האם אנחנו רואים בממפיס קרב דיוויד בלאט נגד לברון ג'יימס 2.0? האם המאבק שמתחולל בימים אלו בחדרי ההלבשה של הגריזליס הוא מאבק בין הכדורסל האירופי לכדורסל האמריקאי? האם ממפיס תבוא הבשורה על שינוי הדינמיקה בין מאמנים ושחקנים ב-NBA?
על פניו, יש הרבה קווי דמיון בין מה שקרה לפני עשור בקליבלנד למה שקורה כיום בטנסי. רק שלפני עשור מאמן מוצלח באירופה היה חסר סיכוי לנצח את הכוכב הגדול בקבוצה שלו במאבק כוח, וכיום נראה שהכוכב הגדול יצטרך להתאים את עצמו לכדורסל של המאמן ואם לא - ימצא את עצמו מחוץ לארגון.
קודם כל צריך להבין מי הוא ג'ה מוראנט עבור ממפיס. הוא הפנים של הגריזליס מאז שנכנס לליגה כבחירה מספר 2 בדראפט 2019. יש לו קעקוע של הלוגו של הקבוצה על הגב, ובלעדיו אחת מהקבוצות הכי עניות בליגה היתה עוד יותר ענייה. הקבוצה מכניסה בסביבות 300 מיליון דולר בשנה ומרוויחה בעונה בערך 45 מיליון דולר. ג'ה - על פי חלק מהחישובים שלוקחים בחשבון את מספר הכרטיסים שנמכרים כשהוא משחק, מרצ'נדייז עם הספרה 12 ושמו ועניין לאומי בכוכב עוצר הנשימה - אחראי לבד על 15%-20% מההכנסות. כלומר בערך 45 מיליון דולר. הנתונים מראים שבלי מוראנט, הגריזליס פשוט לא רווחיים. אז החשיבות שלו לארגון היא לא רק מקצועית, היא בעיקר כלכלית.
כנראה שגם בגלל החשיבות הזו של מוראנט לכלכלה של הגריזליס, הגארד הרשה לעצמו להתנהג בצורה מופרעת עם חבריו בשנים האחרונות וכבר הושעה על ידי הליגה ועל ידי הקבוצה בגלל התנהגותו. וזה קרה שוב העונה, אחרי שג'ה "פתח" על צוות האימון ובעצם עשה שביתה איטלקית במהלך משחק נגד הלייקרס. הוא הושעה ממשחק וכעת העתיד של הפרנצ'ייז כולו לוט בערפל.
וזה מה שהופך את העימות המתוקשר מאוד בין מוראנט למאמן הפיני תומאס איסאלו לעימות כל כך מרתק. כי זה עימות בין כוכב למאמן - מה שבדרך כלל ב-NBA נגמר עם מאמן מפוטר וכוכב שמחזק את מעמדו עוד יותר. אבל העימות הזה קצת שונה - אולי בגלל שממפיס השתנתה, אולי בגלל שהליגה השתנתה ואולי בגלל שהכדורסל עצמו השתנה.
בינתיים זאק קליימן, האיש שאחראי על הצד המקצועי של הגריזליס, עומד לצידו של המאמן הפיני אבל כפי שזה נראה כרגע, זה הולך להיות הרבה יותר מסתם מאבק בין מאמן לשחקן אלא קרב של ממש על הנשמה של הכדורסל בממפיס בפרט ואולי ב-NBA בכלל.
את השנה שעברה ממפיס התחילה כשעל הקווים היה טיילור ג'נקינס, טקסני שלמד לאמן בסן אנטוניו, והנחיל שיטה שעבדה מעולה עבור מוראנט בשנותיו הראשונות בליגה. העניין הוא שקליימן הביא לתוך צוות האימון של ג'נקינס גם את נואה להרוש ואת איסאלו. ושם התחילו הבעיות עם צוות האימון.
