קבוצת הנוער של מכבי חיפה תתמודד היום (רביעי) עם ברצלונה בשלב הנוקאאוט של ליגת האלופות, שזה הישג משמעותי למחלקת נוער ישראלית - אין בכלל ספק. ואולם, כמו שההצלחה של הנבחרות הצעירות של ישראל לא באמת מנבאת הצלחה של הנבחרת הבוגרת, כך גם ההישג של הנוער החיפאי לא מעיד על העתיד, והצלחה בגיל הנוער היא לא הדרך היעילה ביותר לחזות הצלחה בבוגרים.
המשחק המסקרן של הירוקים הוא גם הזדמנות להביט בבריאות הכללית של מחלקות הנוער בכדורגל הישראלי. אחת מהבעיות האקוטיות של הענף כאן היא מספר נמוך של כדורגלנים רשומים ביחס לאוכלוסייה. יש כ-40 אלף כדורגלנים בישראל. לקרואטיה, בה יש רק 4 מיליון תושבים, יש יותר מפי שלושה כדורגלנים רשומים. גם במדינה שאינה נחשבת למדינת כדורגל, כמו סלובניה (כ-2 מיליון תושבים), יש יותר מאשר בישראל (60 אלף). בפורטוגל, כ-10 מיליון תושבים, יש כ-200 אלף כדורגלנים ובשבדיה, כ-10.7 מיליון תושבים, יש יותר מ-400 אלף.
האמת היא שבישראל יש פחות כדורגלנים רשומים מאשר לוקסמבורג, שם רשומים 45 אלף כדורגלנים מתוך אוכלוסיה של כ-670 אלף איש. אלו המספרים, והמדינה, משרד הספורט, ההתאחדות לכדורגל והרשויות השונות לא עושות מספיק כדי לשפר אותם. אז למה כל כך מעט ישראלים רשומים ככדורגלנים? בעיקר בגלל מחסור במגרשי אימון ובמאמנים, אבל ייתכן שאחת מהסיבות היא שכדורגל מאורגן בישראל הרבה יותר יקר מאשר במדינות אירופה.
כמה עולה לשלוח את הילד לקבוצת כדורגל בישראל בימינו? הסכומים נעים בין 3,000 שקל ליותר מ-5,500 שקל בשנה, ואלו רק סכומי הרישום ולא כוללים את ההשקעה של ההורים בביגוד, הנעלה, הסעות ובטח לא אימונים פרטיים, שלא לדבר על סכומים גבוהים על חוגים אחרים. הורה ישראלי עם שלושה ילדים שרוצים לשחק כדורגל, יכול להוציא אלפי שקלים בחודש אך ורק בשביל לאפשר להם לעשות זאת בקבוצה. איך זה בהשוואה למקומות אחרים בעולם? יצאנו לבדוק.
את הבדיקה בחו"ל נתחיל בהולנד, שם תרבות מועדוני הכדורגל כמרכזים קהילתיים היא מאוד חזקה. עבור רישום למועדון כדורגל בהולנד הורי הילד משלמים בין 150 יורו ל-300 יורו בשנה - כלומר סכום מקסימלי של 1,100 שקל. כאשר במועדון האמסטרדמי FC VCC, למשל, העלויות נעות בין 170 יורו ל-235 יורו לקבוצה הפחות טובה ו-230 יורו ל-290 יורו לקבוצת העלית של המועדון.
במועדונים גדולים אין תשלום הורים לילדים, שנבחרים על ידי הסקאוטים בגלל הכישורים הבולטים שלהם. המועדונים רואים בהם כנכסים עתידיים שצריך להשקיע בהם סכומים ולא לשאוב מהוריהם סכומים גבוהים. אגב, בהולנד יש תוכניות מסודרות של העיריות המקומיות לסבסוד תשלום הורים במקרה והם מתקשים כלכלית. בדרך כלל במועדון כדורגל הולנדי מתאמנים 3 פעמים בשבוע.
הלאה לפורטוגל. שם עלויות רישום לילד למועדון כדורגל נעות בין 50 יורו בשנה ל-200 יורו בשנה. כלומר בין 180 שקל למקסימום 750 שקל בשנה (!). רישום לקבוצות הנערים של ספורטינג ליסבון (בין 12 ל-17) עולה 4 יורו בחודש (52 יורו בשנה) ועל ילד מתחת לגיל 11 משלמים רק 39 יורו בשנה. עבור הסכום הזה יש שני אימונים בשבוע לפחות. הסכומים נמוכים כל כך בגלל שהרוב מסובסד על ידי המועדונים עצמם.
יש לציין שהרישום לאקדמיה של בנפיקה עשוי לעלות הרבה יותר כסף להורים שיכולים להרשות זאת לעצמם (לילדים מאזורים עניים מסבסדים את המגורים באקדמיה). מדובר על סכומים שנעים בין 2,000 יורו ל-35,000 יורו בשנה ומכסים את כל העלויות - כולל חינוך, מזון, לינה, אימונים, ציוד וכו'.
בטורקיה בתי הספר לכדורגל עולים בין 12 יורו ל-35 יורו בחודש (כלומר מקסימום 1,500 שקל בשנה), כשעלויות בערים גדולות גבוהות באופן משמעותי מאשר בערים הקטנות ובכפרים. כדי להירשם למועדון מקצועי כמו בשיקטאש צריך לשלם סכום גבוה יותר מאשר מועדון רגיל - 5,500 לירות טורקיות בחודש, כלומר כ-400 שקל בחודש או 4,800 שקל בשנה (כמו בישראל פחות או יותר). עם זאת, גם במועדונים מקצוענים עושים הנחות משמעותיות לחברי מועדון ואוהדי הקבוצה. אוהד פנרבחצ'ה, שרשום כחבר מועדון, ישלם פחות מ-3,000 לירות טורקיות בחודש כדי שהילד שלו יקבל אימון במחלקת הנוער והילדים של המועדון שלו (בערך 2,500 שקל בשנה).
