כמה זמן לוקח לאימפריה ספורטיבית לחזור לגדולתה? כפי שאוהדי שיקגו בולס ומנצ'סטר יונייטד יודעים, למשל, זה יכול לקחת שנים ואפילו נצח. לקבוצת הפוטבול של ניו אינגלנד פטריוטס זה לקח בערך חצי עשור - קאמבק שהושלם אתמול (בין ראשון לשני) כשניצחה את דנבר ברונקוס בגמר האזורי וחזרה לסופרבול אחרי היעדרות שלאוהדיה נראתה ארוכה מנשוא, אבל למעשה הייתה קצרה מאוד.
ניו אינגלנד שלטה כזכור ב-NFL בשני העשורים הקודמים, הופיעה ב-11 סופרבולים (מתוכם 9 בעידן בריידי-בליצ'ק) וזכתה בשישה מהם - כמות בלתי נתפסת. כל זה קרה כמובן הודות לציוות האגדי בין המאמן ביל בליצ'ק והקוורטרבק טום בריידי, לבטח אחד הצימודים המוצלחים בתולדות הספורט. הם זכו בסופרבול האחרון שלהם ב-2018 והספיקו להופיע בפלייאוף יחד בשנה לאחר מכן. אחר כך בריידי עזב, וזכה בתואר נוסף עם טמפה ביי לפני שהפך לפרשן טלוויזיה מוביל שמפרשן, בין השאר, את קבוצתו לשעבר. בליצ'ק עוד הספיק לרשום הופעת פלייאוף לא מרשימה ב-2021, ואז הקבוצה נכנסה לשקיעה מביכה. הייתי בג'ילט, האצטדיון הביתי שלה, לפני שנתיים, במה שהיה משחק הבית הלפני-אחרון באימונו, נגד קנזס סיטי צ'יפס שזכו באליפות בסוף אותה עונה. הדבר המעניין היחיד באותו יום היה הנוכחות של טיילור סוויפט ביציע, כמובן בגלל שארוסה טראוויס קלסי שיחק בקנזס סיטי. לפטריוטס לא היה אף שחקן שהשם שלו הולך לפניו, ובאופן כללי לא היה לה מה להציע. היא למעשה ויתרה על המשחק איפשהו באמצע שלו. זה היה פאתטי.
אני עובד באוניברסיטה ומציג במסגרת הזו לא מעט סרטים קשים לצפייה. הפטריוטס הם אחת הקבוצות האהודות באמריקה וגם רבים מהסטודנטים שלי הם אוהדיה. בסוף הסמסטר שאלתי אותם מה היה יותר קשה לעיכול השנה - הסרטים המחרידים שהראיתי להם או הפטריוטס. כולם ללא יוצא מן הכלל בחרו באופציה השנייה. והנה, שנתיים אחרי, הפארסה לא הפכה לטרגדיה אלא לסיפור עם הפי-אנד. הפטריוטס שוב בסופרבול.
מה קבוצה צריכה בשביל לעשות קאמבק? ז'אן לוק גודאר אמר פעם שקולנוע הוא אישה ואקדח. יכול להיות שפוטבול הוא מאמן וקוורטרבק, וזה כל מה שצריך. הקוורטרבק דרייק מיי נבחר בדראפט בעונה שעברה, והעונה כבר הפך לאחד הטובים בליגה ואף למועמד לגיטימי לתואר ה-MVP. המאמן שלו בשנה שעברה, ג'רוד מאיו, עדיין ייצג את תקופת הפאתטיות הלא רלוונטית, אבל גם זה נפתר השנה כשבמקומו הגיע מייק ורייבל - לשעבר כוכב בקבוצה, שזכה איתה בשלושה סופרבולים, ואז הצטיין גם כמאמן טנסי וגם ניצח איתה את הפטריוטס במה שהיה משחק הפלייאוף המשותף האחרון של בליצ'ק ובריידי. הוא נכנס להיסטוריה מכל הכיוונים שלה.
בניגוד להרבה מאמנים, לוורייבל אין פה גדול וגם דרייק מיי לא מתעסק בשטויות. הפטריוטס ברוחם היא "נפש בריאה בגוף בריא". הארגון שייך לרוברט קראפט, מן הבעלים הכי פרו-ישראלים בעולם הספורט האמריקאי. אולי זו הקארמה ואולי סיבה אחרת - אבל המכונה שלו מתפקדת למופת ומתאוששת כמו עוף החול. לפחות כרגע, כולם בקבוצה מסתדרים עם כולם, בלי סכסוכים פנימיים ואפילו בלי שמישהו יהיה מעורב בפרשיות הימורים - ובאמריקה של היום זה כבר הישג מרשים.
