ברנז'ת הכדורסל רעדה ביום שבת האחרון סביב המפגש בין בני הרצליה לעירוני נס ציונה. אם לפני המשחק המחשבה הייתה שהשיח יהיה סביב המעבר של שון דאוסון מהרצליה שנמצא בכושר שיא לכתומים העשירים, בסיום דיברו כמעט כולם על שחקן אחד, הרבה פחות בכיר - אור טפירו.
הבן של מאיר, מאמן הקבוצה במשחקו השני אחרי שעבר מתפקיד המנהל המקצועי, נכנס 6 דקות לסיום בפיגור 6 של קבוצתו. המהלך היה נראה תמוה מאוד גם לאור הביטחון שהיה למאמן בשחקן שלא מרבה לשחק, ולבסוף התוצאה הייתה רעה - תבוסה של 90:73. טפירו הצעיר, שדווקא היה חלק מריצה טובה בחצי הראשון, לא עזר לנס ציונה לעצור את המפולת. השורה התחתונה הייתה 9 דקות (0 נקודות, 0 מ-5 מהשדה), כשהרכז שהובא כישראלי הבכיר בעמדה, איתי מושקוביץ', לא עלה על המגרש אפילו לשנייה.
אור ומאיר טפירו הם לא הראשונים שמשתפים פעולה כאב ובן באותה קבוצה. בשנים האחרונות עשו זאת אורן אהרוני ובנו עמית, יהוא אורלנד ובנו עומרי, דרור כהן ובנו אורי, ודני גוט עם הבן גולן והבת ירדן. ההיסטוריה של הכדורסל, וגם הכדורגל הישראלי, לא מספרת על יותר מדי סיפורי הצלחה גדולים בסיטואציה הללו, כשהבולטים שבהם הגיעו בכדורגל - מושיק שוויצר אצל אבא דוביק בנבחרת, וגיורא שפיגל אצל אבא אליעזר במכבי תל אביב.
"זה כיף גדול לאמן את הבת שלך או הבן שלך", מספר דני גוט. "יש לזה טיימינג שחייב להיות נכון, וגם בגרות של הבן או הבת. זה אתגר לשני הצדדים, אתגר לילד. תמיד יבואו כל הנשמות הטובות ויגידו שהוא מקבל כי אבא שלו מאמן, ובצד השני גם לאבא שנותן לו כי זה הבן. זה אתגר מבחינת החדר ההלבשה, יש את הנשמות הטהורות שתמיד יזרקו משהו במצבים הפחות טובים. מבחינתי זה היה כיף גדול. את ירדן אימנתי פעמיים, לקחתי אליפות, ועם הרצליה עשינו פלייאוף עליון. עם גולן היינו 5 דקות מלעמוד במטרה ולעלות ליגה (באילת, א.ש). לצערי לא עמדנו בזה. זה כיף גדול לאבא, אתגר יותר גדול לילד להתמודד עם המצבים כי הוא פחות בוגר".
עידן שום, ששיחק תחת אבא יצחק בנבחרת האולימפית ולאחר מכן גם בהפועל כפר סבא, מספר מצידו: "ברור שמצד אחד יש לך את הביטחון שאין לך אולי אצל מאמן אחר, אבל מצד שני חובת ההוכחה והלחץ עליך. הביקורות והציפיות שתהיה כל הזמן טוב. זה יוצר משקולות לא פשוטות. צריך לדעת להתנהל מול זה. מן הסתם, כמו בחיים. אי אפשר לקנות ניסיון במכולת. אתה יודע ככל שאתה עם ניסיון ועברת יותר, יש לך כלים להתמודד עם הדבר הזה. מה שאתה יודע בגיל 25, אתה לא יודע בגיל 20".
גם שום וגם גוט מספרים שהסיטואציה טובה, אבל תלויית הגיל של הילד וההתנהלות גם של האבא וגם של הילד. "מהצד של השחקנים, כשאתה איתם בחדר אולי הם שוקלים מילים, כי הם מבינים שאתה הבן-של", אומר מי שאחראי בשנים האחרונות על הפועל כפר סבא בתור מנכ"ל. "בתור שחקן, אל מול השחקנים האחרים, אתה צריך לדעת להיות ביחד עם השחקנים ולדעת לנהל את זה ברמה שבסוף אתה חייב להיות איתם. לדעת מה נכון ומה לא, מה להגיד ומה לא. סיטואציה די מורכבת, אבל אפשר לעשות אותה יותר קשה, אבל גם אפשר להקליל אותה, תלוי באופי של השחקן".
