בעולם משלו: על ההתפוצצות הבלתי מוסברת של קוואי לאונרד

קוואי לאונרד והקליפרס היו הסיפור הכי חם של הקיץ, ולא מהסיבות הנכונות. פרשת החוזה הכפול טלטלה את הליגה, ולמי שדרוש רענון אפשר למצוא אותו כאן. בגדול, קוואי, כנראה דרך הדוד דניס הידוע לשמצה, דרש מהקליפרס סכום גבוה יותר מהסכום המותר תחת חוקי השכר של הליגה. הם מצאו דרך יצירתית, גם אם לא דיסקרטית במיוחד כדי לעשות זאת.

סטיב באלמר הוא הבעלים העשיר בליגה, בפער שגורם למיליארדרים שמולו להראות כמו מקבצי נדבות בתחנה מרכזית, וכשפאבלו טורו המעולה חשף את הפרשה בפודקאסט שלו כל הליגה רעשה ברמה של קפיטריה בתיכון. אדם סילבר ידע שהסופה תדעך בסופו של דבר, עם חקירה ארוכה, שאת תוצאותיה נדע אלוהים יודע מתי. וכך היה. עד אז עסקים כרגיל עבור הקליפרס.

הקבוצה של באלמר פתחה עונה ראשונה באולם משלה, שהדעות חלוקות האם הוא נראה כמו אסלה ענקית או לא (תחליטו אתם). הם אפילו הצליחו לבנות סגל מאוד מעניין סביב הסופרסטאר הסגפן שלהם. למעשה, רובנו התבדנו לחשוב שלאחות הקטנה מלוס אנג'לס יש מה למכור במערב הקשוח. בראדלי ביל הגיע יחד עם ג'ון קולינס וברוק לופז, ופתאום העומק שלהם נראה כמו משהו שאפשר לעבוד איתו סביב קוואי, איביצה זובאץ וג'יימס הארדן. אבל שישה ניצחונות מתוך 27(!) המשחקים הראשונים העירו את הקליפרס למציאות אחרת, ואת כולנו יחד איתם.

הקליפרס הגיעו לעונה הזאת עם סגל זקן במיוחד, ואולי זו הסיבה שהיה לנו כל כך קל לקבור אותם אחרי פתיחת עונה קשוחה. ועל אף כל זאת, כמו סרט אימה מהניינטיז, הזומבים של טיי לו, הרבה בזכות המשחק של הסופרסטאר שלהם, הצליחו לקום מהקבר. אגב, אם תסתכלו על ההבעה של קוואי עכשיו, לעומת תחילת העונה, לא בטוח שתשימו לב לשינוי. הקליפרס חזרו עם שישה ניצחונות רצופים, אחריהם הגיעה תבוסה לבוסטון, ועוד ניצחון בקלאץ' על גולדן סטייט. המכנה המשותף של הקאמבק הזה הוא לאונרד, שהרים את המשחק שלו חזרה לרמה שמעטים הגיעו אליה בהיסטוריה של הליגה הזו.

אחרי פתיחת עונה מהוססת, שכללה, כמובן, כמה משחקים על אזרחי, קוואי מתפוצץ על הליגה כמו זיקוק. מתחילת רצף הניצחונות האחרון, הוא תפר 35 נקודות למשחק באחוזים נפלאים, לצד 8.3 כדורים חוזרים וארבעה אסיסטים. את שיא הקריירה שלו הוא קבע בשבוע שעבר מול הפיסטונס המסכנים, שראו אותו קולע 55 נקודות בקלות בלתי סבירה. 51 נקודות בשלושה רבעים מול ההגנה השניה בטיבה בליגה, עם הבעה של פנסיונר שמכניס מטבעות למכונת קפה.

לאורך העונה כולה, קוואי מוביל את הליגה באחוזים מהקו עם 96.1 אחוזי הצלחה (כן, זה אומר יותר מ-19 סלים על כל 20 זריקות), ובחטיפות עם 2.1 לערב. בגיל 34, הוא חד וקטלני מתמיד, בשני צדי המגרש. הוא אחד מהשחקנים שהכי פחות מושפעים מהפתרונות השונים שהגנות זורקות עליו. הוא מגיע לנקודות שלו, לא משנה איך ינסו לעצור אותו (או כמה שחקנים יעשו את זה), והוא קולע את הזריקה השטוחה שלו באחוזי הצלחה לא נורמליים.

לא אחת, כוכבים אחרים ישוו לאמנים, שנעים על המגרש כאילו הם מציירים על קנבס, המהלכים שלהם מגיעים בצורות שונות ומשונות, ובכל צבעי הקשת. קוואי נראה יותר כמו מדפסת תלת-מימד. כל פעולה שלו מדודה, ישרה, וספציפית, לא תמיד ברור לאן הוא מנסה להגיע או למה, עד שזה מאוחר מדי, והפוזשן נגמר בסל.

יחסית לסגנון המטרונומי של קוואי, הקריירה שלו נראית כמו רכבת הרים מבחינת התפוקה ומעמדו בליגה. כמה שחקנים יכולים להגיד שיש להם שני תארי השחקן המצטיין של הגמר? קול, כמה מהם קלעו פחות נקודות מניקולה ווצ'ביץ, אנדרה מילר וקייל לאורי?! המונוטוניות בגישה שלו יכולה לבלבל אותנו לחשוב שהוא שחקן יציב, כשהמציאות מראה שהוא אחד מהשחקנים עם הפער הכי גדול בתפוקה מעונה לעונה, ממשחק למשחק.

הרבה מזה הן הפציעות, ללא ספק. לאונרד נאבק בגוף שלו בשביל להיות אתלט מקצועי. על אף שהוא בנוי כמו פסל שיש, ועדיין אתלט נפלא, ברור שהעומס של עונת NBA הוא פשוט יותר מדי בשבילו. הוא לא השחקן ראשון ולא האחרון ברשימה הארוכה והעגומה הזו, אבל הוא כן אחד מהחשובים שבהם, לצד גרנט היל, פני הארדאווי וברנדון רוי.

אבל אחת לכמה זמן, קוואי ימצא את הגרוב שלו, ויזכיר לנו שהפיק שלו שווה לפיק של השחקנים הכי טובים בעולם. אלוהים יודע כמה כאלה נשאר לו לתת לנו, או מזה אומר על התקרה של הקליפרס, שעדיין מסתכלים על טורניר הפלייאין מלמטה, במקום ה-11 נכון לכתיבת שורות אלו.

תוצאות החקירה של הליגה גם הן ישפיעו רבות על העתיד של הפרנצ'ייז בעידן קוואי, וניתן לדמיין שהעונש יקשה עליהם להתחזק לפחות במידה מסויימת. נשאר רק להנות ממה שיש, בלי לנסות לחשוב יותר מדי קדימה. לזכותו יאמר, גם עכשיו, כשהוא חם, אין הרבה שחקנים יותר חמים ממנו.