מנואל נוייר הוא אחד השמות הראשונים שעולים כשמדברים על המהפכה בתפקיד השוער. השוער הגרמני של באיירן מינכן, שמתקרב לגיל 40, העניק ראיון ל"ל'אקיפ", שבו סיפר כיצד הגיע בכלל לעמדה - וגם למה הוא חושב שהכדורגל עדיין לא מיצה את הפוטנציאל של שוערים במשחק המודרני.
לדברי נוייר, המעבר לשער לא היה תוצאה של בחירה אישית: "לא בחרתי בעמדת השוער. המאמן הוא זה שהציב אותי בשער. בדיוק הגעתי למחלקת הנוער של שאלקה ולא היה שוער. אף אחד לא רצה לעמוד שם - ליפול על הדשא כאב ואף אחד לא רצה לעשות את זה". נוייר הוסיף כי הרקע שלו כ"כדורגלן רחוב" גרם לו לאהוב להיות עם הכדור ברגליים ולהשתתף במשחק.
כמי שנחשב לאחד האדריכלים של סגנון "השוער-ליברו", נוייר הדגיש שהגישה שלו לא נועדה לראווה: "אני לא עושה דברים כדי שאחר כך יגידו שחוללתי מהפכה או שהתחלתי כדורגל מודרני יותר לשוערים. אני לא עולה למגרש כדי להציג שואו, אלא כדי לייצר את הכדורגל הטוב ביותר ולחפש את מה שיעיל עבורנו". לצד זאת, הודה כי הוא נהנה ליזום ולבנות התקפות: "אני אוהב להיות שוער, אבל גם אוהב להיות עם הכדור ברגליים, להשתתף בבניית המשחק, להיות תחילתה של התקפה… למרות שאני מעדיף הצלה".
נוייר גם חשף מי היו מודלי ההשראה שלו - דווקא מדור קודם: "השראה קיבלתי מאדווין ואן דר סאר ופיטר שמייכל. בגרמניה - יינס להמאן ואוליבר קאן".
הגרמני אף התייחס לספקולציות מהעבר, בעיקר מתקופת פפ גווארדיולה, סביב האפשרות לשחק כשחקן שדה. לטענתו, זה היה אפשרי - אבל לא ברמות הגבוהות ביותר: "יכולתי לשחק כשחקן שדה ברמה נמוכה יותר… אולי בקבוצה בליגה השלישית. יכולתי להיות בלם או '6' לפני ההגנה, בסגנון חאבי מרטינס".
למרות ששוערים עדיין כמעט לא נכללים במאבקי התארים האישיים היוקרתיים, נוייר סבור שההערכה לתפקיד גדלה: "במשך הרבה זמן זלזלו בשוערים, אבל העמדה מקבלת חשיבות, כי ההשפעה שלהם על המשחק הרבה יותר גדולה ממה שחשבו".
חוזהו של נוייר בבאיירן מינכן מסתיים ביוני 2026, אך הוא לא ממהר להציב לעצמו תאריך תפוגה: "אני לא יכול לומר כמה זמן אמשיך לשחק. זה תלוי בבריאות שלי וביכולת שלי להציג רמה. אני שמח, בכושר, וסקרן לראות כמה זמן זה יימשך. אני עדיין נהנה כמו תמיד".