בסוף השבוע תסתיים עונת 2025 בליגת הכדורגל הבכירה של טורקמניסטן ואחרי שארקדאג כבר הוכתרה לאלופה, נשארה שאלה מרכזית אחת: האם היא תנצח את נביצ'י במחזור הסיום ותסיים עונה מושלמת, של 28 ניצחונות מ-28 משחקים.
תנוח דעתכם: היא תעשה זאת. זה ברור כמעט כמו שאחרי הלילה יגיע הבוקר ושאחרי אחרי יום שישי יבוא שבת. מאז שארקדאג הוקמה, באפריל 2023, היו לה 81 משחקים בליגה הטורקמנית על גבי שלוש עונות. היא ניצחה בכולם, אז למה שלא תנצח גם במשחק ה-82?
אגב, הפרש השערים שלה ב-81 משחקי הליגה הללו עומד על 51:331. ממוצע של ארבעה כיבושים משחק מול פחות מספיגה אחת.
מעטות הקבוצות בעולם הכדורגל שעוררו ספקות ושאלות בקצב שבו עשתה זאת ארקדאג בתוך פרק זמן כה קצר. בתוך פחות משנתיים הפכה הקבוצה מטורקמניסטן לתופעה חוצת יבשות: רצף ניצחונות חסר תקדים, שליטה מוחלטת בליגה המקומית, האשמות על העדפה ממסדית ושיפוט מוטה, סירוב של ספר השיאים של גינס להכיר בהישגיה, ומעל הכול קשר הדוק למשפחת השלטון במדינה הנחשבת לאחת הסגורות והמסוגרות בעולם.
המועדון נוסד בשנת 2023 ביוזמתו של גורבנגולי ברדימוחמדוב, נשיא טורקמניסטן לשעבר, שכיהן בתפקיד בין השנים 2006 ל־2022 ונודע בטיפוח פולחן אישיות רחב היקף. ברדימוחמדוב אימץ לעצמו את הכינוי ארקדאג, שפירושו בטורקמנית "המגן הגיבור", ובטרם העביר את השלטון לבנו סרדאר, הנשיא הנוכחי, הורה על הקמת עיר חכמה חדשה בדרום המדינה בעלות המוערכת ביותר מחמישה מיליארד דולר.
העיר, שנקראה כמובן ארקדאג, נועדה לשמש כבירת מחוז אהאל וכסמל לשלטון, קדמה ויציבות. כחלק בלתי נפרד מהחזון הוקם גם מועדון כדורגל, שנחנך רשמית על ידי הבן, וסמליו עוצבו ברוח העדפותיו של האב, כולל סוס האחל־טקה האגדי, החיה האהובה עליו.
כדי להבטיח הצלחה מיידית, הוזרמו למועדון מיטב השחקנים במדינה. חלון ההעברות המקומי הוארך במיוחד, מה שאפשר לארקדאג לצרף כוכבים מיריבות מקומיות כמו אלטין אסיר, אהאל ואשגאבט, למורת רוחם של אוהדים רבים. בתוך זמן קצר הפכה הקבוצה לבסיס המרכזי של נבחרת טורקמניסטן, עם שמות בולטים כמו דידר דורדייב, אלטימירט אנאדורדייב, ארסלנמיראט אמאנוב ומקאן ספארוב, והיתרון האיכותי על פני שאר הליגה היה מובהק.
ב-2023 ארקדאג זכתה באליפות עם 24 ניצחונות מ-24 משחקים והפרש שערים 17:83. באופן מפתיע, למרות היותה אלופת הליגה, ארקדאג שובצה לצ'אלנג' ליג - מפעל הקבוצות השלישי בחשיבותו של אסיה (מקביל לקונפרנס ליג של אופ"א) - בעוד סגניתה אלטין אסיר קיבלה את הכרטיס לליגת האלופות האסייתית השנייה שהוא המפעל השני בחשיבותו.
ההסבר הרשמי דיבר על בעיות רישוי, אך מבקרים רבים ראו בכך מהלך מחושב שנועד להעניק לארקדאג מסלול נוח יותר להצלחה יבשתית, הרחק מהמעצמות של ערב הסעודית, יפן, דרום קוריאה ואוסטרליה. וזה עבד.
ארקדאג ספגה לראשונה בתולדותיה הפסד רשמי, 3:2 לאל ערבי הכווייתית, תוצאה שקטעה את רצף הניצחונות על 61, אבל למרות זאת, היא סיימה ראשונה בבית והמשיכה לשלבי הנוקאאוט, שם הדרמה רק התעצמה. ברבע הגמר מול איסט בנגל ההודית ובחצי הגמר מול אוץה אל ערבי, נרשמו קאמבקים מאוחרים, שערים בתוספת הזמן ופנדלים שנויים במחלוקת, שהחזירו למרכז הבמה את שאלת ההשפעה הפוליטית גם מחוץ לגבולות המדינה.
בינתיים במועדון רצו להיכנס לספר השיאים של גינס עם 61 הניצחונות הרצופים, אבל לא הצליחו. בעוד אל הילאל הסעודית הוכרה רשמית כבעלת שיא עולמי של 34 ניצחונות רצופים בליגה הבכירה, הישגיה של ארקדאג לא זכו להכרה דומה. בגינס הסבירו כי קיים מחסור במידע מפורט על הליגה בטורקמניסטן, וכי קיימים חששות בנוגע לרמת הממשל, הפיקוח והיושרה התחרותית. לטענתם, רמת השקיפות אינה מספקת לצורך בדיקות העומק הנדרשות לשיאים מסוג זה, ולכן ההישג לא אושר. עבור הנהלת המועדון ותומכיו במדינה, מדובר היה באכזבה צורבת.
החשדות סביב הממשל והשיפוט אינם חדשים. אוהדי קבוצות יריבות הצביעו לאורך העונות על מקרים של הכרעות שיפוט גבוליות, כולל פנדלים מאוחרים במשחקים צמודים. עם זאת, ביקורת פומבית בטורקמניסטן כמעט ואינה נשמעת, במדינה שבה ביקורת על פרויקטים המזוהים עם השלטון אינה מקובלת, בלשון המעטה.
בעונה הנוכחית ארקדאג התשדרגה ועברה לליגת האלופות 2 - מפעל הקבוצות השני של אסיה והמקביל לליגה האירופית של אופ"א. הפעם המתינו לה מבחנים קשים יותר: מול קבוצות מקטאר, אוזקיסטן ובחריין. בחמישה משחקים היא השיגה ארבע תוצאות תיקו והפסד והודחה כבר אחרי שלב הבתים.
כך או כך, ארקדאג כבר הצליחה לעשות את מה שמעטות עושות: להפוך את עצמה לנושא שיחה מרכזי בכדורגל האסייתי והעולמי. בין אם תיזכר כתחילתה של שושלת כדורגל לגיטימית ובין אם כפרויקט ראווה פוליטי עטוף בניצחונות, הסיפור שלה ממחיש עד כמה הכדורגל יכול לשמש כלי של כוח, יוקרה ונרטיב לאומי.