"הנשמה עזבה את הבניין": המעבר של אברטון מגודיסון פארק גזר את דינם של הפאבים המקומיים, ואחרי 140 שנה של הגשת בירה לשחקנים, למאמנים ולאוהדים, פאב ה"ווינסלו" המיתולוגי סגר את שעריו.
העזיבה של אברטון לאצטדיון החדש השאירה את הקהילה המקומית עם זיכרונות בלבד. אחד מהם היה ביום שבת, ה-24 בינואר, כאשר דאנקן פרגוסון נכנס לפאב "מלון ווינסלו" (Winslow Hotel) ברחוב גודיסון פארק והגיש לבעל המקום, דייב בונד, 1,000 ליש"ט כדי "לפתוח שולחן" על חשבונו. פרגוסון, חלוץ העבר האגדי של אברטון, הגיע לשם כי ה"ווינסלו" - מוסד בן 140 שנה הניצב בצלו של היציע המרכזי באצטדיון גודיסון פארק - עמד להיסגר. שמונה חודשים אחרי שאברטון עזבה את האצטדיון הישן, זו הייתה מסיבת פרידה נוספת, ופרגוסון הגיע כדי לומר שלום. "זו הייתה מחווה מדהימה", אמר בונד.
פרגוסון לא היה ה"אברטוני" היחיד שנכח במקום. קפטן העבר אלן סטאבס, זוכי הגביע מ-1995 גרהאם סטיוארט וג'ו פארקינסון, ואלוף הליגה מ-1987 איאן סנודין - כולם לקחו את המיקרופון בתורם. גם קווין שידי, מגיבורי קבוצת הפאר של הווארד קנדל באמצע שנות ה-80, הגיע לחלוק כבוד.
ה"ווינסלו", שהוקם ב-1886, מחזיק בהיסטוריה השזורה בזו של המועדון שקבע את ביתו בשכנות אליו שש שנים מאוחר יותר. בימים שבהם התגורר ברחוב גודיסון, כוכב העבר דיקסי דין היה שותה שם בקביעות. נורמן גרינהאלג, חבר בנבחרת שזכתה באליפות ב-1939, הפך לבעל הפאב בשנות ה-50.
הסיפורים נמשכים לאורך עשורים. לאחר שמייק ליונס ניצח את הדרבי הראשון שלו בניסיון ה-21 (בגביע ב-1981), הוא הוביל את כל הקבוצה אל מעבר לכביש כדי לחגוג בפאב. ג'ו רויל קפץ לבירה אחרי משחקו הראשון כמנג'ר ב-1994, שהסתיים גם הוא בניצחון בדרבי. בריאן לאבון, קפטן האלופה מ-1970, התמוטט ומת בדרכו הביתה מאירוע אוהדים שנערך במקום ב-2006.
ה"ווינסלו" היה ביתו של מועדון האוהדים, ושם נערכו הפגישות הגורליות לתכנון המחאות לאחר הפחתת הנקודות של המועדון ב-2023. כשדיוויד מויס התראיין לפאב בשנה שעברה, הוא ציין שאביו היה אורח קבוע במקום בתקופת כהונתו הראשונה כמאמן. המקום היה מקדש של זיכרונות: דגלים לזכרו של קווין קמפבל המנוח, קירות מעוטרים בתמונות היסטוריות וצעיפים שקישטו את הבר.
בונד זוכר היטב את הרגע שבו עבדאללה דוקורה כבש את השער שהציל את אברטון מירידה ב-2023. הוא היה במשרד למעלה כשהרעש מהאצטדיון הכה בפאב. בגלל השיהוי הקל בשידור, הוא הספיק לרוץ למטה ולראות את השער "בלייב" בטלוויזיה יחד עם האוהדים בבר. הוא נזכר בתור הארוך שהשתרך מחוץ לפאב כבר ב-9 בבוקר ביום המשחק האחרון בגודיסון במאי האחרון. "ברגע שאיבדנו את אוהדי אברטון בצורה שאיבדנו אותם", אמר בונד, "הנשמה עזבה את הבניין הזה".
הוא ניסה למצוא דרך לקיים את העסק. במשחקים הראשונים באצטדיון החדש (במרחק של כ-3 קילומטרים משם), הוא ארגן שירות הסעות הלוך ושוב עם בידור בפאב לאחר מכן. כשמספר המעוניינים הצטמצם ל-25 אוהדים בלבד, בונד הבין שזה בלתי אפשרי כלכלית.
למרות שקבוצת הנשים של אברטון עדיין מארחת בגודיסון פארק העונה, בונד מעריך שההכנסות ממשחקי הנשים מהוות בקושי 5% מהרווח שהניבו משחקי הגברים. במקום למכור 3,000 כוסות בירה ביום, מגיעות משפחות עם ילדים ששותות כוס אחת או שתיים וזהו. "אני חושב שבסופו של דבר עסקים רבים פה יקרסו", הוסיף. "היינו כל כך תלויים ב-40,000 האנשים שמגיעים ביום משחק".
בעוד שלבונד יש אתגר חדש - ניהול בר בנושא אברטון סמוך לאצטדיון החדש ("דיקסי'ס"), ה"ווינסלו" עומד כיום ריק. מעבר לכביש, השלט על היציע המרכזי הישן נושא את הסיסמה "עידן חדש". אבל עבור הקהילה המקומית סביב גודיסון פארק, העידן הזה מרגיש בעיקר כמו סוף.