אני לא מזלזל בתהליך שבו הטכנולוגיה המודרנית משתלבת בכדורגל, אבל לדעתי הדיבור על חשיבותה הוא מוגזם, וללא פרופורציה. גדולי המאמנים בהיסטוריה הסתדרו בלעדיה, משום שהכישרונות הגדולים הגיעו מצעירים ששיחקו כדורגל בסימטאות הערים.
כאשר מריו זאגלו קיבל את אימון נבחרת ברזיל לקראת מונדיאל 1970, איש לא חשב שנבחרת הכדורגל הטובה ביותר בעולם, ברזיל, זקוקה לאנליסטים ולמפתחי טכנולוגיות. היו לה את פלה, טוסטאו, ריבלינו וז'אירזיניו שעשו בכדור כרצונם והפכו את המשחק לקרנבל אחד גדול. גם שנים אחר כך היו גאונים שאיש לא לימד אותם מה עושים עם הכדור. הם נולדו איתו, ועל המגרש הוביל אותם החוש הטבעי. כזה היה יוהן קרויף, וכמוהו דייגו מארדונה. למאמן נותר רק להפוך את הכישרונות לאגרוף אחד, והתוצאות הגיעו בהתאם.
לכן מאמן הכדורגל היה ונשאר האיש שצריך לעבוד במגרש ולשבת פחות מול המחשבים. סטטיסטיקות ונתונים קיבלו לפתע חשיבות שהיא יוצאת דופן. אולם שום מחשב לא יוכל להחליף את עינו של המאמן שהיה בעצמו כדורגלן משובח. האם הוא זקוק לכך שמכונה כלשהי תראה לו כמה ק"מ רץ כל שחקן במגרש? האם הוא אינו רואה זאת במו עיניו?
אמרתי שאיני מזלזל בתוספות הטכניות, אך הן רק בשולי הכדור, ואל להן להפוך למשהו שאי אפשר בלעדיו. הכדורגל הוא משחק פשוט, ועל כל שחקן לבצע בו בעיקר שלושה דברים שכילד למדתי מאבא: לחשוב עם הראש, לשחק עם הלב, ולבעוט בכדור. את זה ידעו ועשו מזמן אגדות הכדורגל פושקאש, די-סטפנו, אוסביו, בובי צ'רלטון וכמובן פלה. התברר שהם עשו זאת לגמרי לא רע.