אל האינסוף ומעבר לו: ויקטור וומבניאמה משתלט על ה-NBA

אם האולסטאר לימד אותנו משהו על תחרותיות, זה שלא צריך שכולם יחליטו לשחק חזק בשביל שכולם ישחקו חזק. ג'ורדן החזיק את כולם קצר, אבל הרצועה התרופפה בתקופה של קובי והשתחררה סופית עם לברון. גורמים רבים תרמו לכך שמשחק האולסטאר יאבד את על המשמעות שלו כאירוע ראווה. אבל ויקטור וומבניאמה הרים את הרצועה בסופ"ש האחרון, והוא מתחיל להדק את האחיזה.

הקרדיט על סופ"ש מוצלח ותחרותי לא הולך רק לצרפתי, אבל יש לו חלק גדול בהרמת האינטנסיביות לרמות ראויות. מספיק לראות אותו חוטף עצבים על קארל אנתוני טאונס ודני אבדיה שנתנו שלשה שעלתה לקבוצה בניצחון. אבל גם עוד לפני הסופ"ש עצמו, וומבי הצהיר שהוא בא לשחק. ויש לזה חשיבות. בגיל 22 הוא עושה צעדים משמעותיים בדרך לייעוד שלו, כפי שרבים מסמנים לו, כאחד השחקנים הכי טובים בהיסטוריה.

לברון הוא אתלט על-אנושי. והוא גם סוואנט עם זיכרון צילומי. ג'ורדן הוא אתלט על-אנושי. הוא גם תחרותי ברמה שספק אם היא בריאה לו. קובי היה אתלט על-אנושי (טיפה פחות מהשניים שלפניו, יש לומר). הוא גם היה פסיכופט עם מוסר עבודה שהפך לבסיס של כת. אז להיות אתלט על-אנושי זה רק השלב הראשון בשביל להצליח בליגה ברמות האלה.

וומבניאמה הוא אתלט על-אנושי. מספיק להסתכל על תמונה שלו כדי לדעת את זה. וכוח העל השלו זה… אממ, בודק בהערות שלי… יציבות נפשית? אוקיי. אף אחד מאיתנו לא מוסמך להגיד אם מישהו חווה הארה או לא. ואני לא אומר שוומבי בן ה-22 חצה את המימדים האסטרליים האלה כשהלך למדוט עם הנזירים בשאולין באוף-סיזן. אני לא. אבל אם הייתי צריך להמר על השחקן הכי קרוב להגיע לפסגה הרוחנית הזו, אני לא יכול לחשוב על מועמד טוב יותר.

תראו לי עוד כוכב שקורא ספר לפני המשחק? אני יודע שלברון מצטלם לפעמים כשהוא מסתכל על העמוד הראשון של ספר שהוא אוחז מול הלוקר שלו. אבל וומבי גם אשכרה קורא אותם. מי שזכה לכינוי "החייזר" הוא כנראה האדם הכי מקורקע בתוך קן הקוקיה ההומה שהוא ליגת ה-NBA.
מי שרוצה לראות את הראיון הכי מרשים של ילד בן 19 בהיסטוריה האנושית מוזמן לצפות בהופעה שלו בפודקאסט של ג'יי ג'יי רדיק, שם לפי המבטים שרדיק נתן לו, הוא הרגיש כאילו הוא מדבר עם אלן ווטס.

ואיך כל זה עוזר לו בכדורסל, אתם בטח רוצים לדעת. קל לחשוב שכישרון שווה הצלחה, ויותר כישרון שווה יותר הצלחה. זה גם די נכון בגדול, אבל במיוחד בכדורסל, ככל שלשחקן יש יותר כלים ואפשרויות, כך לוקח לו יותר זמן ללמוד איך ומתי להשתמש בהם. וומבניאמה מסוגל לעשות דברים שלא נראו מעולם על מגרש כדורסל, ממי הוא אמור ללמוד מה הדרך האופטימלית שלו להציג את היכולות האלה? אם התשובה שלכם היא קווין גארנט והאקים אולג'ואן אז אתם טועים, קודם כל, כי הם מעולם לא היו בליגה של מה שהוא מסוגל לעשות. וחוץ מזה הוא כבר פגש אותם בשביל להתאמן וללמוד מהם.

