עולם הטניס הופתע מההודעה על סיום שיתוף הפעולה בין קרלוס אלקראס למאמנו חואן קרלוס פררו, אחד הצמדים המצליחים ביותר בעשור האחרון. השניים הודיעו כי הפרידה נעשתה בהסכמה הדדית, אך משפט אחד בהודעה של פררו - "הייתי רוצה להמשיך" - הספיק כדי לעורר שאלות לגבי מה שהתרחש מאחורי הקלעים.
לפי מקורות בספרד, נקודת השבר התרחשה לפני ימים ספורים, במהלך משא ומתן על חוזהו של פררו לשנת 2026. לאחר שלא הושגה הסכמה, חילוקי דעות שהיו קיימים זה זמן רב הפכו לבלתי ניתנים לגישור, והובילו לסיום הקשר שהחל עוד ב־2018, כשאלקראס היה הבטחה צעירה בלבד.
המתיחות, כך נטען, לא נגעה רק לתנאים כספיים אלא גם לשאלת ניהול הקריירה והסמכות המקצועית. מקורות המקורבים לשחקן דיברו על חילוקי דעות משמעותיים בין פררו לבין אביו של אלקראס, דמות דומיננטית בניהול הקריירה של בנו. עם השנים הלכה והעמיקה מעורבות המשפחה, תהליך שנתפס אצל המאמן הוותיק כבעייתי.
מקור הקרוב מאוד לאלקראס בשנות ההצלחה הגדולות שלו בטניס הבינלאומי אמר בתקשורת הספרדית ש"היו חילוקי דעות משמעותיים בין פררו לבין אביו של אלקראס בנוגע לאופן ניהול הקריירה של השחקן".
בהקשר זה הוזכר גם אחיו של אלקראס, לא כאדם ספציפי שגרם למשבר, אלא כסמל לחשש של פררו מפני טשטוש גבולות בין צוות מקצועי לבין ניהול משפחתי. בסביבתו של המאמן חששו מהרחבת המעגל המשפחתי בתוך הצוות, דבר שעלול לפגוע בהיררכיה, בסמכות המקצועית ובקבלת החלטות נטולת שיקולים רגשיים.
פערי הגישות ניכרו גם בתפיסת החיים והעבודה. פררו, המאופק והשמרן, התקשה להזדהות עם דמות ה"שואומן" שאלקראס אימץ ועם תפיסת העולם שהציג ב־My Way בדוקו של נטפליקס, שהבהיר שהנאה וחופש הבחירה של השחקן נמצאים במרכז. בספרד טוענים כי "מבחינת המאמן, סוגיות של מקצוענות מחוץ למגרש, מחויבות, לוחות זמנים וריכוז היו קריטיות לא פחות מהכישרון".
שחקן העבר הברזילאי פרננדו מליחני, חבר קרוב של פררו מהסבב, סיפק רמזים נוספים. לדבריו, "My Way" הוא הרבה מעבר לאהבה של אלקראס לבילויים. "זה קשור ללוח הזמנים, לכמות, לשיטה. בסוף הכול מתנקז למחויבות, לשאלה עד כמה אתה מחויב. חיי הלילה והאלכוהול הם חלק מהעניין, אבל לא הכול. יש גם את מעורבות המשפחה. כל משפחת אלקראס מעורבת. האם חואן קרלוס רצה שגם האח של אלקראס יהיה בצוות? אני לא יודע". מליחני לא היסס לקבוע: "My Way ניצח. היום יש את האבא ואת הילד".
לצד זאת, איש המקצוע סמואל לופס החל לקבל תפקיד משמעותי יותר בצוות, ליווה את אלקראס ליותר טורנירים והיה אחראי לשדרוג ניכר בחבטת ההגשה. במקביל, אלקראס גילה חוסר רצון גובר לנסוע מדי יום לאקדמיה המרוחקת של פררו, והעדיף לפעול מהאקדמיה המשפחתית, שאותה הוא ואביו מקדמים כפרויקט עתידי מרכזי.
כך, למרות עונה אישית מצוינת, שמונה תארים, שני גראנד סלאמים, חזרה למקום הראשון בעולם ומאזן של 71 ניצחונות מול 9 הפסדים, התקבלה ההחלטה הדרמטית לסיים את השותפות דווקא ערב תקופת ההכנה ולפני פתיחת אליפות אוסטרליה.
פררו עוזב לאחר שבע שנים שבהן הוביל את אלקראס לשישה תארי גראנד סלאם, 24 תארים בסך הכול ותואר המדורג מספר 1 הצעיר בהיסטוריה של ה־ATP. סמואל לופס ישמש כמאמן הראשי לפחות עד אליפות אוסטרליה, והיחסים האישיים בין אלקראס לפררו, כך מדגישים בספרד, נותרו טובים.
אבל בעולם הטניס, גם הצלחות היסטוריות אינן מבטיחות המשכיות, במציאות לא פשוטה שבה כוכב צריך לקבל הוראות מאיש מקצוע שאותו הוא מממן. בספרד טוענים: "בסופו של דבר, השאלה הייתה פשוטה: מי מתאים את עצמו למי, המאמן לשחקן שהוא כבר סופרסטאר, או השחקן למאמן שהוביל אותו לפסגה. התשובה, כך נראה, התקבלה ימים ספורים לפני חג המולד".