"האתלטיק", אחד מגופי התקשורת שנחשבים לאיכותיים ביותר בארה"ב, פרסם היום (רביעי) כתבה ארוכה על דני אבדיה, שכוללת גם ריאיון עם הכוכב הגדול של פורטלנד. אבדיה נמצא בעיצומה של עונת פריצה מסחררת, הפך לכוכב NBA אמיתי ונראה גם בדרך הבטוחה להיבחר לאולסטאר. כדי להבהיר את המציאות התקשורתית: כתבה כזו, בגוף תקשורת כזה - זו מחמאה ענקית, אפילו עוד חותמת על הנסיקה האדירה שלו.
"אם יש מקום להתחיל ממנו כשמתארים את העלייה של דני אבדיה אל מעמד כוכבות ב-NBA, הוא חושב שזה צריך להיות בבית, בישראל, בתקופת הנעורים שלו. הבעיה היחידה: זה כולל סיפור שהוא לא אוהב לחזור אליו", נכתב ב"האתלטיק".
"אני לא יודע אם אני רוצה לספר את הסיפור הזה", אמר אבדיה למראיין, "זה מביך".
אבדיה סיפר על שנות הנעורים במכבי תל אביב, כששיתף פעולה עם שחקנים מבוגרים ממנו. "כל פעם שמשהו היה קורה, הם היו מוצאים דרכים להציק לי", נזכר, "כשאתה בן 15-16 זה מציק לך. רק התחלתי ללמוד על החיים. הייתי כל כך צעיר ומגושם, וגברים נשואים, גברים עם ילדים, פשוט היו מציקים לי".
אבדיה סיפר שבאותם ימים הייתה לו חברה ויום אחד הגיע לאימון עם היקי על הצוואר: "זה היה האימון הכי גרוע בחיים שלי". כשהוא כידרר, השחקנים האחרים שמרו עליו תוך שהם עושים קולות של נשיקות. כשהוא חתך דרך הצבע, הם כיווצו את שפתיהם כשהוא עבר לידם.
כל יום כלל או מאמנים שצעקו עליו, או שחקנים שהציקו לו עם דחיפות, מרפקים ומגע פיזי. "ידעתי מה הפוטנציאל שלו, ובגלל זה רציתי שיהיה לו קשה", אמר ל"האתלטיק" עודד שלום, שאימן את אבדיה בגילאי הנערים, "רציתי לעשות לו את החיים קשים".
שלום הציב על אבדיה שומרים מבוגרים וגדולים יותר. כששיחק בקבוצות הבוגרים של מכבי, אמר אבדיה שהמאמנים קיללו אותו. מתוסכל, הוא היה חוזר הביתה לא פעם, נסוג לחדר שלו ובוכה.
"זה הוריד לי את ההנאה כי כולם ראו בי את הבחור עם הפוטנציאל שעוד לא פרץ", אמר אבדיה, "היה עליי לחץ להוכיח את עצמי בכל אימון, בכל משחק".
בבית לא הייתה הרבה אמפתיה. בריאיון תיאר דני את אביו, זופי כ"בלקני קשוח, אולד-סקול". בזמנו הוא היה פורוורד בגובה 2.03 מטר בנבחרת יוגוסלביה, ובהמשך שיחק בליגה המקצוענית בישראל. "הוא טיפוס של 'פעם היינו רצים על הרים' כזה, והוא ניסה לגרום לי להיות כמוהו", אמר אבדיה על אביו.
"הנסיעות הביתה אחרי משחקים היו מלאות בביקורת. כל משחק היה רגשי, וזה פשוט רוקן אותי", הוא סיפר, אבל מיד סייג: "כל הדברים האלה הפכו אותי לקשוח. באמת, באמת קשוח. ככל ששמעתי יותר ביקורת, יותר חשבתי לעצמי: 'זה כלום'. התמודדתי עם זה כל כך הרבה עד שהגעתי לנקודה שלא אכפת לי".
