בוקר אחד בסנטה קרוס, בוליביה, נכנסה למבורגיני נוצצת למגרש החנייה הצנוע של מועדון הכדורגל לוס לאונס דה אל טורנו מהליגה השנייה. מהרכב יצא גבר צעיר, מטופח, לבוש בבגדי המותגים היקרים ביותר. השחקנים האחרים, שמתפרנסים ממשכורות צנועות בליגה השנייה, הביטו בו בהשתאות. הם הכירו אותו כלואיס אמורים, איש עסקים ברזילאי נדיב שרכש את המועדון והחליט, בגיל 32, להגשים חלום ולהפוך לחלוץ הפותח של הקבוצה.
הם לא ידעו שהאיש שחולק איתם חדר הלבשה הוא למעשה סבסטיאן מרסט, "מלך הדרום", המוח מאחורי אימפריית סמים ששלחה זרועות מאורוגוואי ופרגוואי עד לנמלים באנטוורפן ורוטרדם. לפי דיווחים ב-BBC, מרסט לא רק שיחק בקבוצה, הוא ניהל אותה דה-פקטו, כשהוא משתמש בכדורגל ככיסוי המושלם להלבנת הון וכדרך להיטמע בקהילה המקומית.
הילד מאורוגוואי שרצה להיות "הג'ורדן של הקוקאין"
מרסט, יליד אורוגוואי, תמיד היה חריג בנוף של ברוני הסמים הקלאסיים. בכתבות אודותיו בתקשורת העולמית, מזכירים שוב ושוב שהוא שייך לדור ה"נרקו-מיליניאלס", צעירים שמשתמשים ברשתות חברתיות, אוהבים ראוותנות וחיים את "החלום" מול המצלמות. פעם התרברב מול המצלמה: "תשמעו, אני מתייחס למה שאני עושה במקצוענות גמורה. אני לא משתמש בסמים, אני רק מוכר אותם".
במקביל, התשוקה שלו לכדורגל הייתה כמעט דתית. בכל מקום אליו הגיע, הוא ניסה להשתלב בענף.
בפרגוואי, שם החלה עלייתו הגדולה, הוא הפך לדמות מפתח בקבוצת דפורטיבו קפיאטה. לפי תחקירים של Infobae, מרסט לא הסתפק במימון הקבוצה: הוא דרש לשחק בה וללבוש את החולצה מספר 23, מחווה לאליליו מייקל ג'ורדן ודייויד בקהאם. הוא הציע מענקים כספיים מוגזמים לשחקנים שיבשלו לו שערים, שילם לשחקני הגנה יריבים להוריד רגל מהגז ומימן טיסות במטוסים פרטיים למשחקי חוץ. עבור האוהדים והשחקנים, הוא היה "המושיע" עם הכיסים העמוקים, בזמן שלפי המנהל לאכיפת הסמים של ארה"ב (DEA) הוא ניהל את הקרטל האורוגוואי הידוע PCU והיה אחראי להברחת למעלה מ-16 טון קוקאין לאירופה.
"אני זוכר את הפעם הראשונה שהוא נהג ברכב הזה אל האצטדיון. שאלתי אותו אם לא חבל על כזה יופי, כי הדרך לכאן מאוד משובשת ומלאה בבורות", סיפר אחד המאבטחים במגרשה הביתי של דפורטיבו קפיאטה ל"וושינגטון פוסט", "הוא הסתכל עליי ואמר: 'אל תדאג. יש לי ארבע כאלה'".
הקבוצה הבאה של "מלך הדרום" הייתה רוביו נו, גם היא מפרגוואי. כאן ברון הסמים נטה לוותר על דקות משחק ולהתמקד בצד העסקי של הענף, בעיקר בהלבנת כספים.
"הפעם סבסטיאן מרסט כבר לא ירד למגרש ולא השתתף באימונים", נכתב אודותיו, "הוא התמקד בהעברות ובהיבטים אחרים הקשורים לכדורגל. הוא מכר כמה שחקנים למועדון הקודם שלו, דפורטיבו קפיאטה. סכומי ההעברות נשמרו בסוד, כמו גם העמלות ששולמו לסוכן, אחיו הצעיר, דייגו מרסט. החוקרים מאמינים שהתשלומים ששולמו עבור השחקנים היו גבוהים בעשרות מונים משווי השוק שלהם. רוביו נו קיבלה כסף שהוסווה כחוזי חסות בין המועדון לבין חברות קש שנוצרו על ידי מרסט. כך הוא הלבין את רווחי הקוקאין".
