הסערה התורנית של ויניסיוס, שעמד במרכז המהומה אחרי שכבש את שער הניצחון של ריאל מול בנפיקה שלשום (רביעי) שוב הפכה את דמותו הייחודית לנושא הכי חם בעולם הכדורגל, וכמובן שהגזענות עמדה גם במוקד הפרשה הזו.
מחקר אקדמי שפורסם במאי 2024 בכתב העת ICONO קבע כי האירועים הקשורים לוויניסיוס תפסו 25% מכלל הדיווחים התקשורתיים על גזענות בספורט שפורסמו בארבעת העיתונים הספורטיביים המרכזיים בספרד (מארקה, אס, מונדו דפורטיבו וספורט) לאורך חמש העונות לה בהן שיחק בספרד. הנתון הזה מצביע על תופעה מעניינת בה מצד אחד נראה שהוא מושך אליו את מרבית האש מצד אוהדים גזענים בספרד, אך מצד שני הוא גם מעלה במקביל את המודעות לבעיית הגזענות במגרשים בספרד בפרט, ובאירופה בכלל.
אין שום דרך להצדיק את הגזענות כלפיו, אך בהחלט ניתן להצדיק את הכעס כלפיו, מצד אוהדי היריבות ואוהדי ריאל כאחד. אחרי עונה מאוד מאכזבת ונטולת תארים אשתקד, העונה הוא בעיקר כיכב בכותרות מהסיבות הלא נכונות. ראשית המו"מ על חידוש החוזה שלו הסתבך וגרם להסחות דעת מיותרות לו ולשאר הקבוצה. עם תחילת העונה כבר החלו להיווצר משקעים בינו לבין צ'אבי אלונסו. רבים האשימו את ויני בחוסר ההרמוניה שנוצרה בחדר ההלבשה עקב כך. וגם בפיטורים של המאמן שבאו לאחר מכן.
לזכותו נציין שמאז אותו משחק זכור מול לבנטה באמצע ינואר בו אוהדי ריאל שרקו לו בוז רועם, הוא נמצא בתקופה נהדרת בה יש לו 5 שערים ו-2 בישולים ב-6 משחקים. אולם עדיין נראה שהוא לא התגבר סופית על טראומת האובדן המפתיע של כדור הזהב לפני שנה וחצי. רבים בעולם עדיין לא מבינים מדוע אירוע זה עשה כל כך הרבה רעש, בעוד יש אחרים טוענים כי בכלל לא הגיע לו לזכות בפרס. אך בברזיל זוכרים את אותו אירוע ב-2024 כסוג של עלבון לאומי קולקטיבי. לא פחות.
חשוב להבין שבדומה למצב בשאר העולם, גם בברזיל ויני הוא לא קונצנזוס בשום צורה. הוא אמנם יותר אהוד בתוך המדינה מאשר מחוצה לה, אך הוא לא מקבל כבוד ואהבה הדומים בכלל לשמות גדולים כמו רונאלדו, ריבלאדו, רונאלדיניו, קאקה וניימאר.
עם זאת, רגע ההודעה על הזכייה של רודרי בפרס שלח את התקשורת והמדיה החברתית בברזיל לסערה אימתנית שתודלקה על ידי צורך פטריוטי להגן על הכבוד הלאומי. מכל הקשת הפוליטית ומכל המגזרים בחברה הברזילאית עלו קולות שטענו כי ויני קופח עקב מניעים גזעניים.
הגדילה לעשות מרתה האגדית, מלכת הכדורגל הברזילאי, שטענה כי מדובר בשוד של ממש ושהאירופאים לא רוצים שברזילאים יזכו בתואר. זה כמובן לא מפתיע אם מבינים עד כמה מזלזל מרגיש היחס כלפי אוהדים ברזילאים מצד הכדורגל האירופי.
מאז שנות ה-60, כאשר כוכבים חלוצים כמו דידי ואווריסטו דה מסדו יצאו לראשונה לאירופה ושיחקו בריאל מדריד וברצלונה, ברזילאים החלו לחוות לעתים קרובות הדרה עדינה או הודבקו להם סטריאוטיפים שתיארו שחקנים דרום אמריקאים כבלתי-מרוסנים למרות הברק הטכני שלהם.