במרחק של כמה שנים, אבדיה בן ה-25 עומד היום על ממוצעים של 26.2 נקודות, 7.1 ריבאונדים ו־6.9 אסיסטים למשחק בליגת הכדורסל הטובה בעולם. שורה סטטיסטית שמעמידה אותו באותה שורה עם כמה מהשחקנים הטובים בעולם.
אבדיה אומר שהפריצה שלו ב-NBA היא תוצאה של שילוב גורמים: העצמה מצד המאמן לשעבר שלו, צ'ונסי בילאפס; כימיה עם החברים לקבוצה שחוגגים את ההצלחה שלו; ובעיקר הקשיחות שפיתח בשנות הנעורים.
"אני חושב שאני מסוגל לעבור דברים בלי להתלונן או לרחם על עצמי", אמר אבדיה ל"האתלטיק", "למדתי שאני לא יכול שיהיו לי תירוצים. הייתי צריך להתמודד עם הרבה דברים בקריירה: לא לשחק, שחקנים שמפעילים מולי אקסטרה פיזיות… דברים שתסכלו אותי. אבל אני חושב שמגיל צעיר תמיד הייתי צריך להבין לבד. ואני חושב שזה הפך אותי לקשוח".
החודשים הראשונים בפורטלנד, אחרי שהועבר בטרייד מוושינגטון, לא היו קלים עבור אבדיה. אחרי 20 המשחקים הראשונים שלו הוא התקשה והעמיד ממוצעים של 11.4 נקודות, 6.2 ריבאונדים ו-3.3 אסיסטים. בשמונה מתוך המשחקים הללו הוא עלה מהספסל.
"כשהגעתי לכאן, היה לי קשה למצוא את התפקיד שלי", אמר אבדיה. "הייתי צריך למצוא זהות חדשה". בילאפס, שחקן עבר ענק, חבר בהיכל התהילה שאימן את הבלייזרס בעונה שעברה לפני שהושעה על ידי ה-NBA באוקטובר, במסגרת חקירה פדרלית בנושא הימורים, עזר לו למצוא את הזהות הזו.
בדצמבר 2024 בילאפס קרא לאבדיה למשרד שלו ופישט לו את התפקיד: לקחת ריבאונד ולרוץ. הישראלי סיפר: "צ'ונסי עלה עם הרעיון שכשהייתי לוקח ריבאונד, זה הזמן שלי פשוט לדחוף קדימה ולרוץ".
ב"האתלטיק" תיארו את ההתפתחות: "השחקן ההססני שלא היה בטוח מתי ואיפה הוא צריך לזרוק, הפך פתאום לסלע שמתגלגל במורד הר. הוא הפך לשחקן בגובה 2.03 מטר שמהיר מדי לפורוורדים וגדול מדי לגארדים. עד חודש ינואר 2025, אבדיה של התקפות המעבר הפך לכלי הנשק הגדול ביותר של הבלייזרס, והסגנון שלו הפך לתבנית של איך שפורטלנד רצתה לשחק: מהר, אגרסיבי, פיזי".
"כשהתחלתי לשחק ככה, הביטחון שלי נבנה", אמר אבדיה, "צ'ונסי תמיד היה אומר לי שהוא חושב שאני יכול להיות גדול. הוא ראה חלקים במשחק שלי שאני עצמי לא הערכתי מספיק, ואני מעריך את זה".
בחודשיים האחרונים של העונה שעברה, אבדיה העמיד 24.9 נקודות למשחק. זה היה כאילו שחקן חדש נולד, והוא ייצר לא רק במעברים. הבלייזרס חשבו שיש להם אבן יסוד שתעגן את תהליך הבנייה מחדש, אבל אז אף אחד לא ידע כמה עונת הפריצה של אבדיה תהיה משמעותית.