בקרואטיה, עלויות הכדורגל לילד עומדות על סכומים שנעים בין 20 יורו ל-40 יורו בחודש (כלומר בין 280 יורו ל-480 יורו בשנה). פחות מ-2,000 שקל בשנה, כאשר קיימות הנחות לילדים ממשפחות עם הכנסה נמוכה והילד השני שנכנס למועדון מקבל הנחה של יותר מ-50%. בדינמו זאגרב או NK אוסייק, מועדונים בעלי אקדמיות כדורגל משובחות, העלות לילד בבית ספר לכדורגל עומדת על 30 יורו בחודש וילדים שמגיעים לאקדמיה בדרך כלל מסובסדים לחלוטין על ידי המועדון.
גם בסקוטלנד, רישום למועדון כדורגל מקומי זול יותר מאשר בישראל. הורים ישלמו על ילד בקבוצת כדורגל בין 25 ליש"ט ל-45 ליש"ט בחודש, כלומר פחות מ-2,500 שקל לשנה. באקדמיות של שתי הענקיות מגלזגו, ריינג'רס וסלטיק, הילדים לא משלמים דבר מאחר שהם נבחרים מתוך עשרות בתי הספר לכדורגל והקבוצות הקטנות בעיר - ויש יותר מ-50 כאלו בשכונות.
בדנמרק הורים ישלמו בין 23 יורו בחודש למקסימום של 100 יורו בחודש (לרישום ילדים לאקדמיות המובילות בין הגילאים 13 עד 18). זה אחד מהסכומים הגבוהים ביותר באירופה ועדיין נמוך, באופן יחסי, למה שמבקשים בחלק ממועדוני הכדורגל בישראל. יש לומר שיש מועדונים כמו ברונדבי או FC קופנהגן שמסבסדים לחלוטין את העלויות של הכישרונות. בממוצע ההורה הדני ישלם פחות מ-2,000 שקל בשנה עבור 2-3 אימונים בשבוע בקבוצת כדורגל.
יש לציין את איטליה שם העלויות השנתיות גבוהות באופן משמעותי מאשר ברוב אירופה - בין 300 יורו ל-700 יורו, כאשר בחלק מהמועדונים הגדולים משלמים אפילו 1,200 יורו לשנה (4,100 שקל) - וזה קורה באמת רק בשלושה-ארבעה מועדונים ברחבי איטליה .
בנורבגיה, לפי בדיקת וואלה, עלויות הכדורגל ברמות הגבוהות הן הכי גבוהות. 300 יורו בחודש לילד באקדמיה של אחת מהקבוצות הגדולות (בודה גלימט, רוזנבורג) אבל גם שם מסבסדים לא מעט שחקנים באקדמיות הללו אם יש להורים קושי מסוים לשלם. באופן כללי, עלות רישום לקבוצת כדורגל מקומית בנורבגיה לא תעבור את ה-230 יורו לשנה.
כאמור, ברוב אירופה - עלויות הכדורגל נעות בין 150 יורו ל-250 יורו בשנה, כאשר במקומות כמו גרמניה המחירים נמוכים בהרבה (בדרך כלל 60 יורו עד מקסימום 240 יורו). הרציונל הוא פשוט: עלויות נמוכות לכדורגל מקדמות השתתפות המונית, פיתוח כישרונות ושילוב חברתי. הנגשה רחבה של הכדורגל מבטיחה שילדים מכל רקע יכולים לשחק וזה מסייע להשאיר כישרונות במשחק.
לפי התאחדויות כדורגל מקומיות, שחלקן אף מסבסדות את ההשתתפות ההמונית הזו, התמורה החברתית של השתתפות המונית במשחקים מסייעת לטפח כישרונות לנבחרות הלאומיות אבל יותר חשוב מכניסה את הילדים לעולם הכדורגל המקומי, מייצרת אוהדים לכל החיים ומסייעת אפילו לבריאות הציבור.
מועדונים גם יודעים שאם הם מסבסדים או משקיעים באימון ברמה גבוהה בגיל צעיר, הם יכולים להתחיל להשקיע בעצמם בילדים בגיל מאוחר יותר. באייאקס שינו את מודל גיוס השחקנים העונה והחליטו להשקיע יותר ברשת רחבה יותר בגילאים הצעירים כדי לבחור את הטובים ביותר מבין אלפי ילדים שמתאמנים בעשרות הקבוצות המקומיות באמסטרדם ובסביבתה. בבאיירן ביטלו לאחרונה את הקבוצות עד גיל 12 של המועדון כי ההשקעה שלהם במאמנים של מועדונים קטנים מקומיים הבטיחה שהילדים שיגיעו לאקדמיה שלה - בגיל 14 - יהיו ברמה גבוהה יותר.
ואולם, בסופו של דבר, היתרונות החברתיים והכלכליים בכדורגל זול ופתוח לכולם הם ברורים. כדורגל בונה קהילה, מסייע לבריאות הקהילה והילדים וגם מקדם שוויון חברתי. ואלו דברים שכרגע הכדורגל הישראלי לא עושה.