דני גוט מספר על התפקיד של האבא המאמן: "איך שאתה מעמיד את הדברים מול הקבוצה, זה חשוב, ואז יותר קל להתנהל במסגרת. אתה צריך להעביר מסר שאין העדפה לאף אחד, שהוא עוד שחקן. תמיד הם פנו אליי בתור קואץ', לא בשם ולא אבא. זה מעביר מסר ליתר השחקנים. אם הייתי יכול לעשות את זה עוד פעם, הייתי עושה את זה. לי יצא לאמן את ירדן וגולן כשהם היו שחקנים מוכחים. לא אמרו שאני סתם מקדם אותם. כשהם יותר צעירים, האתגר יותר גדול. זה תמיד איך המאמן מציג את זה, איך אתה מתנהל במצבים פחות טובים. מה קורה אם הוא לוקח 3 זריקות לא טובות? או מאחר לאימון? האם אתה מתנהג אליו כמו לכל שחקן אחר. אני דומיננטי וגם קולני. כשירדן הגיעה לרמלה, היו שם שחקניות בכירות ושאיפות. באימון הראשון הרמתי את הקול עליה כמו לכל שחקנית אחרת, הן הבינו שאין פה העדפה. זה הפריע להן כשהייתי בא לאימון אחרי שלא ראיתי אותה לפני זה ונותן לה נשיקה. צריך לדעת לסתום פיות ולא לתת לאנשים לדבר, כשלא הולך הדברים מתחילים לצוף".
על הסיטואציה עם גולן בעונה שעברה מספר האבא: "את גולן לקח לי כל הקיץ לשכנע אותו לבוא לאילת. דיברנו עם שוכמן ושמחון, רצינו שחקנים אחרים, ובסוף כשהתקשינו להביא שחקן בכיר, עשיתי פוש על גולן כדי לשכנע אותו. הוא לא רצה להיכנס לפינה הזאת. לא היה לו קל בתוך הקבוצה. קבוצה עם מטרות גדולות ושחקנים בכירים, זה לא פשוט. הראיתי שאין העדפה. כשהוא לא היה צריך לעלות בחמישייה או לא לשחק, הוא לא שיחק. אני לא רואה בזה משהו פסול. פתחתי את הדרך בארץ, מאמנים התייעצו איתי על זה. יש היום הרבה שחקנים שהם בנים-של, ורוב הדור שלנו הלך לאימון, אז הסיטואציות האלה קורות".
עידן שום מספר על איך אבא היה מתייחס אליו בקבוצה: "זה לא כמו שחקן רגיל, זה אבא שלך. הוא בתור מאמן צריך לדעת לנטרל, אבל אנחנו בני אדם. יש פה רגש, ויש פה דברים שמכורח הקרבה מתערבבים. החוכמה היא לדעת מתי לנטרל ואיך לנהל את זה, להסתכל על זה קצת מבחוץ פנימה. כששיחקתי אצלו, ידעתי להתנהל מול זה, הייתי טוב מאוד בתקופה הזאת. היה לו כל כך הרבה ניסיון לנהל את זה, במקרה שלנו כשהיינו ביחד, זה עבד טוב מאוד".
בנס ציונה לא מקבלים לחלוטין את ההחלטה של מאיר טפירו ללכת עם הבן אור. בפועל, בניגוד לסיטואציות שונות, אור טפירו הגיע לנס ציונה בתור שחקן שאמור להשלים את הסגל אחרי שבעונה שעברה קיבל הזדמנות מוגבלת במדי נועלת הטבלה בליגה הלאומית. לשחק יותר מדי הוא לא היה אמור, אלא שפציעות הובילו אותו לקבל דקות כבר תחת המאמן עמית שרף, כשמאחוריו המנהל המקצועי מאיר. המספרים שלו עד עכשיו לא טובים (0.5 נקודות למשחק, 2 מ-13 מהשדה העונה), גם כשהפתיע שרף ופתח איתו בחמישייה בראשון לציון.
בסופו של דבר, בשלב זה המאמן ממשיך לקבל את הקרדיט, אחרי ששמע את הביקורת על ההחלטה שלו, גם מתוך המועדון וגם מחוצה לו. כוכב העבר מספר במועדון ולסביבתו כי הוא מאמין מאוד בילד, אלא שזאת החלטה שהוא יצטרך ללכת איתה. בפועל, אם התוצאות לא ישתנו על הפרקט, הביקורת רק תלך ותתעצם.