בקיץ סקוט הנדרסון נפצע ואז באמצע נובמבר גם ג'רו הולידיי הצטרף לרשימת הנעדרים. רשימת הגארדים הפצועים כללה עוד כמה שחקנים והמאמן הזמני טיאגו ספליטר הסתכל סביב והחליט שאבדיה הוא האפשרות הטובה ביותר. כשהם במצב חירום, הבלייזרס הציבו את אבדיה בעמדת הרכז ונתנו לו את המושכות. זה היה ניגוד חד לתפקיד שלו בוושינגטון, שם כמעט לא יזם מהלכים בעצמו, אלא הסתמך על מסירות כדי לסדר לו מצבים.
ההעצמה בכך שהכדור בידיים שלו יותר העלתה את המשחק שלו לרמה שספליטר מתעקש שצריכה להפוך את בחירתו לאולסטאר לדבר מובן מאליו. הוא גם הרים את החברים לקבוצה, ובמקביל ייצב את הבלייזרס מוכי הפציעות כקבוצת פליי-אין. "אנשים צריכים להבין: הוא פשוט סוחב אותנו", אמר ספליטר.
לפני שהחמיץ שלושה משחקים בשבוע שעבר בגלל פציעת גב, אבדיה הוביל את ה-NBA בדקות ובקליעות עונשין שנקלעו. הוא חזר ביום ראשון נגד סקרמנטו ורשם 30 נקודות, 8 ריבאונדים ו-8 אסיסטים בניצחון של הבלייזרס, שחיזק אותם במאבק על כרטיס לפליי-אין. כעת הוא מדורג שני בקליעות עונשין שנקלעו (325), שישי בנקודות ושמיני באסיסטים. הוא קלע 20 נקודות ומעלה 34 פעמים והפך לאחת הסחורות היקרות ביותר ב-NBA.
"אני חושב שהוא שחקן שחייבים שיהיה לך בליגה עכשיו", אמר הסופרסטאר הגדול דמיאן לילארד, "הוא מפעיל לחץ על הטבעת, סוחט עבירות, יכול לקלוע שלשות, יש לו גודל, מהירות… אתה יכול לראות שהליגה משתנה, ואם קבוצה רוצה להצליח, אתה חייב שיהיה לך בחור כזה. אתה חייב פורוורד שיכול לעשות את כל הדברים האלה - והוא כל הדברים האלה".
אבדיה עושה את כל זה בזמן שהוא משחק על אחד החוזים הכי ידידותיים לקבוצה ב-NBA. הוא נמצא בשנה השנייה של חוזה לארבע שנים על 55 מיליון דולר - חוזה שיורד בכל שנה: 14.4 מיליון דולר העונה, 13.1 מיליון בעונה הבאה ו־11.8 מיליון ב־2027/28.
"האם אני מתחרט על החוזה? לא. זה נתן לי הרבה רוגע, כי אני יודע שאני מסודר", אמר, "אני לא הולך לדאוג לעוד 10 מיליון או 20 מיליון פחות. זה מה שקיבלתי, ואני אגיד תודה ולא אקח את זה כמובן מאליו. זה עדיין הרבה כסף".
ואיך החיים באורגון? אבדיה סיפר ל"האתלטיק": "אני נהנה מפורטלנד ומהטבע מסביבה… ובכלל, אני חושב שיש כאן אנשים מיוחדים וייחודיים וכמה מקומות מיוחדים מבחינת אוכל ותרבות. זה לא מרגיש כמו עיר אמריקאית טיפוסית".
ובכל זאת, זה לא מרגיש כמו בית. הוא אומר שהאתגר הגדול ביותר שלו בימים האלה הוא לא ההגנות המוגברות שקבוצות שולחות עליו, ולא הלחץ של לסחוב סגל מדולדל. האתגר הגדול ביותר שלו הוא להיות רחוק מישראל.