להרוש היה העוזר שאחראי על ההתקפה, שנטלה מג'ה את המהלך שהוא הכי אוהב - פיק אנד רול - וביקשה מהשחקנים לשחק כדורסל שמתבסס הרבה יותר על קריאת שטחים וקבלת החלטה מהירה. מוראנט, מן הסתם, לא אהב את זה ולקראת סוף העונה ג'נקינגס ולהרוש עזבו את ממפיס ואיסאלו מונה למאמן הזמני. להרוש, אגב, כיום עובד עם מיאמי היט, שהפכה לאחת מההתקפות הטובות ביותר בליגה.
איסאלו - שאימן בפריז והטמיע בה כדורסל מאוד קבוצתי שמבוסס על הרבה תנועה, לחץ ורוטציה רחבה - קיבל לידיו את ממפיס. על פניו, הפיק-אנד-רול חזר וג'ה התחיל את העונה עם יותר פיק-אנד-רולים מאשר עשה בהתחלה של כל עונה אחרת בקריירה שלו - אבל משהו באיך שהמאמן שלו עובד, לא התאים לו.
המאמן שאף פעם לא חשש להתעמת עם שחקניו בחדר ההלבשה הסביר במסיבת עיתונאים למה הוא לא היה מבסוט ממוראנט והוא הסביר בפירוט מה הוא דורש משחקניו על המגרש. "אני אומר שיש לי הרבה הבנה על שחקנים שמתלוננים על כך שהם לא משחקים הרבה" אמר איסאלו. "אבל אני חושב שהרבה שחקנים, לאורך הקריירה שלהם, הורגלו להיות הרבה דקות על המגרש וככה להיכנס לקצב שלהם. אבל כדורסל, כמו כל ספורט קבוצתי גלובלי, עובר אבולוציה. הדרישות הגופניות והאינטנסיביות גוברות מדי עונה ואנחנו רוצים להתאים את עצמנו לעידן החדש הזה של הכדורסל".
זה, ולא דברים אחרים, עומד מאחוריי הדרישות של איסאלו ממוראנט. הוא רוצה שהוא ישחק פחות אבל יהיה יותר אינטנסיבי. הוא רוצה אותו חלק מהנעת כדור והוא רוצה את הריכוז המלא שלו בהגנה ובהתקפה. "הרבה מאוד תכנון ורגש הולכים לתכנוני תבניות החילופים שלנו. אני חושב שזה מה שנשכח. המטרה לתבניות החילופים היא להשיג תוצאות טובות יותר לטווח הקצר, הבינוני והארוך. זה כל המטרה של תבניות החילופים. למצוא את היתרון היחסי בזה" אמר איסאלו לעיתונאים.
איסאלו רוצה שהשחקנים שלו ישחקו מעט אבל באינטנסיביות שאפשר לשחק בה רק אם לא נשחקים על המגרש במשך 30-40 דקות. יש לו גם סט אמונות מאוד ברור, שקשה לראות איך הוא מתאים לאינדיבידואל כמו ג'ה, שטופח בתרבות הכדורסל האמריקאי, שמקדשת את הסופרסטאר.
כנער, איסאלו התאהב בכדורסל דרך קלטות וידאו של משחקי NBA וקריאה של מגזין הכדורסל הטוב ביותר - Slam. זה מה שהיה לו כמו אירופאים רבים שהתאהבו במשחק שלא היה כל כך זמין להם בטלוויזיה. איסאלו ואחיו יואנס (שגם כן מאמן כדורסל) היו צופים במשחקים האייקונים של מייקל ג'ורדן ממשחקי גמר עד שהקלטות היו נשחקות לגמרי. איסאלו למד הרבה מהאנגלית שלו דרך צפייה במשחקים ובקלטות כדורסל והבין את הסלנג והטרמינולוגיה של הכדורסל האמריקאי דרך קריאת מגזינים אמריקאים על המשחק.
אבל איסאלו, בניגוד לרוב השחקנים שלו בממפיס, גם גדל בחברה הרבה יותר קולקטיבית. הוא אף גר תקופה מסוימת במזרח ברלין בשנות השמונים כשאבא שלו עבד שם ככתב (אחותו היא מרי ואלקאמה, עיתונאית פינית בכירה).