הרבה פעמים אנחנו רואים שחקנים מוכשרים כמו שדים נכנסים לליגה והתפוקה שלהם לא תואמת את היכולות שלהם. לפעמים הם ממש נפלטים מהליגה על זה, עיין ערך באסט, ופעמים הם מוצאים את עצמם תוך כדי תנועה אחרי כמה שנים. עם וומבי לא היינו צריכים לחכות בכלל לפני שהכתרנו אותו כשחקן ההגנה הכי טוב בליגה בעונת הרוקי שלו.

בליגה שבנויה על ספייסינג, וומבניאמה הוא חור שחור. הוא יכול לעמוד בצד החלש ופשוט למחוק את האקשן שקורה בצד השני של המגרש בלי לזוז. הצבע של סן אנטוניו מרגיש לפעמים כמו מיטת מסמרים לשחקנים שחודרים אליו. הם נפטרים מהכדור, לרוב לפני שהוא מרגיש צורך לקפוץ בכלל. הוא נייד כמו גארד וחכם כמו מאמן. כדי לראות שחקן אחד שמרים לבדו הגנה קבוצתית כמו וומבי צריך לחזור עד לביל ראסל, וגם אז… אולי. לא יודע. אם מישהו פה במקרה ראה משחקים שלמים של הסלטיקס בסיקסטיז הוא מוזמן לכתוב טוקבק.

התקפית, צריך לומר, וומבי עדיין רחוק מלהיות תוצר מוגמר. הוא לומד את הדרכים הכי אפקטיביות שלו להשפיע על המשחק, כי הן רבות. הוא קולע נהדר מבחוץ, ולמזלנו עברו הימים שהוא הספייסר המרכזי-שלא-לומר-היחיד על המגרש עבור הספרס. אי אפשר להפריע לו לזרוק, באמת, אז מעשית כל זריקה שהוא לוקח היא זריקה פנויה, גם אם יש לו מישהו בתוך הגופיה. הוא חודר יותר העונה, ומוצא כימיה בפיקנ'רול עם שלושת הגארדים: סטפון קאסל, דיארון פוקס והרוקי דילן הארפר. יש לו את רדיוס התפיסה הכי גדול בהיסטוריה. הם פשוט משליכים את הכדור באזימוט הכללי של הסל והוא כבר יוציא מזה דאנק.

וכשהוא חם? שאלוהים יעזור לנו. התשובה לשאלה מה עם שון בראדלי היה סטף קרי. אין מחזה מרהיב יותר מלראות אותו משתלט בכמה דקות של משחק כדורסל בשני הצדדים. וזו היציבות הנפשית שמאפשרת לו לחקור את הכיוונים של המשחק שלו בצורה שעדיין מתורגמת לניצחונות, והרבה. הוא לא מרגיש צורך להשתלט על משחק ההתקפה ולדרוש את הכדור בכל פעם. הוא מוסר מחונן, עם אוריינטציה קבוצתית. והוא בעיקר רוצה לנצח לפני כל דבר אחר. סופרסטארים כמעט אף פעם לא מגיעים לליגה אפויים ככה.

אנחנו כבר בהכנות ליום שאחרי עידן ניקולה יוקיץ'. רובנו חשבנו שיהיו ללוקה דונצ'יץ' כמה שנים על כס המלכות. חלק הציעו את אנתוני אדוארדס או שיי גילג'ס אלכסנדר. כולנו בערך הנחנו שהתור של וומבניאמה יגיע, פשוט לא חשבנו שהוא יעקוף אותם. או במקרה שלו, ידלג מעליהם. זאת הליגה שלו. אוטוטו.

זהו, החייזרים באים. תשאלו את אובמה.