לפני למעלה מ-12 שנה, ג'ורדי קרויף התראיין ל"ליברפול אקו" וסיפר על הקו המנחה שלו כשהוא בוחר מאמנים. ההולנדי שימש אז כמנהל המקצועי של מכבי תל אביב, והמאמן היה פאולו סוזה.
"אני אוהב מאמנים ששיחקו כקשרים אחוריים, כאלו שהיו מקשרים בין ההגנה להתקפה של הקבוצה", אמר קרויף, "שחקן שהיה למשל מגן שמאלי או שוער - בדרך כלל יש 10 שחקנים לפניו, אבל קשר אחורי משחק לפני חוליית ההגנה ואחרי חוליית ההתקפה. הרבה מאמנים מוצלחים שיחקו בעמדה הזו, הם פיתחו מעין חוש שישי ויודעים לקרוא מצבים".
הבחירות של קרויף היו די בהתאם. אוסקר גרסיה, פאולו סוזה, סלבישה יוקאנוביץ' ופטר בוס היו קשרים אחוריים (6 או 6-8), וליטו וידיגאל תיזז בין עמדת המגן הימני למספר 6. קרויף מיעט לחרוג ממנהגו וביסס את ה-אני מאמין שלו על דוגמאות מהעולם.
פפ גווארדיולה הוא כבר שנים אחד המאמנים הטובים בעולם (רבים יגידו הטוב ביותר), אנטוניו קונטה וקרלו אנצ'לוטי גרפו תארים ברחבי אירופה, צ'אבי אלונסו היה היחיד שעצר את באיירן מינכן בגרמניה והאנזי פליק הוא אלוף ספרד. כולם שיחקו במרכז המגרש.
מיקל ארטטה שמוביל את הפרמיירליג היה קשר אחורי-אמצעי והאלוף הקודם, ארנה סלוט, שיחק בעמדה דומה - אולי מעט קדמית יותר. ססק פברגאס עושה חיל עם קומו הצנועה, דידייה דשאן זכה במונדיאל ובתארים נוספים בצרפת, דייגו סימאונה הפך את אתלטיקו מדריד לקבוצה שקוראת תיגר על שתי הגדולות של ספרד.
כמובן שאי אפשר להגיד שרק קשרים אחוריים לשעבר הצליחו כמאמנים - לא נשכח את סר אלכס פרגוסון שהיה חלוץ ועוד רבים אחרים. גם אי אפשר לאפיין הצלחות לפי עמדות העבר - ובכל זאת: אי אפשר להתעלם מהאחוז הגבוה של מאמני על שהיו פעם שחקני קישור אחורי או מרכזי-אחורי.
בישראל לעומת זאת, המגמה משתנה, כמו במכבי תל אביב אגב. אם בימי ג'ורדי קרויף שוטה ארבלדזה היה חלוץ העבר היחיד ששימש כמאמן, שני האלופים האחרונים של הצהובים שיחקו בחוד: רובי קין וז'ארקו לאזטיץ'.
אם ברק יצחקי יוליך את בית"ר ירושלים לאליפות, הוא יהיה חלוץ העבר השלישי ברציפות שמניף את הצלחת בישראל: זה משהו שלא קרה פה מעולם. ג'ק גיבונס האנגלי, חלוץ עבר מטוטנהאם, הוביל את הפועל פתח תקוה לשתי אליפויות רצופות ב-1958-1960, אבל המשיך הלאה להפועל ירושלים.
שיאני האליפויות בישראל, דוביד שוויצר, דרור קשטן וברק בכר היו מגינים ימניים - כאשר קשטן תופקד גם כקשר אחורי. גם רן קוז'וך היה בעיקר מגן ימני.
ג'רי בית הלוי תופקד בקישור, רוני לוי שיחק כ-6, אמציה לבקוביץ' היה בלם, יצחק שניאור התחיל כחלוץ וסיים את הקריירה במרכז ההגנה, ולדימיר איביץ' וגיורא שפיגל היו קשרים התקפיים. חלוצי עבר כמעט אין - עד שהגיעו קין ולאזטיץ', ואולי בעוד כמה חודשים גם יצחקי.
יתרון (2) 108
18:35

מכבי רעננה
(1+)

מכבי רמת גן
אחרי שמונה הפסדים ברציפות , ספק רב, אם מכבי רעננה יכולה לנצח את מכבי רמת גן שהשיגה שני ניצחונוצת בארבעה משחקים.
רגיל (2) 124
19:00

הפועל כפר שלם

בני יהודה
כפר שלם לא מגיעה למשחק הזה במומנטום שיא, ובני יהודה אולי שחררה קצת לחץ עם הניצחון בגביע. דווקא בדרבי שכזה שייערך בשכונת התקווה, בני יהודה חייבת להגיע נחושה יותר בהתחשב במצב שלה בטבלה. הפעם היא תנצח
רגיל (2) 132
19:00

עירוני מודיעין

הפועל חדרה
המצב בתחתית צמוד מאוד וחדרה מעל הקו האדום רק בזכות הפרש שערים. היא חייבת להתחיל לצבור נקודות ולמרות שהיא במשחק חוץ הערב, זו משוכה שהיא יכולה לעבור
יתרון (2) 180
20:30

מכבי חיפה

הפועל חיפה
(1+)
מכבי חיפה נמצאת בתקופה טובה והיא חוזרת לעצמה עם 4 ניצחונות ב-5 משחקי הליגה האחרונים. הפועל חיפה מגיעה לדרבי לאחר שני הפסדים רצופים בגביע ובליגה. נראה כי לפי הכושר הנוכחי מכבי חיפה צפויה לנצח את המשחק הזה בהפרש של יותר משער אחד
המגמה בליגת העל קיבלה אתמול (שבת) עוד סימן קריאה גדול, גם אם מדובר לרגע קצר בלבד. ה-1:4 של הפועל פתח תקוה על בני ריינה העלה אותה למקום השישי בטבלה ויצר נתון מעניין למדי:
במקומות 1-6, ששווים פלייאוף עליון בסוף העונה הסדירה, יש ארבע קבוצות שמאומנות על ידי חלוצי עבר (ועוד שתיים אותן מדריכים מגינים ימניים): ברק יצחקי בבית"ר ירושלים, ז'ארקו לאזטיץ' במכבי תל אביב, אליניב ברדה בהפועל תל אביב ועומר פרץ בהפועל פתח תקוה.
יצחקי, ברדה ופרץ, מאמנים מ"הדור החדש" יחסית של ליגת העל, גם חולקים פחות או יותר את אותו ספר תורה: לחץ גבוה, דגש על בידוד של שחקני התקפה עם יכולת אישית, מערך אלסטי ודרישה בלתי מתפשרת לאינטנסיביות, קצב גבוה וכדורגל דינמי.