התחנה הבאה הייתה אמורה להיות באירופה. טריקלה היוונית החתימה ארבעה שחקנים פרגוואים, ומרסט היה אחד מהם. בדיעבד החוקרים סבורים ש"מלך הדרום" תכנן להתבסס בעיר מצפון-מערב יוון, לנהל ממנה את ייבוא הסמים מדרום אמריקה לאירופה - וכהרגלו בקודש - להשתלט על קבוצת כדורגל מקומית. הרי זה התחביב.
התכנית הזו לא יצאה לפועל בגלל משבר דיפלומטי חמור.
הבריחה מדובאי והדרכון שזעזע את אורוגוואי
הסיפור של מרסט הפך למשבר דיפלומטי בינלאומי ב-2021, קצת לפני שהתכנית היוונית הייתה אמורה לצאת לפועל. הוא נעצר בדובאי לאחר שניסה להיכנס למדינה עם דרכון פרגוואי מזויף. בעודו במעצר, הצליח ברון הסמים באופן מדהים להשיג דרכון אורוגוואי חוקי לגמרי שהונפק לו על ידי ממשלתו. השחרור שלו עורר סערה פוליטית חסרת תקדים באורוגוואי, שהובילה להתפטרותם של שר החוץ ושר הפנים.
מרגע שחרורו, מרסט נעלם. הוא צץ מחדש בבוליביה תחת הזהות הבדויה של "לואיס אמורים". שם, הכדורגל שוב הפך למקלט שלו. הוא בנה לעצמו "חיים של מלך" בסנטה קרוס: אחוזה עם בריכות שחייה, צי מכוניות יוקרה, ואפילו קבוצת כדורגל משלו. בתקשורת תיארו בדיעבד כיצד הוא הצליח לחיות "מתחת לאף" של הרשויות תוך שהוא מנהל אורח חיים ציבורי לחלוטין ככדורגלן ובעלים של מועדון בליגה השנייה בבוליביה.
הסוף של ה"קריירה" הבוליביאנית הגיע ביולי 2023. במבצע משטרתי עצום שכלל פשיטות על עשרות נכסים, הצליח מרסט לחמוק שוב. לפי הדיווחים ב-El Deber, הוא קיבל התראה מוקדמת מתוך המשטרה - עדות לרשת השחיתות הענפה שטווה סביבו. חלק מאנשיו נעצרו, כולל שומר הראש שלו.
בחיפושים בביתו נמצאו לא רק ערימות של דולרים וכלי נשק, אלא גם אוסף עצום של נעלי כדורגל וחולצות חתומות על ידי כדורגלני על. המשטרה גילתה שהוא השקיע מיליונים בשדרוג המגרש של הקבוצה הקטנה שלו, רק כדי שיהיה לו "דשא ברמה של ליגת האלופות" לשחק עליו - כך על פי אנשי המועדון ההמומים. המועדון, לוס לאונס דה אל טורנו, פורק על ידי ההתאחדות לכדורגל המקומית.
2026: מחבואים בשידור חי
הסיפור של מרסט רחוק מלהסתיים. נכון להיום, הוא נותר רוח רפאים. הוא מדי פעם מעלה סרטוני וידאו לרשתות החברתיות בהם הוא לועג לשר הפנים הבוליביאני וטוען: "אני יותר חכם מכולכם". לאחרונה, עלו הערכות כי הוא מסתתר באזור אורובו, מובלעת לעשירים בלבד בבוליביה, שם הוא נהנה מהגנה של יחידות אבטחה פרטיות.
ג'יאנינה גרסיה טרושה, בת זוגו של מרסט, נעצרה בשנת 2024 בשדה התעופה במדריד על ידי הרשויות בספרד, בעקבות בקשת הסגרה מפרגוואי. היא חשודה בעבירות של הלבנת הון וקשרים פיננסיים הקשורים לפעילותו של מרסט. לאחר המעצר היא הוסגרה לפרגוואי, שם הועברה למעצר מניעתי והחקירה בעניינה נמשכת. בן זוגה, ראש הקרטל PCU, עדיין חופשי.
ה-DEA הציב פרס של 2 מיליון דולר על ראשו, אך נראה שמרסט נהנה מהמרדף. הוא הפך לסמל של ה"נרקו-תרבות" החדשה: הוא לא מסתתר בג'ונגלים, משתלט על מועדוני כדורגל, לא חושש לבצע פעילות שזועקת "הלבנת כספים" וכמובן להגיע לאימונים ברכבי יוקרה, או לנעול נעליים עם פקקים מוזהבים.
עבור עולם הכדורגל בדרום אמריקה, סבסטיאן מרסט הוא תזכורת מצמררת. הוא הוכיח שעם מספיק כספי סמים אתה לא צריך כישרון על כדי להיות בעל הבית.