני מאוד מאוד עסוק, אז אין לי הרבה זמן לחשוב על זה בכלל. אני מאוד מאוד עסוק בשוטף שלי, בעיקר בעבודה במכבי חיפה, אבל יש לי גם ילדים קטנים בבית, שזו עוד משרה, ואני גם מקווה לסיים בקרוב את הבית שאני בונה, וזה גם לוקח ממני הרבה התעסקות. אבל כן, כמובן שרוב הזמן אני עסוק בעבודה שלי במכבי חיפה, פשוט בגלל שיש לי את הדברים האחרים, אז גם אין לי יותר מדי זמן פנוי".
מה הדבר שהכי חסר לך מאז שפרשת? מה הדבר שאתה רואה ואומר: 'יא אללה, איך בא לי על זה'?
"מעניין, זה משהו שאף אחד לא שאל אותי. אני יכול להגיד לך שהדבר שחסר לי זה שאני רואה פתאום פיצוצים באימון או במשחק, פתאום איזה כניסה לראש, התנגשות ראשים. אז כששואלים אותי למה אני הכי מתגעגע, זה כשיש קלאש בין שחקנים, איזה גליץ' טוב ככה לכדור. אלה דברים שישר מדליקים אותי, וזה באמת חסר לי".
אחרי הפרישה יש גם יותר זמן למשפחה, עם נטע והילדים?
"תמיד סיפרתי שחלמתי מגיל אפס להיות כדורגלן, אבל גם חלמתי להיות אבא, אז אני שמח שאני יכול להקדיש יותר תשומת לב לילדים שלי, בלי לחשוב עכשיו שיש לי אימון, או שלא להעמיס עליי יותר מדי כדי לא להיות תשוש. אז כן, חד משמעית. אני אבא במשרה מלאה ואני מאוד אוהב להיות עם הילדים שלי. האמת היא שביני לנטע יש חלוקת תפקידים די טובה ומאוזנת. הילדים, ברוך השם, מאז שהם קטנטנים עשינו תוכנית ייעוץ שינה, אז הם ישנים טוב בלילה. אבל בוא נגיד, נטע יותר אחראית על הלילה והבוקר. אני יותר על אחר הצהריים, מקלחות והרדמות - אלה יותר השעות שלי. נטע בן אדם של בוקר, אני בן אדם של לילה. היא בבוקר כולה באטרף, ואני לפני הקפה - אל תדבר איתי שעתיים, אז ככה זה גם עם הילדים".
עד כמה אתה מרגיש סיפוק ושביעות רצון מהקריירה?
"אני מאוד גאה ומאוד מסופק ממה שהשגתי. מצד אחד, יש בי טיפה את ההחמצה על זה שלא הצלחתי להגיע לאחת מהליגות הגדולות באירופה, זו הייתה תמיד מטרת העל שלי. היה חלום כזה להגיע לליגת טופ בזמן ששיחקתי באירופה. אבל מצד שני, התמודדתי עם כל כך הרבה משברים ופציעות בקריירה, שאני יודע שגם לעשות את מה שעשיתי, עם כל כך הרבה עליות וירידות, זה משהו שהוא מאוד מאוד מספק וממלא".
התחלת את הקריירה די מגבוה. יצאת לאירופה בגיל צעיר, בעצם אחרי עונה אחת בבוגרים ומקבוצה קטנה כמו ראשון לציון. עד כמה הופתעת מזה שהסוכן שלך, דודו דהאן, סידר לך חוזה בבלגיה?
