אנקדוטה מעולה של מיגל דילייני מהאינדיפנדנט מסבירה את כל מה שלא עובד בטוטנהאם. תומאס פרנק הגיע לספרס אחרי כמעט עשור בברנטפורד כעוזר מאמן ומאמן. הוא היה המאמן שהעלה את ברנטפורד לפרמיירליג והעניק לה זהות טקטית מאוד ברורה ויציבות ניהולית. ישיבות העבודה שלו כללו שיח פתוח עם כל עוזריו ואנשי המעטפת הרבים שיש במועדון הלונדוני הקטן (מתזונאים, דרך מאמני לפעולות מיוחדות על המגרש ועד מאמני שינה).
כשהגיע פרנק לטוטנהאם, מועדון עשיר וגדול בהרבה מברנטפורד השכנה, שאל שאלה אגבית לחלוטין את הבכירים שגייסו אותו לתפקיד. "מי אחראי כאן על המשמעת של הסגל?". המנהלים בטוטנהאם לא הבינו בכלל את השאלה. "זו העבודה של המאמן" ענו לו.
"זה רק אחת מהסיבות הרבות שמסבירות מדוע פרנק נכשל בטוטנהאם ובצורה דרמטית כל כך" כתב דילייני. "זהות המאמן הראשי היא רק בעיה אחת שעומדת בפני טוטנהאם, שלא לדבר על עצם ההישרדות בפרמיירליג. פרנק נכנס למועדון 'במצב קטסטרופלי כפי שמתארים זאת כמה מקורות אך גם יצר לא מעט בעיות גדולות משל עצמו".
עניין המשמעת - שבברנטפורד פרנק פחות עסק עימו כי יש שם יש בעל תפקיד ייעודי שאחראי על כך שהשחקנים מתנהלים כמו מקצוענים - הפך לאירוע של ממש בטוטנהאם. השליטה של פרנק על חדר ההלבשה היתה "רופפת" במקרה הטוב ובסופו של דבר קרסה לחלוטין והובילה לכך שהקבוצה, מחזיקת גביע הליגה האירופאית, כיום במאבק הישרדות בפרמיירליג.
כשאין משמעת, המסרים הטקטיים של פרנק לא הצליחו להיטמע בשחקנים. ומאחר שהוא לא איזשהו רס"ר משמעת או הגיע עם הצלחות כבירות כמאמן (עם כל הכבוד להצלחה שלו בברנטפורד) לטוטנהאם שלו לא היתה שום זהות טקטית - בטח לא בהתקפה.
חדר הלבשה מבולגן, לא ממושמע וללא זהות טקטית ברורה לא יכול להצליח בפרמיירליג - בטח כשהארגון שעוטף אותו הוא דליל, עבר שינויים פרסונליים רבים והאיש שהחזיק את הכל ביחד במשך כמעט שלושה עשורים, דניאל לוי, עזב בתחילת העונה.
אבל לא רק לוי עזב. ביחד עם לוי עזבה גם דונה מרין קולן, אולי האדם החשוב ביותר בכל מה שקשור לשמירה על המידע והידע המוסדי, שנצבר בכוורת של לוי. זה אחרי שב-2023 עזב הסקאוט הראשי של טוטנהאם לאונרדו גאביני וגם ראיין מייסון - גיבור של האוהדים ועוזר מאמן של המועדון עזב. יוהן לאנגה, המנהל הספורטיבי של טוטנהאם מאז 2025 (היה מנהל טכני במשך כשנתיים), לא נחשב לאחד מהבכירים בתחום והרכש שהוא אחראי עליו לא בדיוק הצית את הדימיון. בקיצור, יש ואקום מנהיגותי משמעותי במועדון ותומאס פרנק (ותכל'ס כל מאמן אחר) לא היה יכול להתמודד איתו.
במועדון מסבירים את הקושי המקצועי בכך שבניית האצטדיון החדש הקשתה על גיוס שחקנים איכותיים. טוטנהאם זקוקה ל"יותר איכות, ניסיון ומנהיגות" אם היא רוצה להתחרות ברמה הגבוהה ביותר, אמר המנכ"ל וינאי ונקטשאם, שנכנס לארגון עם דניאל לוי וכיום עם מנדט ממשפחתו של ג'ו לואיס לנהל את הארגון בצורה מקצועית - כמו ארסנל - אותה עזב כמנכ"ל בשנת 2024.
ונקטשאם, שמונה בקיץ האחרון, הדגיש ש"העדיפות" של המועדון היא "להביא שחקנים שבאמת יקחו אותנו צעד קדימה". הוא הסביר שהתקדמות כזו מחייבת אסטרטגיית רכש "פרואקטיבית" יותר, בנוסף ל"מבנה שכר שתומך בשאיפות שלנו".