פילוסופיית המשחק שלו נובעת מהאווירה שגדל בה, הצפייה האובססיבית בכדורסל של שיקגו בולס, משמעת והכנה והבנה עמוקה של המגמות בכדורסל העולמי. איסאלו הסביר בראיונות, בפודקאסטים ובמסיבות עיתונאים שהעקרונות שהוא מבסס על הכדורסל שלו הם פוקוס וריכוז מקסימליים בשיטה יסודית. הוא דורש כנות מלאה ואחריות קולקטיבית.
הכדורסל שהוא רוצה מהיר, אינטנסיבי ויעיל והוא מבקש מהשחקנים שלו לעבוד על החולשות שלהם אבל גם מבקש מהם להצביע על החולשה בשיטה שלו. "אם אתה מוצא חולשה בדרך שאנחנו חושבים, אתה חייב להגיד לנו" הוא אומר לשחקניו. "אם אני מוותר על האגו שלי, אנחנו כקולקטיב יכולים להיות חזקים יותר".
איסאלו שואב את מירב ההשראה שלו משני מאמנים: אטורה מסינה ומייק ד'אנטוני, שני מאמני ענק באירופה. ובניגוד למאמנים אחרים, בעיקר מהאסכולה החדשה, הוא מאוד "אולד סקול" בכל מה שקשור לביקורת אישית בפני כל חדר ההלבשה. "אנחנו תמיד אומרים לשחקנים את מה שאנחנו רוצים להגיד להם לפני כולם" הסביר. "אנחנו מתחילים הכל בלדבר על זה כקבוצה".
הכנות הברוטאליות של איסאלו יכולה להתנגש עם סט האמונות של שחקנים שטופחו להוביל קבוצות בעצמם וטופחו כאינדיבידואלים בספורט קבוצתי - כמו שרוב גדול של הכדורסלנים האמריקאים הבכירים גדלו. "מה הדבר הכי גרוע בכנות?" תהה פעם איסאלו. "מישהו יכול להיות עצבני עליי לתקופה קצרה אבל אז אנחנו ננצח יותר משחקים".
איסאלו רוצה מהגריזליס כדורסל מאוד דומה לזה ששיחקה אינדיאנה או כזה שמשחקת האלופה אוקלהומה סיטי. הוא רוצה מהירות ואינטנסיביות, הוא רוצה ריכוז מלא והוא אמר במפורש ששחקנים ש"סוחבים" את הקבוצה בהתקפה, צריכים עשרה כדרורים לפני שהם חושבים על המהלך הבא ומסתמכים על היכולות האינדיבידואליות שלהם כדי לייצר, בעיקר לעצמם, סלים - פשוט לא מתאימים לו או לעתיד של המשחק. "המשחק לא הולך להאט" אמר איסאלו לכתבים. "זה פשוט לא יקרה. אז הכל, המהירות של השחקנים, המהירות של קבלת ההחלטות שלהם, הכל צריך להיות יותר מהיר".
מוראנט - רכז מוכשר מאוד שהסתמך על האתלטיות שלו הרבה יותר מאשר כישורי המסירה או הקליעה שלו ואף פעם לא היה שחקן הגנה אינטנסיבי מדי - לא כל כך מוצא את עצמו בכדורסל הזה, בטח אחרי כמה פציעות ודעיכה נראית לעין ביכולות האתלטיות שלו. על זה אפשר להוסיף שג'ה כבר שלוש שנים מציג התנהגות של ילד מפונק שחושב שהוא גאנגסטר (מוראנט גדל במשפחה טובה ואף הלך לבית ספר פרטי). איסאלו הציב בפניו את העובדות ואת המספרים. הוא רוצה לקצר את הזמן שלו על המגרש כדי להוציא ממנו יותר כשהוא על המגרש. אם מוראנט לא יכול להתפשר עם זה, הוא כנראה יצטרך למצוא בית חדש בליגה.