"דודו היה הסוכן שלי עד שפרשתי כמובן, והיום הוא כבר בעצם משפחה שלי, הרבה מעבר לסוכן. הסיפור עם סטנדרד ליאז' הוא סיפור מעניין. כבר בפגישה הראשונה שלי עם דודו הוא אמר לי: 'תקשיב, אתה שחקן לחו"ל, לא לישראל', ושתבין ששיחקתי אז בהפועל ראשון לציון, היינו בליגה הארצית, זו הייתה הליגה השלישית בישראל. אחרי עונה אחת בבוגרים של ראשון ירדנו מהלאומית לארצית, וכשנגמרה השנה יכולתי חוקית להיבחן רק בקבוצה בחו"ל. נסעתי עם דודו דהאן לבלגיה וממש התאמנתי שם חזק - רץ ברחובות, עושה אימונים - ויום אחד הוא אמר לי: בוא איתי לפגישה של סלים טועמה, הוא בדיוק עובר מסטנדרד ליאז' ללאריסה ביוון, בוא איתי, אולי הנשיא יידלק עליך. עכשיו, שתבין, זה היה מועדון גדול. לא תכננתי להיבחן במקום בסדר גודל כזה, אבל בוא תנסה, מה אכפת לך. באמת באתי איתו,
"דודו כמובן לא אמר שאני משחק בליגה שלישית. הוא הציג אותי, אמר: זה רמי גרשון, שחקן מהנבחרת הצעירה של ישראל, הוא בלם שמאלי, רגל שמאל, יכול לשחק גם מגן שמאלי, שזו עמדה מאוד מבוקשת, והנשיא באמת נדלק עליי. אחרי כמה שעות הוא התקשר לדודו - אני לא אשכח, דודו ממש קיבל טלפון, ראה את השם שלו, וסימן לי ככה עם היד, סימן לי כזה 'יש, יש, יש'. הוא אמר לי שהם רוצים לבחון אותי, וככה היה. בחנו אותי שבוע, אמרו עוד שבוע, עוד שבוע, שלושה שבועות הייתי במבחנים, ואז אמרו לדודו שהחליטו ללכת עליי. ואז גילו שאני משחק בראשון וקיבלו רגליים קרות. אבל בסוף המאמן כבר נדלק עליי, אז הוא לחץ והחליטו לקחת אותי בהשאלה. אז אפשר להגיד שהייתי ממש במבחנים מעל חצי שנה, ובסוף החליטו לקנות אותי אחרי התקופה הזאת".
מה למדת ככדורגלן, וגם כספורטאי, מהכדורגל הבלגי?
"יש שני דברים מאוד מאוד משמעותיים שלקחתי מהתרבות הבלגית. קודם כל, שהאימון הוא הדבר הכי חשוב בעולם, ושתמיד נותנים הכל באימון - אם זה לשים את הגוף, להכניס את הרגל, הכל בדיוק כמו במשחק. והדבר השני זה משהו שאמנם בתחילת הדרך היה לי קשה ליישם, אבל כשהגעתי לגיל יותר מתבגר, זה ממש היה אחד מסימני ההיכר שלי. וזה שבתקופות שאני לא משחק, כשאני בתקופות פחות טובות, לא לעשות פרצופים ולא לזייף באימונים. שם, בדיוק להיפך: מי שלא משחק בא לאימונים באטרף, כמו שאומרים אצלנו, כמו 'מיסניק', יכול להיות שובר רגליים, כדי להוכיח למאמן שהוא רוצה לשחק, וזה משהו שלקחתי מהם. בגיל צעיר נפלתי בזה.
"ואני יכול להגיד לך, בלי להיכנס לשמות, אבל הרבה שחקנים ישראלים ששיחקו איתי בחו"ל, או כאלה שלא שיחקו ולא קיבלו דקות - שחקנים מאוד מאוד מוכשרים ומאוד טובים - הם בעצם לא שרדו בגלל הדבר הזה, בגלל הגישה. בגלל שהיה להם קשה להבין שאם הם לא משחקים, אז הם צריכים לעשות אקסטרה. הכרתי שחקנים שחד משמעית לא שרדו באירופה בגלל הגישה. לדעתי זה אחד מההבדלים המנטליים הגדולים בינינו לבין אירופה. למרות שאני חייב להגיד לך, ואני אומר את זה לא מעט בשנים האחרונות, שבניגוד לסטיגמה שיש - השחקן הישראלי הוא אחד השחקנים הכי מקצוענים שיש היום. חד משמעית. קח את הדור שלנו והדור שהגיע אחרינו - זה דור שגדל על הסטיגמה של הכדורגלן הישראלי הפחות מקצוען. תראה היום, כל ילד שהוא שחקן צעיר, יש לו מאמן אישי, ומאמן כושר, ותזונאי, ופסיכולוג, ויועץ, ומה שאתה רוצה, ובאירופה אין את זה. באירופה יכולים להיות הכי שכונה שיש, אבל מה שכן - באימון זה 200 אחוז".
