שריקת הסיום בנוף הגליל. שחקני הפועל באר שבע גוברים על שחקני מכבי בני ריינה בצורה חלקה. 0:3 קל בדרך לחצי גמר גביע המדינה. כמה מאות אוהדים של הקבוצה שעלו מבאר שבע צפונה שרים בטירוף. די מהר השחקנים של הפועל באר שבע מצטרפים אליהם. נאספים לשורה אחת מול היציע, שרים ורוקדים. רק דן ביטון לוקח את הזמן.
מסביב המולה, אבל הוא בקצב שלו. הסדר שלו ברור וקבוע. הוא עובר בין שחקני מכבי בני ריינה ולוחץ למפסידים את היד. מתעכב פה ושם לאיזו לחישת ניחומים וממשיך הלאה. אחרי זה הוא נעצר ליד רן קוז'וך, שנכנס עם השריקה להודות לשחקניו על הניצחון והמאמץ. ביטון והמאמן שלו מחליפים כמה מלים עם יד על הפה ובעיקר צוחקים. משהו שכנראה היה במשחק ושניהם הבינו היטב, שיש להתעכב עליו.
זו תמצית דן ביטון. איש שונה בנוף הכדורגל שלנו. לא מיוחצן, לא חי את תרבות הלייקים. תנו לו את הפינה שלו והוא יהיה מרוצה. יעשה את העבודה הכי טוב ולא יחפש לחגוג את ההישג או ברשתות החברתיות. גם אם בהפועל באר שבע רוצים שהוא יהיה עוד יותר פתוח, הוא כבר לא ישתנה. אף אחד לא יזיז אותו מדרך החיים בה הוא מאמין
את המשחק סיים ביטון עם צמד. לא שערים. אבל בישולים. אחד לאמיר גנאח והשני לאיגור זלטאנוביץ'. זו לא תקופה בה הוא מוצא את הרשת, כפי שעשה בתחילת העונה. בחודש וחצי האחרונים הוא כבש רק במשחק החוץ מול בני סכנין (צמד בניצחון 0:5), וזה היה למעשה המשחק היחיד בעשרת המשחקים האחרונים, כולל בגביע, בהם הבקיע. בהשוואה לרצף השערים שלו בתחילת העונה, הנתון בירידה אבל הוא עדיין מוליך את טבלת מלך השערים של ליגת העל עם 15 כיבושים, כשרק דור פרץ הרחק במקום השני עם עשרה שערים.
אבל גם אם לא כבש באחרונה כמו הצרורות בתחילת העונה, ביטון נמצא שוב בקו עלייה. את הירידה שחוותה הפועל באר שבע עד לפני שבועיים, אפשר לייחס גם לירידה האישית שהיתה אצלו. אז הנה עכשיו הוא חוזר לעצמו ולא במקרה הפועל באר שבע מגיעה למשחק העונה ביום שני במומנטום מצוין.
ביטון הוא הברומטר שלה. יש לקוז'וך על המגרש הרבה עוגנים. מנהיגים באופי כמו מיגל ויטור, אליאל פרץ ואיגור זלטאנוביץ' ומנהיגים שקטים יותר כמו לוקאס ונטורה ואור בלוריאן. ויש לו את דן ביטון, האיש שחזר לבאר שבע מהדלת הראשית כדי למשוך אותה לאליפות. האיש, שגם אם לא ירצה את סרט הקפטן אף פעם, הוא בוודאות אחד הקפטנים. גם אם יגיד שהוא לא שם את הסרט כי זה מפריע לו ולא נוח לו, יש שם הרבה מעבר. ביטון הוא לא אחד שרוצה שיסתכלו עליו כאילו יש בו משהו אחר ושונה והסרט מבחינתו מיותר.
העונה הוא בכל זאת עובר שינוי מסוים. לוקח על עצמו קצת יותר, כמו למשל עם אמיר גנאח. הוא הפך לסוג של מנטור עבור שחקן הכנף הצעיר והמוכשר של המועדון, שחייב לעשות את הקפיצה קדימה. יש הרבה שיחות ביניהם. קשר טוב שמסייע לגנאח, שלא היה צריך לעבור את המסלול שעשה ביטון.
ביטון עבר דרך ארוכה עד שקיבל בחזרה את ההכרה בבאר שבע. הוא עבר בהשאלה למ.ס. אשדוד לפני כעשור כחלק מעסקת הרכישה של מיכאל אוחנה על ידי אלונה ברקת. בהמשך נרכש על ידי ג'קי בן זקן ונמכר ללודוגורץ בסכום של 1.25 מיליון יורו. בבולגריה לא מצא את עצמו וחזר בהשאלה למכבי תל אביב. בקרית שלום אהבו ורכשו אותו בהמשך. אצל רובי קין באליפות היה מהמצטיינים אבל כבר בתחילת הדרך עם ז'ארקו לאזטיץ', מצא שלא תהיה לו כימיה עם המאמן החדש.
לאזטיץ' רצה אותו עובד בכנף, רחוק מהאירועים. רודף אחרי המגן מולו. חודשיים הספיקו לשניהם יחד עד הפרידה. רגע לפני סגירת החלון בחודש ספטמבר לפני קצת יותר משנה, הוא נמכר להפועל באר שבע בסכום סמלי של מאה אלף דולר. העסקה נסגרה בין אלונה ברקת למיטש גולדהאר. ביטון עשה את הדרך הביתה ואלונה הבטיחה שהוא יוביל את המועדון לתארים.
בעונה שעברה האליפות נשארה במכבי תל אביב, אבל הפועל באר שבע זכתה בגביע המדינה. ביטון היה חלק מרכזי בעונה ואת ההתקדמות הגדולה, עשה גם בנבחרת ישראל שם הפך לבאנקר אצל רן בן שמעון. המאמן הלאומי החליט לשים את הקלפים על ביטון. השחקן קיבל בוסט לקריירה מכל הכיוונים. העונה הוא רוצה לסיים כבר עם הצלחת, אבל לא פחות רוצה גם את התואר האישי. את תואר שחקן העונה.
בסיבוב הקודם מול בית"ר ירושלים בטדי, הוא היה זה שניצח. שער שלו בדקה ה-48 עשה את ההבדל. הפועל באר שבע ניצחה בירושלים ותרצה ביום שני להגדיל את הפער מבית"ר ל-4 נקודות.
יש לו חוזה לעוד עונה אבל באר שבע רוצה כבר לשבת על חוזה חדש. בסוף העונה הוא יהיה בן 31 ולמרות שהוא חש שיכול היה להתפתח אפילו יותר באירופה, הקריירה שלו מאוד מרשימה. באליפות הראשונה של הפועל באר שבע עם ברק בכר, הוא היה אבל היה צעיר מדי כדי להשפיע. ואז החל לנדוד במשך כמעט עשור עד שחזר הביתה כדי להיות הפעם דמות דומיננטית באליפות אדומה.
כעבור שמונה שנים, ביטון מוביל את באר שבע ליעד שהיא הכי רוצה להשיג. בפלייאוף של העונה שעברה, היא כשלה. הפעם היא לא מתכוונת לתת לצלחת לחמוק מבין הידיים שלה והמשחק בטרנר ביום שני הוא אחד הצמתים המרכזיים בדרך שלה ושל דן ביטון.