אנחנו עשור לתוך מהפכת הספייסינג ב-NBA. סטפן קרי וגולדן סטייט ווריירס שינו איך שמשחקים כדורסל וכפועל יוצא איך בונים קבוצות כדורסל, כאשר כל קבוצה צריכה "יצרן שטחים" מוביל.
זה הכוכב שימשוך אליו מגנים בזכות קליעה לשלוש מעולה ובכך יפנה את הצבע (קרי); או הכוכב שיחדור ויגרום להגנה לצופף לצבע וככה לפנות את חבריו לקבוצה על השלוש (יאניס אנטטוקומפו); או מישהו שקורא את השטח כמו מחשב כדורסל ומוצא את הספייס (ניקולה יוקיץ') בצורה הכי יעילה. זו הגיאומטריה על המגרש המלבני, ועד שלא יגיעו הגאונים שיעשו מהפכה נוספת, זה הכדורסל: יצירת הספייס בהתקפה וסגירתו בהגנה.
בנוסף, השינויים ב-CBA, הסכם השכר הקיבוצי של ה-NBA עם השחקנים, יצרו מציאות חדשה עבור כולם. כבר אי אפשר לבנות קבוצה הרבה יותר יקרה מכל קבוצה אחרת ולשלם איזשהו קנס או מס יוקרה. היום המשמעות של קבוצה יקרה מדי היא מגבלות משמעותיות על פעילות בשוק השחקנים - ויש לזה משמעויות מקצועיות מרחיקות לכת שישפיעו גם על דני אבדיה כמובן.
מתחת ל-1.90 מטר? ספק אם יש לך מקום
הטרייד של טריי יאנג לוושינגטון והמוכנות של ממפיס לעשות טרייד על ג'ה מוראנט מלמדים אותנו שב-NBA של היום, אין מקום לשחקנים מתחת ל-1.90 מטר אם הם לא עונים על צרכים מאוד ספציפיים של הכדורסל המודרני.
אם אתה לא קלע של 40%+ מהשלוש שיכול לייצר ספייסינג בהתקפה מהרגע שאתה עובר את החצי, או אם אתה לא "גנרל על הפרקט" - מנהל משחק, מארגן התקפות - קבוצות רציניות פשוט לא ירצו אותך ובטח לא יהיו מוכנים לבנות סביבך קבוצה.
יאנג, פחות מ-80 ק"ג על 1.88 מטרים, אף פעם לא היה קלע שלשות יעיל ותמיד היה חור בהגנה (סטטיסטית הוא תמיד אחד משחקני ההגנה הגרועים ביותר בליגה ובעל אחד מ-25 השחקנים בעלי השכר הכי גבוה). למרות ממוצעי קריירה של 25+ נקודות וכ-10 אסיסטים, למרות שהוא השחקן הכי טוב של הפרנצ'ייז מאז דומיניק ווילקינס, באטלנטה הגיעו למסקנה שאיתו הקבוצה פשוט לא הישגית ועשו טרייד עליו בלי אפילו לקבל בחירת דראפט.
מוראנט, 1.88 מטרים אתלטים במיוחד וללא ספק בכלל השחקן האהוב ביותר על הקהל המקומי ב-25 השנים של הפרנצ'ייז בממפיס, בילה בשנים האחרונות יותר מחוץ למגרש מאשר על המגרש. הוא הסתבך כשעשה פוזות של גנגסטר, הסתכסך עם מאמניו אבל כל עוד הוא היה שחקן נפיץ שיכול לספק מספרים - הוא היה רצוי בפד-אקס פורום. בשיאו לקח יותר מ-33% מהזריקות שלו מתחת לסל כתוצאה מחדירות לצבע. הוא עבר שחקנים במהירות, קפץ מעל שחקנים ברגעים בלתי נתפסים של אתלטיות ותעוזה והכי חשוב - גרם להגנות לצופף לצבע ופינה את חבריו הדובים לקליעה משלוש.
