זה ערב מיוחד בשבילי. לא רק כעובד המועדון, אלא כאדם שעבר עם הפועל תל אביב חיים שלמים. לראשונה מאז המלחמה אנחנו מארחים משחק יורוליג בישראל, וגם אם זה קורה בארנה בירושלים, המשמעות ברורה: הפועל תל אביב חוזרת לשחק כאן, במדינה האהובה שלנו.
הגעתי עם הפועל תל אביב לפסגות חלומיים וגם חוויתי רגעים כואבים. זכיתי איתה בגביע המדינה, הרגע המאושר בחיי, ומנגד גם ימים שבהם הכדורסל הרגיש כמו מאבק על עצם הקיום. למדתי שכדורסל הוא אף פעם לא רק כדורסל. הוא מראה. הוא משקף מועדון, קהילה, אנשים. ובתקופה האחרונה, בתוך כל הכאב והכאוס שעברנו כמדינה, עצם זה שקבוצות ישראליות חוזרות לארח כאן משחקים, זה ניצחון. ניצחון של החיים, ניצחון הרוח, ניצחון של השגרה, ניצחון של התרבות, וניצחון של האהבה שלנו לכדור הכתום.
אני מסתכל על הקבוצה הזאת היום ורואה משהו מיוחד. לא רק בזכות התוצאות המרשימות, הובלת היורוליג ומאזן מושלם בליגה, אלא גם בזכות הדרך. יש פה מועדון שבהובלת עופר ינאי והבעלים הנוספים יודע לאן הוא הולך, גם אם חלקכם לא תמיד מאמין בכך. המועדון לא מחפש קיצורי דרך, אלא בונה יסודות. כאלה שמחזיקים גם כשיהיה קשה, וגם כשלא הכל יזרום.
כמי שגדל באוסישקין, בימים שבהם כל סל הרגיש כמו גול וכל ניצחון הרגיש כמו הצהרה, ברור שיש בי געגוע לאותה נוסטלגיה. אבל הגעגוע הזה לא מושך אותי אחורה. הוא רק מזכיר לי מה הפועל תל אביב יכולה להיות כשיש חיבור אמיתי בין קבוצה לקהל. ראיתי את זה מקרוב, חייתי את זה, ואני יודע כמה כוח יש לחיבור הזה.
והערב זה רגע של הקהל. רגע שבו צריך לבוא, להיות שם, לקחת חלק. לא משנה שזה לא האולם שלנו. תבואו בשביל השחקנים, בשביל המועדון, אבל גם בשביל עצמכם. בשביל ילד שזו הפעם הראשונה שלו ביורוליג, ובשביל אוהד ותיק שיודע להעריך רגעים כאלה, כי הוא כבר ראה גם תקופות אחרות.
אפשר לעשות כאן משהו היסטורי. לא רק בעונה הזאת, אלא לאורך זמן. לבנות מועדון שמכוון גבוה, שלא מפחד לחלום, אבל מבין שגם חלומות גדולים צריכים עבודה, סבלנות ויציבות. הדרך עוד ארוכה, יהיו גם ימים פחות טובים, זה טבעי. אבל רגעים כאלה, כמו זה שמחכה לנו הערב, אסור לפספס.
הפועל תל אביב תמיד הייתה יותר מקבוצה בשבילי. הערב יש לכולנו הזדמנות לראות מקרוב אחת הגרסאות הכי חזקות שלה. אם נלך ביחד, אם נהיה שם באמת, אפשר להגיע רחוק. זה תלוי בנו. יאללה הפועל.