טיפ שהיית נותן היום לרמי גרשון בן ה-19, שרק מתחיל קריירה?
"אחד, תעבוד חכם, אל תעבוד הרבה, כי הרבה פעמים העמסתי על עצמי יותר מדי, בגלל שהייתי מאוד חרוץ ורציתי להצליח. דבר שני, זה את כל הדברים המנטליים שלמדתי. כמו שנתתי לך דוגמה עכשיו - שלא לעשות פרצופים, ולהתמקד במה שבשליטה שלי, ולנצל כל רגע בשביל להרוויח כל רגע. ממש כל רגע בכדורגל זה זהב, ולהרוויח אותו. אז זה משהו שאני למדתי בגיל 24-25, ואם הייתי יכול לבוא לרמי בן 19 ולהגיד לו את זה, שכל שבועיים-שלושה שאתה לא משחק, שהמאמן לא נותן לך, זה לא הזמן לעשות פרצופים - להיפך, זה זמן שהוא מתנה מאלוהים, לעבוד קשה ולהשתפר. כי כשאתה משחק אין לך את הזמן הזה. וזה שני דברים שאם הייתי יודע אותם אז, אין לי ספק שהייתי מגיע אפילו הרבה יותר רחוק מאיפה שהגעתי".
במה שונה הכדורגל בבלגיה מהכדורגל בישראל? למה אנחנו לא מצליחים ברמת קבוצות ונבחרת כמו בלגיה, סרביה, קרואטיה, אלבניה?
"בראש ובראשונה, תרבות האימון אצלנו. אמנם כולם מקצוענים וכולם רוצים, אבל בהשוואה לבלגיה, שאנשים שם באימונים - אני אומר לך - נותנים הכל. ושאלת לדוגמה על הסרבים והקרואטים, אז מן הסתם בבלגיה היו הרבה כאלה, וגם אצלם זה במנטליות - לתת הכל באימונים. זאת גישה לחיים. זה לא בא מהשחקן, זה משהו תרבותי אצלנו, וזה משהו שצריך לשנות אותו. ודבר נוסף, שמבחינתי הוא גם משמעותי וזה גם קשור במנטליות ובתרבות שלנו, זה חוסר הסבלנות וחוסר האמון בתהליכים. אצלנו הכל חיים או מוות, שחור או לבן, ובבלגיה לוקחים הרבה דברים בהרבה יותר פרופורציה. ואם בוחרים לקחת תוכנית ארוכת טווח, אז הכל יילך לפי התוכנית, זה לא יסטה לשום מקום".
ולגבי הנבחרות?
"זה קשור למה שעניתי קודם. כדי לייצר דור של שחקנים, זה פרויקט ארוך טווח. חייב להגיד לטובה שנחשפתי בתקופה האחרונה לכך שבהתאחדות ובנבחרות כן התחילו לבנות כל מיני מערכות כאלה שמכשירות צעירים, אם זה בית הנבחרות במכמורת ובשפיים, ואני מקווה מאוד שזה יקצור פירות. כי בסוף, אם אתה מסתכל על בלגיה ב-2009, כשאני יצאתי לשם, הנבחרת שלהם דורגה מתחת לישראל והייתה להם תוכנית ארוכת טווח לייצר דור זהב, דור של שחקנים מוכשרים, וזה הצליח להם בתקופה עם אדן הזאר, קווין דה בראונה, אקסל ויטסל, מוסא דמבלה וטיבו קורטואה - דור שהיה באמת מטורף - וזה משהו שהם בנו אותו מאז שהם היו בני 12 ו-13".
