על האש
"יש לנו ארמדה יפהפייה שנעה לכיוון איראן", הכריז חגיגית דונלד טראמפ לפני כחודש. מאז, המילה ארמדה (צי מלחמה גדול) נוכחת בחיינו מדי יום. נושאת המטוסים אברהם לינקולן הגיעה עם קבוצת התקיפה שלה, אחר כך הצטרפה גם האחות הבכירה ג'ראלד פורד ובדרך עוד משחתות טילים, צוללות ומסוקי קרב. ארמדה, כבר אמרנו? וכולם מחכים לראות אותה בפעולה.
כמעט במקביל, גם בית"ר ירושלים הניעה כוחות מכל עבר והכינה קבוצת תקיפה משלה. בוריס אנו הגיע מארה"ב, חאסונד גונסאלס נשלף מהליגה השנייה בסין ונאנה אנטווי מתחתית הליגה הרומנית. תקופת ההמתנה הייתה מייגעת, בטח כשמשחתת הטילים עומר אצילי הייתה מושבתת. אבל אתמול (שני), עוד לפני טראמפ, הארמדה הירושלמית יצאה למתקפה בהובלת הגנרל ירדן שועה. והיא לא האמינה עד כמה מערכות ההגנה הנתנייתיות לא קיימות.
ה-2:8 העצום של בית"ר - אחרי עוד מהפך; השישי העונה בליגה - לימד שוב עד כמה הקבוצה הזו יכולה להיות קטלנית ואטרקטיבית. ועכשיו היא גם פיזית ועוצמתית יותר, בעזרת החיזוקים של ינואר. ולפתע הציפיות שוב בשמיים, בטח לאחר המעידה של הפועל באר שבע, צמצום הפער ולוח המשחקים הנוח יותר עד תחילת הפלייאוף. ארבעת המשחקים המאכזבים נשכחו, וכך גם ההדחה המביכה מהגביע.
בשלושת החודשים הקרובים, בית"ר מודל 2025/26 תצטרך להכריע כיצד היא תיזכר: כקבוצה שסיפקה תוצאות היסטוריות או כזו שנכנסה בעצמה להיסטוריה? השישייה בבלומפילד נרשמה בדברי הימים של הכדורגל הישראלי והשמינייה בנתניה קבעה תקדים, אבל כבר היו כאן מועמדות מלהיבות שהסתפקו בסרט של מלכת החן וראו את הכתר מונח על ראשה של מתחרה פחות זוהרת.
ב-1994/95, למשל. מכבי חיפה עתירת הכוכבים, עם תוספת של חיים רביבו לאלופה הבלתי מנוצחת מהקמפיין הקודם, ניצחה 0:3 בחוץ במשחק העונה, כבשה שתי שישיות ועוד כמה רביעיות, ובכל זאת ראתה את מכבי תל אביב חוגגת אליפות על חשבונה. היא הייתה המדוברת, היא הייתה המלהיבה. אבל בסופו של דבר לא היא הייתה האלופה. העקביות היא שתכריע.
על הדרך
אפשר להגיד הרבה על יואב כץ, אבל יש דבר אחד בטוח: הוא לא מוכן לרדת ליגה. למי ששכח, זה כבר קרה לו. בעונה הראשונה שלו כבעלים, ב-2004/05, הפועל חיפה נשרה מליגת העל ובילתה ארבע שנים ארוכות בלאומית עד שחזרה. מאז, היא חלק בלתי נפרד מהליגה הבכירה. וגם בעונה הזו, אותה התחיל עם הכרזות על הפסקת תמיכה וחוסר רצון להשקיע, הוא יצא מגדרו בחלון של ינואר כדי לא להיות חתום על ירידה שנייה.
ההרכב שהרשים ב-1:1 בטרנר מול הפועל באר שבע, כלל שבעה שחקנים שהצטרפו במהלך החלון האחרון. מרכז הגנה חדש (שוער ושני בלמים זרים), קשר מרכזי ושלישייה קדמית שונה לגמרי מזו ששיחקה רק שבועיים קודם לכן (וגרמה לחיים סילבס לדבר בייאוש אחרי ההפסד למ.ס. אשדוד על חסרונם של ספקי שערים). אם ההרכב הזה היה פותח את העונה, הפועל חיפה אולי הייתה נאבקת שוב על פלייאוף עליון. את המטרה של עונה 18 ברציפות בליגת העל, כץ ישיג.
על הדבש
רק שחקן אחד שפתח בניצחון החוץ הראשון על מכבי חיפה אחרי 22 שנים, היה בהרכב גם במשחק הירידה של הפועל פתח תקוה לפני כשנתיים. באופן סמלי, הוא גם זה שהצטיין בשבת, במשחק שאמור לסלול את דרכה של העולה מהלאומית אל הפלייאוף העליון של ליגת העל. עומר פרץ דיבר לאחר הניצחון על היכולת של שחקניו "לסבול", ואין מישהו שסבל יותר מעומר כץ.
השוער בן ה-28 היה עם הפועל פתח תקוה בשנים הקשות בלאומית, נפצע במהלך עונת הירידה ובעונה שעברה אף היה חשש שייאלץ לפרוש, לאחר פגיעת ראש והיעדרות ממושכת. אבל הוא נלחם וחזר. וכעת גם זוכה להוביל את הפועל פתח תקוה כקפטן לעונה הכי טובה שלה מאז תחילת המילניום. ההצלות המרהיבות בחיפה, כנראה במשחק הכי טוב שלו בליגת העל, היו המתאבן לקראת הריאיון הצנוע בסיום והפרגון הכן והאמיתי לחברים. עוד מקרה בו המלאבסים שמו מבטחם במישהו, גם כשמסביב חשבו אחרת, והרוויחו בגדול.
על העוקץ
מכבי נתניה ידעה לא מעט תבוסות מאז האליפות האחרונה ב-1982/83, אבל חמישייה במחצית הראשונה היא לא ספגה מאז ה-7:0 ממכבי חיפה בקרית אליעזר במרץ 2000 (כולל שלושער של יוסי בניון ב-25 הדקות הראשונות). אז, בעונה שנפתחה גם עם 6:0 משפיל מול מ.ס. אשדוד, היא ניצלה בקושי מירידה אחרי שספגה 64 פעמים ב-39 מחזורים. ממוצע של 1.64 שערי חובה למשחק.
היו ירידות ליגה כואבות מאז תחילת המילניום וגם עונת פירוק מביכה בדרך, אבל באף אחד מהמקרים כמות הספיגות או הממוצע לא עברו את עונת 1999/00. מכבי נתניה הנוכחית בדרך לשם. אולי בפלייאוף התחתון תהיה לה הזדמנות לשפר מאזנים, אבל כרגע מדובר על 53 חורים ברשת אחרי 24 מחזורים - ממוצע של 2.2 ספיגות למשחק. גם חילופי המאמנים, הזעזוע בין הקורות והרכישה של בקארי קונאטה לא מנעו את מופע הבלהות ההגנתי נגד בית"ר. והעובדה שקבוצה שחטפה כל כך הרבה עדיין מחזיקה בסיכוי להיכנס לפלייאוף העליון, היא לא פחות מנס גלוי.