לוקה מודריץ', קפטן נבחרת קרואטיה וכוכב מילאן, העניק ראיון מקיף ל"קוריירה דלה סרה", שבו דיבר על ילדותו, משפחתו ואיך מתוך המלחמה נולד כדורגלן גדול. בין ההישגים שכבר הגשים נמצאים שש זכיות בליגת האלופות וכדור הזהב. אומנם הוא חשב שיסיים את הקריירה במדי ריאל מדריד, אבל הגורל הוביל אותו למילאנו, למועדון האהוב עליו מילדות.
מודריץ' פתח את סיפורו. "כילד הייתי אוהד של מילאן, בגלל גיבור הילדות שלי זבונימיר בובאן. הייתי משוכנע שאסיים את הקריירה בריאל מדריד, אבל… תמיד חשבתי שאם אי פעם אשחק בקבוצה אחרת, זו תהיה מילאן. אני כאן כדי לנצח. החל מהסקודטו, כי במילאן תמיד משחקים כדי לנצח, רק כדי לנצח", פתח מודריץ'.
מודריץ' מסביר כיצד גם בגיל 40 הוא עדיין בצמרת. הוא חי כדורגל 24 שעות ביממה. "לאהוב כדורגל, לחשוב על כדורגל, לחיות בשביל כדורגל. כדורגל הוא, לצד המשפחה, הדבר הכי חשוב שיש לי. הסוד הוא התשוקה. תזונה ואימונים הם דברים משניים. כדי להישאר הרבה זמן בפסגה צריך לב. באימונים אני מאושר כמו שהייתי ילד".
הכדורגלן הקרואטי דיבר גם על משפחתו. "אבא היה פועל, אמא תופרת. הצניעות עוזרת, גם על המגרש וגם בחיים. סבא? אני נושא בגאווה את שמו. כשהייתי קטן הייתי בוכה כל הזמן, אז לקחו אותי אל ה'בית הגבוה' שלו, למרגלות הר הוולביט, בדלמטיה. גדלתי עם חיות, השתעשעתי בלמשוך עיזים בזנב. אני חושב ששם, בין כבשים ואבנים, למדתי לשחק כדורגל".
סבו נרצח בשנת 1991 במהלך המלחמה. "אתם פותחים פצע נורא. זה היה דצמבר 1991, הייתי בן שש. ערב אחד, סבא לא חזר הביתה. יצאו לחפש אותו. ירו בו באחו ליד הכביש. הוא היה בן 66. הוא לא עשה רע לאף אחד. אבא יצא כמתנדב, ואנחנו היינו חייבים לעזוב הכול בן לילה. חברים, אנשים אהובים, חפצים. קודם מצאנו מחסה במקרסקה, במחנה פליטים בבית יתומים. אחר כך בזאדאר".
הזיכרונות מהמלחמה קשים? "אם לא היו פצצות, הייתי יכול לומר שזו הייתה ילדות רגילה. הכדור עזר לנו לשכוח מהכל.
"אני הייתי רוצה להיות מלצר. הייתי די טוב בזה. וזה גם מצא חן בעיניי. למדתי בבית ספר למלונאות בבוריק. בשנה הראשונה הייתה לנו התמחות במסעדת 'מרינה' בזאדאר, שבה נערכו חתונות. הלך לי טוב עם הגשת משקאות, ובחתונות קרואטיות שותים הרבה. הדבר היחיד שלא אהבתי היה לשטוף כלים".
האליל שלו, לצד בובאן, היה פרנצ'סקו טוטי. "בסרייה א' היו כדורגלנים פנטסטיים. הייתי צופה בהם ואומר לעצמי: 'זה הכדורגל שאני רוצה לשחק'".
יש לו קשר מיוחד עם המאמן מסימיליאנו אלגרי, וגם קשר ייחודי עם קרלו אנצ'לוטי וז'וזה מוריניו. "לאלגרי יש אישיות מדהימה. הוא קצת דומה לאנצ'לוטי: רגיש, מצחיק, אוהב להתבדח. על המגרש, כמאמן, הוא ברמה הגבוהה ביותר. הוא מבין בכדורגל כמו מעט מאוד אנשים. קרלו הוא מיוחד. קשה למצוא מילים. בגלל הדרך שבה הוא מתנהג, לא רק בגלל היכולות שלו כמאמן. מוריניו הוא זה שהביא אותי לריאל מדריד, בלעדיו לא הייתי מגיע לשם. חבל שהיה לי אותו רק עונה אחת. ראיתי אותו גורם לרונאלדו לבכות בחדר ההלבשה, אדם שנותן הכול על המגרש, רק כי פעם אחת הוא לא עקב אחרי שחקן יריב. מוריניו מאוד ישיר עם השחקנים, אבל הוא הוגן".
מודריץ' דיבר גם על קרלו אנצ'לוטי והחמיא לו על היכולת הטקטית שלו ועל המגע האישי שהוא מעניק לשחקנים. "קרלו הוא מספר אחת. קשה למצוא מילים. בגלל הדרך שבה הוא מתנהל, לא רק בגלל האיכויות שלו על הספסל. דיברנו הרבה פעמים על מילאן כשעוד היינו במדריד. המקום הזה היה מיוחד גם עבורו.
"אני זוכר כשפגשתי אותו. הייתי לבד בעיר. הוא התקשר אליי ואמר: 'יאללה, בוא איתי לארוחת ערב'. דיברנו שעות על הכול. כדורגל, משפחה, חיים. בדרך כלל מאמנים לא נותנים לשחקנים ביטחון. הוא כן", הוסיף.
לבסוף נשאל מודריץ' על הוויכוח בין ליאו מסי לכריסטיאנו רונאלדו, והשיב בצורה בוגרת. "זו שאלה שאני לא אוהב. הם סימנו תקופה. אני יותר קשור לכריסטיאנו כי שיחקתי איתו, הוא היה השותף שלי במדריד, ואני מבטיח לכם שהוא לא רק כדורגלן גדול, הוא אדם מדהים.
"אנשים לא יודעים את זה, אבל יש לו לב ענק, תמיד מוכן לעזור לאחרים. והוא אדם פשוט, רגיל", הוסיף. כשנשאל על מסי, אמר מודריץ': "כבן אדם אני לא מכיר אותו, אבל אין לי ספק שגם הוא יוצא דופן. כשחקן, הוא מופלא".