אומרים עליך שאתה אחד המקצוענים הגדולים בכדורגל שלנו. במה זה בא לידי ביטוי? סדר יום? שגרת חיים?
"מי שמכיר אותי יודע שאני מה שנקרא פסיכופט בקטע של הדברים האלה. אחד הדברים שאני כאילו מצטער עליהם, זה שלא נלחמתי יותר. עובר לי בראש: חבל שלא עשיתי את זה, ולא עשיתי את זה. והיה לי תמיד את הג'וק הזה של עבודה. זה ממש אומר שהייתי 24/7 על הכדורגל. תזונה, מתיחות, תרגילי כוח - לא היה יום שלא הייתי עושה משהו. בקליפ של החתונה שמו לי את המשפט: 'רמי כל הזמן עושה מתיחות, בכל מקום עושה מתיחות'. גרתי בנתניה חמש שנים, ועוד כשחקן פעיל שנה וחצי בבאר יעקב, אז אפילו בנהיגה הייתי עושה מוביליטי על כפות הרגליים, שם נהיגה על בקרת שיוט, ועושה מוביליטי ולוחץ עם כדור על הירך, מנצל כל רגע פנוי. אני בדרך כלל לא מחמיא לעצמי, אבל יהיה לך קשה למצוא בן אדם יותר פסיכופט ממני בדברים האלה".
נמשיך למעבר למכבי חיפה. בשנים הראשונות דיברו לא מעט על החוזה שלך, וזה גם הפך לאישיו גדול בקרב האוהדים. האם זה משהו שישב עליך? אולי אפילו פגע ביכולת שלך?
"אני אף פעם לא ייחסתי חשיבות לחוזה. ברור לי שזה משך תשומת לב, לא רק בגלל גובה השכר, אלא גם בגלל שהביאו אותי בקול תרועה מאוד גדולה בזמנו, עם חוזה ארוך טווח. ומצד שני היה כישלון מאוד מאוד גדול, גם ברמה האישית וגם ברמה הקבוצתית, אז מן הסתם זה היה מאוד מאוד לגיטימי שמי שהיה כביכול הכי בכיר בזמנו - שזה הייתי אני - גם יקבל את מירב האש. כמובן שבזמנו זה לא היה נעים, ובלשון המעטה זו תקופה מאוד מאוד קשה בחיים שלי, אבל השתדלתי גם בזמנו וגם היום לא לקחת את זה באופן אישי. אני גדלתי כאוהד כדורגל ואני מבין את הפרספקטיבה הזאת. אני שמח שזה קרה לי. כל משבר שקרה לי וכל רגע קשה - אני שמח שהוא קרה לי, כי זה בעצם מה שעזר לי להתחזק, לגדול ולהתחשל. ואני הכי גאה בעולם שמהמקום הכי נמוך שהייתי, אני הצלחתי בסוף כן להצליח במכבי חיפה וכן להיות שותף להצלחות, אליפויות וכל הרגעים הלא טובים שהיו לי עם הקהל. בסוף זה התהפך והיום אני מרגיש מאוד מאוד אהוב ומאוד מאוד מוערך".
זה נכון שכבר היית סגור בבני יהודה? כי בסוף נשארת במכבי חיפה והפכת לפקטור מאוד משמעותי בפלייאוף של אותה עונה. מה קרה שם?
"באמת כבר הייתי סגור בבני יהודה, ואז היה את הדרבי החיפאי, ואז הרחיקו לנו שני בלמים ואת סאן מנחם. ואחרי המשחק הודיעו לסוכן שלי שאני נשאר במכבי חיפה. יש סיפור מפורסם מהעונה ההיא. הייתי פצוע בשרירי הבטן, ואחד האנשים במועדון לקח אותי לרבי דוד בנהריה. אני בן אדם מאוד מאמין ושומר מסורת, אבל אף פעם לא הייתי טיפוס של רבנים. הפעם הלכתי. באתי אליו פצוע והוא אמר לי: 'אל תדאג, אתה תביא ברכה לקבוצה'. בזמנו רק רציתי להיות בריא. אמרתי לו: מה זה עכשיו ברכה לקבוצה? מה זה אומר? ולימים באמת החלמתי מהפציעה, ואז אני זוכר שאני יושב ורואה את הדרבי החיפאי, בידיעה שלמחרת אני אמור לחתום בבני יהודה, הכל כבר היה סגור, ואני אומר לעצמי בלב: איך הרבי אמר לי שאני אביא ברכה? מחר אני כבר לא כאן.