"אני ספורטאי. אני לא באמת נכנס לפוליטיקה, כי זו לא העבודה שלי", אמר אבדיה. "ברור שאני עומד מאחורי המדינה שלי, כי משם אני. זה מתסכל לראות את כל השנאה. כאילו, יש לי משחק טוב או שאני מקבל קולות לאולסטאר, וכל התגובות על פוליטיקה. למה אני לא יכול פשוט להיות שחקן כדורסל טוב? למה זה משנה שאני מישראל, או מכל מקום בעולם, או מה הגזע שלי? פשוט תכבדו אותי כשחקן כדורסל".
הוא אמר שהוא מבין שיש לו במה גדולה יותר מרוב האנשים כדי להעביר את נקודת המבט שלו, אבל הוא לא חושב שזה מחייב אותו לשדר את דעתו או להפוך את זה לפוליטי.
"אני אהיה כנה: מה אנשים מצפים שאני אעשה?", אמר אבדיה, "זו המדינה שלי, שבה נולדתי, שבה גדלתי. אני אוהב את המדינה שלי; יש הרבה דברים נהדרים במדינה שלי. אבל ברור שלא כולם יודעים מה קורה, וזה מה שמעצבן אותי. כי אם אתה יודע מה קורה, זה בסדר לומר מה אתה חושב ולומר מי לדעתך צודק או טועה. אבל אם אתה מכיר את הנושא ואתה לא חלק מהמזרח התיכון, ואתה לא מבין עד כמה זה הולך אחורה ומבין את ההשלכות והכול… פשוט אל תגיד כלום
"אני משם, ואני מכבד את המדינה שלי ואני עומד מאחוריה. אני ישראלי גאה, כי שם גדלתי. לא הייתי איפה שאני היום אם לא ישראל והתמיכה שהאנשים והאוהדים נתנו לי. אבל כל הדברים הנוספים מסביב לזה? זה פשוט מיותר".
אבדיה משוכנע שהעלייה עדיין בעיצומה: "אני יודע שיש לי עוד רמה שאני יכול להגיע אליה. אני עדיין עושה הרבה טעויות של 'אני חדש בסיטואציה הזו'. לפני השנה הזו, לא קיבלתי את הכדור הרבה בסופי משחקים. קבוצות לא התמקדו בי ככה… ולא היה לי החופש לעשות הרבה מהדברים. צריך להתרגל לזה".
ספליטר הסכים, וסיפר שהוא גם "רוכב" על אבדיה חזק יותר מכל שחקן אחר: "בגלל שאני יודע מאיפה הוא הגיע, אני יכול לאמן אותו ממש קשה. יש פסקי זמן שבהם אני צורח עליו בכל הכוח: 'תתעורר, דני!'… והוא בסדר עם זה. לפעמים אני מרגיש שאני קשוח מדי, ואני מרגיש רע, אבל הוא אומר לי: 'אל תדאג, קואץ', אני איתך'".
ומה הלאה? בפורטלנד מקווים להגיע כמה שיותר רחוק, אבל גם ממתינים לעונה הבאה, אז דיים יחזור. "אני חושב שהוא בעצם סוג הפורוורד המושלם בשבילי לשחק איתו", אמר לילארד, "הוא טוב בהפעלת אחרים, הוא מושך תשומת לב… אני חושב שיהיה איזון ממש טוב בינינו".
בינתיים, בעוד אבדיה מבסס את עצמו בצמרת ה־NBA, הוא נשאר ממוקד יותר בקבוצה. הוא אמר שהוא יהיה גאה להיבחר לאולסטאר, אבל הוא מוטרד יותר מלנצח. "הכימיה שלנו בקבוצה מדהימה", אמר ל"האתלטיק", "אני באמת מרגיש שהחברים שלי לקבוצה נהנים לראות אותי מצליח, וזה אומר הרבה. זה משהו שלא מאוד נפוץ ב-NBA, אז אני נהנה מזה".