במשך שנים ארוכות ולנסיה הייתה הדוגמה הקלאסית למבנה הבעייתי של היורוליג. הכתומים, מקבוצות הצמרת של הכדורסל הספרדי כבר למעלה מ-20 שנה, רדפו אחרי המקום ביורוליג, אך בכל פעם שעלו לשם דרך זכייה ביורוקאפ, חזרו אחרי שנה או שנתיים. זה היה ביטוי לבעייתיות הגדולה שבמרדף אחרי המקום ביורוליג, מרדף שאין לו תכלית.
בקיץ האחרון השתנו פני הדברים. בעוד הספרדים כשלו בחצי גמר היורוקאפ מול הפועל תל אביב, הדיבורים שהיו באוויר לאורך כל העונה הפכו למציאות - ולנסיה קיבלה רישיון יורוליג לשלוש שנים, והם כעת בזמן מבחן להוכיח שמקומם בליגה החזקה באירופה.
על המהפך הזה חתום אדם אחד: חואן רויג, הבעלים בן ה-76, שהשקיע לאורך השנים מעל 600 מיליון יורו בקבוצה שלו, והשנה הכניס אותה לאולם ענק על שמו. בהפועל תל אביב צריכים להכיר את סיפור המהפך הזה.
שלושת הביקורים הראשונים של ולנסיה ביורוליג, בשנת 2003, 2010 ו-2014, היו בשנים שבהן זכתה הקבוצה ביורוקאפ תחת הבעלות של רויג - שתמיד הציב תקציבים גבוהים, אבל לא קרוב לטופ של היבשת. בפעם הרביעית היא נכנסה ב-2017, אחרי שזכתה באליפות ספרד. כשחזרה ליורוקאפ, וזכתה בו שוב, נהנתה מהקורונה ונשארה לשנתיים. לאחר מכן המלחמה עם רוסיה הותירה מקומות, ולנסיה זכתה לכרטיס חופשי ונכנסה לשנתיים נוספות.
אלא שמאחורי הקלעים ולנסיה, בניגוד למלאגה שאחרי שנים ביורוליג וביקורת רבה על השיטה הבעייתית של הרישיונות פרשה למפעלי פיב"א, ניהלה תמיד יחסי אהבה עם ראשי המפעל, שספרו אותה ואת רויג בכל מחשבה על התרחבות. מה שתמיד היה חסר כדי להפוך אותה לנציגה רביעית ראויה לספרד היה אולם.
כבר באמצע העונה שעברה עשה עופר ינאי, בעלי הפועל תל אביב, סיור ברויג ארנה המודרני. 16 אלף מקומות, מתקן אימונים צמוד, והכל בבעלותה של ולנסיה ובשימושה הבלעדי. בלי החלטות של עירייה, בלי בעיות של אימונים. ביורוליג ידעו על בניית המתקן, וסימנו את הקבוצה. הדבר הזה עזר לה לקבל את ההחלטה להיות הראשונה שמאפשרת כניסת קהל למשחק נגד קבוצה ישראלית בשבוע שעבר, בניגוד להמלצת המשטרה.
ולנסיה איימה ללכת ל-BCL, בדרך ל-NBA אירופה, דבר שהפך את ההחלטה של היורוליג לקלה יותר. הם לא רצו לראות ענקית ספרדית במפעל המתחרה. בניגוד לנמנום ולמספרים הלא תמיד מרשימים במשחקי הבית של ריאל מדריד וברצלונה, בוולנסיה נהנים השנה, ולא רק השנה, מתמיכה גדולה של הקהל המקומי שרכש מעל 11 אלף מנויים מתוך 16 אלף מקומות, ויוצרים באמת אווירה מצוינת.
רויג הוא באמת ההפך הגמור מהבעלים הצבעוניים והרעשניים שמציפים את היורוליג. בן ה-76 הצטרף לקבוצה בשנות ה-90 כבעל מניות בכיר, ועם השנים הפך לבעלים העיקרי. הוא מחזיק יחד עם אשתו ב-78 אחוזים מהבעלות על רשת חנויות המזון הענקית בספרד מרקאדונה, ולפני עשור הוערך הונו בכמעט 6 מיליארד יורו, סכום שירד לכ-4 מיליארד יורו לפני כ-4 שנים.
הוא תמיד נהג בניהול שפוי ואחראי עם ולנסיה, כשאחת המטרות הראשונות שלו הייתה לפתח את מחלקת הנוער, שנחשבת כיום לאחת הטובות ביותר בכדורסל הספרדי. הוא בנה אקדמיה בוולנסיה, שמכניסה לו לא מעט כסף בשימוש במתקנים שלה, ויצר סניפים גם ביוון וקפריסין, עם קשרים גם באוסטרליה ובריטניה. האקדמיה ייצרה וקידמה לא מעט שחקנים עם השנים, גם ספרדים, וגם זרים.
עם השנים רשם מספר החתמות מרשימות. בקיץ 2023 הבין כי עליו להשאיר את הקבוצה ביורוליג עם הישג וכניסה לפלייאוף, השתולל עם כמה החתמות גדולות, ולא הצליח. גם בקיץ שעבר לאחר שנכשל בחצי גמר היורוקאפ לא הרים ידיים, ובנה שוב קבוצה חזקה, אם כי לא מהיקרות שיש במפעל, השנה.
ההבדל בין ולנסיה הנוכחית להפועל תל אביב הוא בעיקר בלחץ שאין עליה, גם ובעיקר בזכות העובדה שהיא לא חייבת להגיע לפלייאוף היורוליג כדי להמשיך בו והמקום שלה מובטח, אבל גם בזכות האיש שעומד בראש המועדון. "אנחנו מכירים את מר רויג במשך שנים רבות ונמצאים איתו בקשר הדוק", סיפר השבוע גורם ביורוליג סביב סערת האיום של ולנסיה לא להגיע לישראל, "הוא אדם הגון שמנהל את המועדון הזה בצורה מעוררת הערכה. הם לא קיבלו את החוזה ביום אחד, אלא הוכיחו שמקומם ביורוליג במשך שנים רבות".
מקצועית, ולנסיה העונה היא ככל הנראה הקבוצה הטובה ביותר שהכתומים הציגו ביורוליג. ההישג הזה נרשם למרות שהשחקנים הבכירים של הקבוצה מבחינת שמות, לפחות בפתיחת העונה, היו דריוס תומפסון ומאט קוסטלו. בפועל פדרו מרטינז התאים שחקנים לשיטה המהירה שלו, וביחד עם התמיכה והדחיפה של הקהל הקבוצה נמצאת בחלק העליון של הטבלה מפתיחת העונה.
"ולנסיה זה מועדון שהולך בכיוון הנכון", אמר בכיר ביורוליג השבוע, "הם בנו את עצמם שלב אחרי שלב, הלכו במפעלים של היורוקאפ, התקדמו, בנו אקדמיה, הוציאו שחקנים, בנו אולם מודרני וממשיכים להשקיע ולהצליח. הם בהחלט מועדון שאנחנו רוצים איתנו לעוד הרבה שנים, גם מעבר לחוזה הקרוב".