"מפה לשם, פתאום יש מכות ובלאגן, ובסוף מרחיקים לנו את חבשי ואת פלאניץ' ואת סאן מנחם, ואז אמרו לי שאני נשאר, והתחלתי לשחק. אפילו לא סיפרתי לאף אחד בזמנו את הסיפור עם הרב, אבל החבר'ה בקבוצה התחילו לקרוא לי 'אתה הבארכה שלנו', 'אתה הברכה של הקבוצה', והשאר היסטוריה, כמו שאומרים. והעונה הסתיימה עם האליפות הראשונה בעידן ברק בכר".
מה בדיוק הגדרת התפקיד שלך במכבי חיפה כיום?
"התפקיד הרשמי שלי הוא סקאוט, וזה בעצם גם רוב העבודה שלי בשוטף, שזה אומר צפייה בהרבה מאוד שחקנים. אבל מעבר לזה, גם בגלל שאני צמוד לליאור רפאלוב וגם בגלל שיש הרבה תחומים שאני יכול לתת עליהם מהניסיון שלי, אז יש הרבה דברים שאני מעורב בהם. עם הצוות הרפואי ועם הצוות הפיזיולוגי ועם הצוות המקצועי יש לי חיבור מאוד טוב. אני נותן אינפוטים של הגנה לפעמים, אבל רוב העיסוק שלי זה בסקאוטינג. זה גם צעירים, גם זרים, הכל מהכל, אבל בעיקר שחקני רכש לקבוצה הבוגרת".
אז מכאן זה לוקח אותי לזה שמכבי חיפה לא נבנתה כל כך טוב העונה. איפה אתה רואה את הטעויות שנעשו?
"תראה, בגלל הסיטואציה שנוצרה שנה שעברה, אמנם אני נכנסתי רק בתקופה האחרונה, אז אני יודע שלא הייתה לנו האופציה לעשות כל מה שאתה רוצה. אני חושב שיש הרבה דברים שהיו טובים והיו הרבה דברים שלא הצליחו. מצד אחד, אתה צריך ללמוד מהכל. מצד שני, בהמשך למה שדיברתי קודם על העניין של התרבות הישראלית, לפעמים אנחנו ממהרים לשפוט מהר מדי את הכישלון. אתה יודע, לפעמים כשהייתי בבלגיה היו מביאים שחקנים, ולפעמים הם היו מצליחים גם אחרי שנה, וזה היה לגיטימי לגמרי. כאילו, תאמין לי שכל שחקן שמגיע למכבי חיפה, הוא הגיע אחרי שעות של צפייה. אני אומר לך את זה מניסיון - לא של בן אדם אחד, אלא של כמה אנשים שמסתכלים, שבכוונה כמה שיותר אנשים יהיו מעורבים ותהיה בקרה. ותאמין לי שכל השחקנים שהגיעו למכבי חיפה הם ברמה מספיק טובה בשביל להיות אקס פקטורים אצלנו. וזו לא רק דעתי, זו דעה של כל המערכת.
"אבל לפעמים יש דברים שמשפיעים מסביב שהם לא קשורים רק לכדורגל - התאקלמות, מדינה חדשה, מומנטום שלילי, ביטחון - ולפעמים אנחנו, כתרבות ספורט, צריכים להיות סבלניים ולהבין שאם שחקן עשה שני משחקים לא טובים, או שלושה משחקים לא טובים, או חודש לא טוב, זה לא אומר שהוא לא יכול לעשות חודש טוב. ואנחנו הרבה פעמים ממהרים לשלוח שחקנים הביתה אחרי תקופה פחות טובה, ואני חושב שאנחנו צריכים כחברה רגע להבין אם אנחנו לא צריכים לשנות פה את נקודת המבט שלנו".