לפני תחילת העונה, התחזית הייתה שבמקרה הטוב הפטריוטס יחזרו לפלייאוף - וזו כשלעצמה תהיה הפתעה גדולה ומרשימה. איש לא חשב שהם יגיעו לסופרבול. זה קרה בזכות כל הסיבות שהוזכרו לעיל - אבל גם בגלל שהיה להם מזל. שילוב של חולשה יוצאת דופן של כמה מהפייבוריטיות, הגרלה נוחה ופציעות הובילו לכך שניו אינגלנד העפילה לפלייאוף מבלי שהייתה צריכה להתמודד עם הקוורטרבקים הטובים של השנים האחרונות - בראשם פטריק מהומס, ג'וש אלן, ג'ו בורו וכמובן בו ניקס, הקוורטרבק של דנבר שנפצע ולא היה כשיר למשחק מול הפטריוטס ה"מזליסטים". כדי לסבר את האוזן: זה כאילו שיובנטוס תחזור השנה לגמר ליגת האלופות, בלי שתפגוש בדרך את אמבפה, הולאנד וימאל.
ניו אינגלנד ניצחה את הברונקוס 7:10 במה שהיה ניצחון החוץ הראשון של המועדון במשחק פלייאוף בדנבר, הישג שאפילו בליצ'ק ובריידי לא הצליחו לרשום בדפי הזהב שלהם. מה שכן, זה היה משחק מכוער, והניצחון היה גרסה משעממת במיוחד של שני ניצחונות הפלייאוף הקודמים של הפטריוטס העונה - בשני משחקי בית משמימים נגד יוסטון טקסנס ולוס אנג'לס צ'ארג'רס.
הייתי שם במשחק נגד יוסטון, באצטדיון שהיה מלא עד אפס מקום בכמעט 65 אלף צופים למרות השלג והקור, כולם עם גאוות היחידה הייחודית השמורה לאוהדים של קבוצות ספורט מבוסטון, באופן רשמי בירת הספורט המקצועני של ארצות הברית. אין מנוס אלא לצייר כאן תיאורי נוף קלישאתיים, כי כך זה היה באמת: המעלות היו מתחת לאפס, השלג ירד במשך ארבע שעות, אבל האקסטזה של האוהדים חיממה לבבות. מבחינתם, הניצחון ההוא והעונה כולה מסמלים משהו גדול הרבה יותר - שהפטריוטס חזרו ובגדול, והם שוב אחד הכוחות המשמעותיים בליגה. בסיום המשחק פנה אליי האוהד שישב בשורה מתחתיי ושאל שאלה רטורית, אך בכל זאת ציפה לתשובה - ?Are We Back. לא יכולתי לשמוע אותו בגלל הרעש האדיר, והוא התעקש לשאול זאת שלוש פעמים עד שקיבל אישור שכן. כנראה היה לו חשוב שלקביעה שלו תהיה הד.
בשבועיים הקרובים, עד הסופרבול בקליפורניה, הוא עוד ישמע מכל עבר שהפטריוטס שוב על המפה. יש רק בעיה אחת: אף אחד משלושת ניצחונות הפלייאוף שלהם לא היה מרשים. דרייק מיי, שהפך אתמול לקוורטרבק השלישי בלבד אחרי דן מרינו ובן רות'ליסברגר שהגיע לסופרבול לפני גיל 24, לא היה בשיאו באף אחד מהם ולא נראה בשל לפסגה שהגיע אליה מוקדם מן הצפוי. ארבעים שנה אחרי שהשיקגו ברס דרסו את הפטריוטס 10:46, נראה שניו אינגלנד שוב תובס בגמר. לאוהדים, כמובן, זה לא משנה. הרי גם בליצ'ק ובריידי הפסידו סופרבולים. מה שחשוב זה שניו אינגלנד חזרה והיא כאן כדי להישאר, כך שגם זכייה ב"דובדבן" כנראה תגיע בשנים הקרובות. כל אימפריה שמחפשת קאמבק יכולה לשאוב השראה מן הסיפור הזה.