"אני בן 29", התעקש ג'וזף מינלה בריאיון שהעניק ל"גזאטה דלו ספורט", יותר מעשור מאז שהחלו השמועות לגבי גילו. כשהיה בן 17 וכיכב בקבוצת הנוער של לאציו, אמרו שהוא בן 40. לאחר מכן הופיעו דיווחים שהוא בן 42, ולמעשה הקריירה שלו מעולם לא המריאה. אחרי שלוש שנים במלטה (כיום בקבוצת מרסשלוק) הוא הסכים לדבר עם התקשורת האיטלקית ופתח את כל פצעי העבר.
"מישהו הבחין בי בטורניר קטן והבטיח לי מבחנים", סיפר על הגעתו לאיטליה כנער. "הייתי בן 15, זה היה חלום. הוריי עשו הכול כדי לשלם על הכרטיס שלי. עזבתי את קמרון, עברתי ללוב והגעתי לפיומיצ'ינו. משם לקחתי רכבת לתחנת טרמיני ברומא. אותו אדם נתן לי טלפון כדי שאוכל להתקשר אליו כשאגיע. לא ראיתי או שמעתי ממנו שוב. ביליתי שעות על גבי שעות לבד בתחנה. הייתי רעב, צמא, עייף ומרושש. מהר מאוד הבנתי שזו הייתה הונאה, אז הלכתי למשטרה להסביר הכול. הם גילו שהטלפון שקיבלתי בכלל לא הכיל כרטיס סים. מעולם לא היה לי טלפון לפני כן, לא יכולתי לדעת זאת".
המשטרה לקחה אותו לבדיקות בבית חולים, ומשם לבית אומנה. "רק אחרי חודש יכולתי להתקשר הביתה", המשיך. "היו אנשים שטיפלו בי והכניסו אותי לחיים. למדתי להכין פיצות, לנקות, לטפח את הגינה. שילמו לי בערך 20 יורו לעבודה. מספיק כדי לספר להוריי שאני בסדר. עובדת סוציאלית שאלה אותי מה אני רוצה לעשות, ואמרתי: 'להיות כדורגלן.' כך התחלתי בקבוצת 'עיר הנערים', בליגה אזורית. משם נבחנתי באודינזה, אינטר, מילאן, רומא ולבסוף נאפולי, שם נשארתי כמעט שנה. הכול התחיל בזכות וינצ'נזו ראיולה, אחיו של מינו, שהיה הסוכן שלי באותה תקופה. מצאתי את עצמי מתאמן לצד אדינסון קבאני ומארק האמשיק, עם וולטר מצארי כמאמן, עושה הלוך ושוב לרומא. בית האומנה שחרר אותי בימי שני עד חמישי, ואז הייתי צריך לחזור".
איך הגיע ללאציו? מינלה הסביר: "ויגור פרקונטי לקחו אותי מה'עיר הנערים'. שיחקתי שם כמה חודשים, ואז רומא ולאציו פנו אליי. בחרתי בביאנקוצ'לסטי בזכות הדחיפה בפייסבוק של אנאזי. אני זוכר את האימון הראשון שלי, זה היה בקיץ 2013. אחרי כמה שעות הוא התקשר לאיגלי טארה ואמר לו לקחת אותי. אני, לומברדי, קייטה, טונקרה, מורג'ה וסטראקושה. קבוצת הפרימברה החזקה ביותר של לאציו. באפריל 2014 שיחקתי בבוגרים של לאציו, הופעת בכורה בסרייה A. מתנה מאלוהים, אבל החלום שלפני הסיוט".
על פרשת הגיל אמר: "הם טבחו בי, הרסו אותי, השפילו אותי. הדבר המדהים הוא שלא הייתי אלמוני. שלטתי בליגת הפרימברה. שלושה ימים אחרי הבכורה שלי, זכיתי בגביע איטליה, כשכבשתי בגמר מול פיורנטינה. כמה חודשים לפני כן זכיתי בטורניר האזורי בסרדיניה. זו הייתה מתקפה מכוונת. השמועה הופצה על ידי מישהו שאכפת לי ממנו, מישהו שליווה אותי. בסנגל, אתר שכבר נסגר המציא את הסיפור שאני בן 42. אנשים התחילו ליצור פוטומונטאז'ים וללעוג לי. אף אחד לא יודע את זה, אבל בתקופה ההיא גם איימו וסחטו אותי אנשים שעזרו לי, אנשים שנתתי בהם אמון. הייתי לבד וחסר הגנה. אף אחד לא שמר עליי".
כאשר נשאל מה הראו הבדיקות הגנטיות, השיב: "הראו שהייתי יליד 1996. למעשה, הם אפילו אישרו שאני נראה צעיר בשנה מהגיל שלי. אתה יודע כמה פעמים שמעתי אנשים אומרים: 'הוא בן 40, איך הוא משחק?' 80 אחוז מהאנשים שפטו אותי לא נכון. אני לא תופעה, אבל כשנתנו לי הזדמנות, תמיד הוכחתי את עצמי. אני חושב על בארי, אבל במיוחד על סלרניטנה, שם אוהדים עדיין שולחים לי הודעות על השער בדקה האחרונה נגד אבלינו. הגיעה לי הזדמנות בלאציו, איבדתי חלק טוב מהקריירה שלי. אני חולם על חזרה ללאציו או לסלרניטנה, כמאמן. אני לא אדם רע. אני בן 29 ונולדתי ב-24 באוגוסט 1996 - איך זה שאף אחד לא מאמין?".