בתור בלם ששיחק המון שנים באירופה ובטופ של הכדורגל הישראלי, מה אתה חושב על אלעד אמיר וליסב עיסאת, הדור הבא במכבי חיפה ובכדורגל הישראלי?
"הזכרת את שניהם, הם מאוד מוכשרים, אבל יש גם את ינון פיינגזיכט, שהוא מגן שמאלי שיכול לשחק גם כבלם, וגם את שטייפמן מהנוער, שמתאמן איתנו כבר קבוע ונמצא איתנו בבוגרים. אז בהחלט יש למכבי חיפה דור מאוד מוכשר של שחקני הגנה, גם שחקני התקפה, אבל במיוחד שחקני הגנה. ולכל השמות שאמרנו יש פוטנציאל מאוד גדול גם ברמה הקבוצתית של מכבי חיפה וגם ברמה של נבחרת ישראל, ובעזרת השם אני מקווה שהם ימשיכו לעשות טוב ורק להתפתח".
שאלות קצרות לסיום
הקבוצה שהכי נהנית בה?
"מכבי חיפה. שיחקתי שם שמונה עונות, הקזתי שם הרבה דם".
אליפות עם חיפה? גנט? או סלטיק?
"האליפות הראשונה עם מכבי חיפה והאליפות עם גנט היו רגעים מאושרים".
הבלם הכי טוב ששיחקת לצידו?
"טל בן חיים".
החלוץ שהיה לך הכי קשה מולו?
"דייגו קוסטה. שיחקתי מולו במדי הנבחרת, כששיחקנו נגד ספרד".
המאמן שהכי השפיע עליך?
"היין ואנהאזברוק. אימן אותי בקורטרייק וגם בגנט. הוא בלגי אסלי, הנחיל בי את המנטליות של העבודה וההתמדה, וזאת פעם ראשונה שנחשפתי לטקטיקה ברמה שלא הכרתי. מערכים, תבניות - וזה ממש שינה לי את הגישה לכדורגל".
המשחק הכי גדול שלך?
"מבחינת מעמד בכיר, שמינית גמר ליגת האלופות, גנט נגד וולפסבורג. שיחקתי 90 דקות".
שלושה רגעים הכי גדולים בקריירה?
"אליפות ראשונה עם מכבי חיפה, אליפות עם גנט והגול בנבחרת ישראל נגד פורטוגל ב-3:3. עד שהבן הבכור שלי נולד, הגול נגד פורטוגל זה הרגע הגדול בחיים שלי".
הרגע הכי קשה בקריירה?
"אני בוחר כמה מקומות נמוכים בעונה הראשונה במכבי חיפה - חילוף בדקה 40, בוז מהקהל שלנו, דברים בסגנון הזה. שמח שהתעליתי, אבל היה קשה להתמודד עם זה".
משהו שאף אחד לא יודע עד היום? קבוצה גדולה שרצתה אותך? מעבר גדול שהתפספס ברגע האחרון?
"בגיל 23, שיחקתי בקורטרייק, הייתי בתקופה ממש טובה, צעיר בפרופיל גבוה. הייתה לי הצעה מהפרמיירליג וזה כמעט נסגר. זה נפל על זה שהיו חסרות לי הופעות בנבחרת ולא היה לי דרכון".
שאלה מתבקשת לסיום: מי זוג נוצץ יותר - אתה ונטע אלחמיסטר או דניאל פרץ ונועה קירל?
"ברור שדניאל ונועה. אנחנו בקשר טוב איתם, הבנות חברות, גם דניאל ואני חברים. אני מאוד מעריך אותו ומפרגן לו. בקיצור, כל זוג והכבוד שלו".