תופעה זו המשיכה דרך שנות ה-80, כשכישרונות כמו זיקו, פלקאו וסוקרטס שיחקו באיטליה (סוקרטס אף בלט בהקשר זה בכך שדיבר נגד תופעת הגזענות בכדורגל). אולם היא התעצמה למימדי תופעה עם הזרם הגדול של ברזילאים שפקד את הכדורגל האירופאי בשנות ה-90 וה-2000 עם אייקונים כמו רונאלדו ורונאלדיניו שהדהימו את היבשת אך עדיין נתקלו בקריאות קופים גזעניות או עלבונות זנופוביים.
חשוב ביותר להבין כי ריקודים הם לא סתם תחביב של רבים בברזיל, אלא חלק בלתי נפרד מהזהות הברזילאית המשמשת ככלי לביטוי של שמחה והבעה אישית. בנוסף, העובדה שהקולוניאליזם האירופאי אסר על עבדים בברזיל לרקוד בתקופת העבדות, למעשה הפך את הריקוד גם ככלי של הקהילה השחורה בברזיל לביטוי עצמאות וחוסן מול דיכוי (למשל מסורת הקפואיירה).
ניסיונות להוקיע או לאסור ריקודים כאלה נתפסים בעיני ברזילאים כגזענות ומתקפה על המורשת ולכן נתפסים כאפליה ואף כגזענות. לכן כשוויני חטף שלשום כרטיס צהוב על אותו ריקוד, כמעט כל ברזיל קפצה להגן עליו (אפילו רבים משונאיו).
על אף שאותם סטריאוטיפים שהודבקו לברזילאים הודבקו גם לארגנטינאים. יש אמונה משותפת לרבים בארגנטינה כי היא הם ה-"אירופאים" של היבשת, ולכן הם "טובים" יותר מכל השאר. תוסיפו על כך את העובדה שאין בארגנטינה כמעט קהילה שחורה כיום, ותקבלו את התוצאה שכמעט אין מפגש בין קבוצות ברזילאיות לארגנטינאיות בהיסטוריה המודרנית בו אין אירועים גזעניים כלפי שחורים.
לכן כג'אנלוקה שפרסטיאני אמר את מה שאמר, ברזילאים מיד האמינו לוויניסיוס והחלו לקלל את כל ארגנטינה, למרות ההכחשות. מכיוון שהטיפול במקרים כאלו מצד ההתאחדות הדרום אמריקאית הוא לא אפקטיבי במקרה הטוב ולא קיים במקרה הרע, ברזילאים לרוב לא אופטימיים במיוחד שהתופעה המכוערת הזו תטופל ברצינות על ידי הגורמים האחראים, לא בדרום אמריקה ולא באירופה.
באופן מעניין, ייתכן כי דווקא הסערה אמש יכולה אולי להצביע על ניצנים קטנים של תקווה במאבק בתופעה זו, לפחות באירופה. כמובן שהיו עדיין אוהדים ואנשי תקשורת רבים שתקפו והאשימו את ויני כאחראי היחיד או המרכזי למהומה אמש, אך גם נרשמו לא מעט קולות שתמכו בו.
למשל תיירי הנרי, אלוף העולם הצרפתי המזוהה דווקא עם בארסה, הגיב למקרה והביע תמיכה בוויני: "אני יכול להזדהות עם מה שהוא עובר. זה קרה לי כל כך הרבה פעמים על המגרש... הייתי במצב הזה, זה נורא. אנשים נלחמו, הרבה לפני הזמן שלי, כדי שנוכל לשחק ולהנעים לקהל את הזמן. ועדיין בשנת 2026 להתמודד עם אותו דבר, זה מעייף.. אז היום אני מדרידיסטה. החולצה שלבש ויניסיוס לא אמורה לשנות כאן".
הנרי מתאר תופעה ידועה וארוכת שנים לגבי היחס לגזענות במגרשים. מרבית השחקנים פשוט החליקו את ההערות הגזעניות שחוו. קשה כמובן לבקר אותם על כך מכל הסיבות בעולם, אך זה כן השאיר ומשאיר את הבעיה ברובה מתחת לתודעה הציבורית, ולא מצייר אותה כבעיה דחופה שיש לפתור בהקדם.
בדיוק בגלל זה, ההתעקשות של ויני לא להתעלם ממקרים כאלו, וכן להפנות עליהם את אור הזרקורים, גורמת לכך ששחקנים כנראה יחשבו פעמיים לפני שיחשבו להשתמש בקריאות גזענות במגרש. אני בטוח שפרסטיאני לפחות יירתע בפעם הבאה שתעלה בו המחשבה לצעוק "מונו" כלפי שחקן כהה עור, וזה כבר ניצחון לא פחות חשוב עבור ויניסיוס.