"אנחנו מאמינים בסגל הקיים, אבל חייבים להוסיף יותר איכות, ניסיון ומנהיגות כדי להתחרות באופן עקבי ברמה הגבוהה ביותר," כתב ונקטשאם בתוכניית המשחק נגד ווסטהאם בינואר. "כדי לעשות זאת נדרשת גישה פרואקטיבית יותר לרכש, לצד מבנה שכר שתומך בשאיפה שלנו".
העניין הוא, שרק שלוש קבוצות בעולם הוציאו בנטו יותר על רכש מאשר טוטנהאם בחמש העונות האחרונות. זה לא שלא נרכשו שחקנים איכותיים. פשוט מדיניות הרכש היתה מבולגנת, לא מנוהלת כמו שצריך ומאוד קשורה לזהות המאמן, שמשתנה באופן תכוף למדי.
וכך יוצא שהמצב באצטדיון החדש של טוטנהאם מאוד רעיל. האוהדים, ששנאו את פרנק, מפנים אצבע מאשימה לעבר הדירקטריון, כולל ונקטשאם. "אנחנו יודעים שיש כיום מרחק בין המועדון לבין האוהדים שלנו, ומחויבים לשקם את הקשר הזה," הוסיף המנכ"ל.
אבל בינתיים מי שאחראי על שיקום הקשר הזה כרגע הוא המאמן הזמני איגור טודור. על פניו, טודור הוא בדיוק סוג המאמן שטוטנהאם צריכה. מישהו שיצר לעצמו תדמית של מישהו שמכבה שריפות ומייצר גיבוש אינסטנט בקרב קבוצותיו, שזה מה שמסייע להן לנצח כבר במשחקיו הראשונים כמאמן.
טודור ה"כבאי" שאמור לכבות את השריפה בחדר ההלבשה ואולי גם להרגיע את האוהדים ולהבטיח את הישארותה של הקבוצה בליגה הגיע בזכות המלצה של פאביו פראטיצ'י, שהגיע לטוטנהאם כדי לבנות אותה כקבוצת פאר אבל הסתבך בעניינים פליליים באיטליה, הושעה מכדורגל ועזב את הקבוצה כדי לנהל את פיורנטינה.
יש לומר שבסופו של דבר, המינוי של פראטיצ'י הוא גם אחת מהסיבות לכך שטוטנהאם במצב שהיא נמצאת בו כיום. מצב שמתואר כ"ספינה טובעת שטודור קפץ באומץ על הסיפון שלה" בעיצומו של משבר פציעות הרסני, וכשהמשחקים הבאים שלה הם נגד ארסנל, פולהאם, קריסטל פאלאס וליברפול.
טודור הגיע לרמה של לאמן את יובנטוס, אבל בנה את השם שלו כמאמן של כדורגל קשוח, אגרסיבי והתקפי במועדונים קטנים יותר כגון אודינזה, ורונה ומארסיי. הוא בנה את שמו כמאמן כזה עם כוח האישיות הלא מתפשרת שלו. הוא לא פעם נכנס לעימותים פיזיים עם השחקנים שהוא מרגיש שהם לא נותנים הכל על המגרש ובאימון. הוא יגער, יצעק ואפילו יאיים על שחקנים. הוא מאמן כמו שהוא היה שחקן: בלם קרואטי שעונה לכל הקלישאות של "בחור בלקני קשוח". העניין הוא שהוא לא אימן בפרמיירליג, הוא אפילו לא שיחק בפרמיירליג, והשחקנים שיש לו אינם בדיוק מביעים תמיכה אוטומטית במי שההנהלה הנוכחית מביאה לאמן אותם. אז איך הוא יצליח לשרוד בליגה הטובה בעולם?
לטודור יש לו 12 משחקים שמתחילים היום במשחק הכי גדול של העונה של טוטנהאם - נגד ארסנל (18:30, ספורט1), שמצידה חייבת ניצחון - אחרי שתי תוצאות תיקו מאכזבות - כדי לזכות באליפות. תוצאה טובה של טודור נגד ארסנל המקרטעת תעניק לו קרדיט רב מהאוהדים המאוד חשדניים של טוטנהאם.
"בזכות" ההדחה המוקדמת מהגביע האנגלי, לספרס היו 11 יום להתכונן עם המאמן החדש לארסנל, השחקנים יצאו לחופשה קצרה וראו את ארסנל מאבדת יתרון של שני שערים לאחרונה בטבלה (פעם ראשונה בהיסטוריה שהראשונה בטבלת הפרמיירליג מאבדת יתרון של שני שערים לאחרונה בטבלה).
למרות שווסטהאם ונוטינגהאם פורסט חמש נקודות מתחת לטוטנהאם בטבלה, האיום בירידה ממשי מאוד. זה הדבר היחיד שטוטנהאם צריכה לחשוב עליו עד שתשיג את הניצחונות שהיא חייבת כדי להבטיח את מקומה בליגה שהיא נמצאת בה מאז 1977. טודור יצטרך את זה כשברקע יש מועדון שאינו מתפקד, ובמקומות רבים כבר הפך לבדיחה.