בעונת הרוקי שלו, עונת 2024, דרייק מיי - אז בקושי בן 22 - החליט לשפר את הסטנדרטים המקצועיים של חבריו לקבוצה. באימון אמצע השבוע - אחרי כמה סנאפים משובשים - הוא ביקש ממאמן ההתקפה, אלכס ואן פלט, לדבר מול התקפת הקבוצה בחדר הפגישות שבמתחם האימונים של ניו אינגלנד פטריוטס.
הוא עמד בפני כולם והודה שהוא לא תפקד ברמה הכי גבוהה באימון. "אני השמטתי סנאפים טובים" אמר ולא האשים אף אחד בקו ההגנה, בטח לא את הסנטר או את הלונג-סנאפר, שאחראים על העברת הכדור בין הרגליים שלהם לקוורטבק. "טעויות ונפילות בפרטים הקטנים מדממות אל תוך המשחק בראשון" אמר לחבריו וביקש מעצמו ומהם להתרכז יותר באימונים באמצע השבוע כדי להגיע מוכנים יותר למשחקים בראשון.
זה היה אירוע יוצא דופן, שבניו אינגלנד לא ראו מאז שהקוורטרבק הגדול בכל הזמנים, טום בריידי, הוביל את הקבוצה לשני עשורים המוצלחים ביותר של קבוצה - אולי בתולדות הספורט האמריקאי. "להיות עם האומץ לעמוד מול כל ההתקפה ולהגיד לנו 'הדברים שאנחנו עושים יגרמו לכך שנפסיד משחקים אם לא נתקן אותם... זה אומר הרבה על מי הוא כאדם", סיפר דימונטרי ג'ייקובס, אופנסיב תאקל בפטריוטס ל-ESPN. "אני זוכר שחשבתי 'הילד הזה... הוא לוקח אחריות, הוא לוקח בעלות על הפרטים... זה מה שיעזור לנו לנצח".
ואכן, הילד הזה - שנה אחרי עונת הרוקי שלו - הוביל את ניו אינגלנד פטריוטס לסופרבול הראשון מאז 2019. מיי הוא עדיין לא טום בריידי, יש לו עוד 20 שנה ו-7 זכיות בסופרבול כדי להיות טום בריידי - אבל סיפורים כאלה על המנהיגות שלו, על לקיחת האחריות, אלו הדברים הקטנים שמהם מרכיבים אגדות.
הוא מיי גדל במשפחה של ספורטאים בהאנטרסוויל, צפון קרולינה (כ-66 אלף תושבים). הוא היה הצעיר מבין ארבעה אחים ספורטאים תחרותיים. כולם בנים של מארק - לשעבר קוורטרבק באוניברסיטה המקומית, צפון קרולינה (UNC) ואיימי - כדורסלנית בקולג'. המשפחה כולה אהדה את "הטאר-הילז" ושני אחיו, לוק וביו שיחקו כדורסל בקולג'. אחיו הנוסף, קול, שחקן בייסבול. דרייק, האח הקטן ביותר, התחרה נגד אחיו המבוגרים בהכל - היאבקות, כדורסל ופוטבול - מגיל צעיר ופיתח קשיחות יוצאת דופן.
כמו אחיו, גם הוא שיחק בבייסבול וכדורסל אבל כקוורטברק מצא את הייעוד שלו ושבר שיאים בתיכון המקומי. כשהגיע הזמן לשחקן בקולג' לא היה בכלל ספק איפה הוא הולך לחתום - למרות עניין בכל התוכניות הגדולות, הוא החליט לשחק עבור קבוצת הקולג'ים היחידה שהיה איכפת לו ממנה: צפון קרולינה. עד מהרה התברר כשחקן מיוחד שבולט אפילו בקבוצת קולג'ים יחסית שולית בפוטבול. מיי יצר כותרות מדי שבוע ומשך סקאוטים מה-NFL.
השידוך שלו עם הפטריוטס, כמה שנים אחרי עזיבתו של טום בריידי, לא היה יכול להיות מושלם יותר עבור שני הצדדים. מיי, שאומרים עליו שהוא "ילד טוב עם קסם דרומי", הוא "מסוג האנשים שסומכים עליו עם הארנק שלך והחברה שלך" אבל גם עם "אינסטינקים של קילר". הוא לא מוכן להפסיד במשחקי וידאו, במשחקי פינג-פוג ובטח לא על מגרש הפוטבול. הגישה התחרותית שלו מדביקה את השחקנים והפכה את הפטריוטס מאחת הקבוצות הגרועות בליגה למועמדת לזכייה בסופרבול בשנתו השנייה בקבוצה.
It's Drake Maye's turn to write a chapter in the @Patriots Super Bowl story ? pic.twitter.com/lyMgurVzhl
— NFL on Prime Video (@NFLonPrime) February 6, 2026
השחקנים הוותיקים בקבוצה מעריכים מאוד את הגישה שלו - רוגע בלי יהירות, דרישות גבוהות מעצמו לפני הכל ואז פנייה אליהם ועבודה אקטיבית על גיבוש הקבוצה. הוא לוקח את כל האופנסיב ליין למסעדת הסטייקים הכי טובה באזור בוסטון - על חשבונו, ולפי מה שודריאן לואו, האופנסיב תאקל של הפטריוטס, אומר "זה דבר גדול. זה מחזק את מערכת היחסים שלנו, כל ארוחה באה עם שיחה טובה, יצירת אחווה". באיזשהו שלב, המאמנים אף איפשרו לשחקנים לעבוד ביחד ובלעדיהם על סרטוני וידאו מהמשחקים.
הכל מתחיל עם סגנון המנהיגות שלו. אחד מהדברים שהסקאוטים של ניו אינגלנד רשמו לעצמם כשעקבו אחרי מיי ב-UNC זה שהוא הראה אַחְרָיוּתִיּוּת (accountability) יוצאת דופן - כלומר הוא ממש טוב בליטול אחריות (ולא בהטלתה). הוא מעולם לא האשים את חבריו לקבוצה על פאשלות שלהם. הוא תמיד לקח אחריות על כל טעות בהתקפה - אפילו כשבאופן מובהק זה לא היה עליו. שחקנים שאיתו מעריכים מאוד את זה.
האם הפטריוטס של מיי (שסובל מפציעה קלה בכתף) טובים מספיק כדי לנצח את הסיהוקס, הקבוצה עם ההגנה הכי טובה בליגה העונה? על פי סוכנויות ההימורים והמומחים אין פייבוריטית ברורה במפגש בין ההתקפה השנייה הכי טובה בליגה לבין הקבוצה עם ההגנה הכי טובה בליגה. אבל מה שבטוח זה שלא משנה מה יקרה, הפטריוטס זכו בפרס הגדול: קוורטרבק ומנהיג לשנים קדימה.