כשהיכולת האתלטית שלו דעכה - רק 15% מהזריקות שלו העונה הן בצבע - ובלי קליעה מהשלוש (20% כשבקריירה הוא על 30%) כבר אין מה לפרנצ'ייז חכם כמו ממפיס לעשות איתו. עם כל הכבוד לגופיות שהוא מוכר. מה הגריזליס יקבלו עבורו? אולי הוא צריך מעבר לקבוצה חדשה כדי להידלק מחדש ושוב לככב, אבל איזו קבוצה גדולה תרצה שחקן כזה, שגם לא מגן רציני במיוחד? המשמעות היא שהשווי של הנכס הזה בגובה הפרקט.
יאנג ומוראנט היו חשובים למודל הכלכלי של הקבוצות שלהם. בגריזליס, ההכנסות מכרטיסים ומרצ'נדייז היו גבוהות בעשרות אחוזים בזכות ג'ה, אחד מ-10 השחקנים שמוכרים הכי הרבה גופיות למרות שממפיס היא אחת מהשווקים הקטנים ביותר בליגה. באטלנטה גם בנו קבוצה סביב יאנג - אחד מהספורטאים הפופולריים ביותר בהיסטוריה של העיר. אבל בעידן "הסינרים", שמגבילים את יכולות הטריידים והחתמות השחקנים של קבוצות המשלמות הרבה מעל תקרת השכר, פוינט גארד פופולרי שמייצר הכנסה גדולה לא יכול להיות במרכז הפרנצ'ייז אם הוא לא יכול לייצר ספייס כמו סטף קרי או לפחות כמו דמיאן לילארד.
אז בליגה התחילו "תיקון" של ההסכמים שחתמו בשנים האחרונות כי בעידן "הסינרים", באמת שרק שחקני מקסימום יכולים להיות שווים שכר מקסימום. אי אפשר לטעות בזה יותר. אי אפשר לתת 215 מיליון דולר לחמש שנים לטריי יאנג או 197 מיליון דולר לחמש שנים לג'ה מוראנט, אסור לתת לג'ורדן פול 128 מיליון דולר לחמש שנים, גם טיילר הירו לא יכול לקבל 128 מיליון דולר לארבע שנים ושכר של 203 מיליון דולר ללאמלו בול לחמש שנים צריך להיות מנוגד לחוק.
בעידן בו הרגולציות מקשות על קבוצות שמשלמות הרבה מעל תקרת השכר להתנהל מקצועית, להחתים שחקנים ולעשות מהלכים, ג'נרל מנג'רים לא יכולים להמר על עתיד הפרנצ'ייז שלהם עם שחקן שלא יכול להחזיק התקפה ולא להיות חור בהגנה.
אפילו אם החור בהגנה הוא שחקן הגנה מבריק ומוכן לקחת הנחה בשכר כדי לצרף שומרים טובים סביבו - תהיה לקבוצה תקרה לא גבוהה כמו של קבוצות אחרות - ע"ע ג'יילן ברונסון.
חדשות טובות לדני
עידן הסינרים הוא חדשות טובות לדני אבדיה שהעונה התגלה כשחקן שיכול להחזיק התקפה לבדו וכמובן שבגלל הגודל והאתלטיות שלו הוא רחוק מלהיות חור בהגנה. הרייטינג ההתקפי של פורטלנד טריילבלייזרס עם דני אבדיה על המגרש: 115.0 (מקום 15 בליגה). כשהוא לא על המגרש, המספר הזה צונח ל-94.9 (מקום 30 בליגה). זו השפעה כמעט יוקיצ'ית על ההתקפה. והוא עושה את זה עם חוזה שאפילו לא אחד מ-100 החוזים הכי גדולים בליגה.
מה שעוד יותר טוב מבחינת פורטלנד זה שהחוזה החדש של דני יתחיל רק ב-2028/29. אפשר לחתום עליו בקיץ 2027 ואז לתכנן איך בונים קבוצה סביבו. וכאמור, אבדיה - 2.03 מטר אתלטי שיכול לעשות הכל מהכל וחודר לצבע יותר מאשר כל שחקן אחר בליגה - הוא בדיוק האבטיפוס שמסביבו בונים קבוצה בעידן החדש של ה-NBA.