שוער הפועל ראשון לציון לשעבר, גנאדי טומילוביץ', חי כיום בישראל כעולה חדש ונמצא במצב קשה - כך הוא סיפר לתקשורת הבלארוסית בריאיון ארוך. טומילוביץ', היום בן 54, שיחק בהפועל ראשון לציון במשך כמה חודשים בעונת 1999/2000 ואחרי שעזב אותה, חתם בדינמו מוסקבה. לאורך הקריירה שיחק בכמה קבוצות בבלארוס ורוסיה, עבר באנטוורפן הבלגית ורשם 32 הופעות בנבחרת בלארוס. בשנים האחרונות שימש כמאמן כדורגל חופים ברוסיה.
בריאיון אמר בין היתר: "בכנות, לא בא לי לחיות בכלל. אני מאבד את המשפחה שלי, עם כסף יש בעיות וגם העבודה קשה. אמא שלי ואחי שנמצאים בבלארוס צריכים עזרה, ואני עצמי במצב מפורק. זוכרים את הסרט 'לעזוב את לאס וגאס' עם ניקולס קייג'? הבחור נסע לווגאס, שתה שם, שיחק בקזינו, שכב עם זונות. הוא נסע לשם כדי למות. ככה אני רוצה לסיים. כשגרתי בסנט פטרסבורג בלעתי כדורים כדי להתאבד, אבל לא הספיקו להשפיע, ורצתי להקיא אותם. גם עכשיו המצב לא יותר טוב. אני מרוסק, הרוג".
שוער העבר שנודע בהומור השחור שלו המשיך: "מה שלומי? הכל טוב, החיים שלי בפריחה... יש קשיים. אני לא מצליח ללמוד את השפה ואין לי עבודה. הרי כל ישראל ישבה וחיכתה שיגיע טומילוביץ'... הגעתי לכאן לפני יותר מחצי שנה והסתבר שאני לא נחוץ לאף אחד. סיטואציה רגילה כזו. כל תעודות האימון שלי נגמרו: חלק צריך להאריך, חלק - לעשות מחדש. כרגע זה המצב.
"בחצי שנה בישראל הספקתי להפתיע את מערכת הבנקאות עד כדי כך שהגעתי לכל הרשימות השחורות. הגעתי לרמה שאסור בכלל לתת לי להתקרב לבנק. אני מתקרב לבנק, שומר עם רובה קופץ החוצה. אני מציג את זה קצת בצורה הומוריסטית, אבל המצב מאוד רע. אני לא יכול לא לקחת הלוואות, לא לשלם שום דבר בתשלומים. את כרטיס האשראי, בוא נאמר בעדינות, אפשר לדחוף לתחת.
"זה משפיע על המשפחה. בגלל כל הסיפור הזה גם לאשתי לא קל ואני בדרך לאבד את המשפחה שלי - שהיא מה שעוד החזיק אותי מעל המים. יש לי בת קטנה, היא רואה הכול ומבינה מצוין. כרגע לא אומרים לה כלום, אבל כמו תמיד במצב כזה - בגלל טמבל אחד הילדים סובלים.
"פעם חשבתי שהמדינות הכי יקרות בעולם הן שוויץ, מונאקו, סינגפור... איזה, בישראל זה משהו בכלל לא מציאותי. אם אתה עובד בעבודה רגילה, צריך לעבוד מינימום 18 שעות ביממה כדי לשלם שכר דירה בשקט ולחיות איכשהו נורמלי".
טומילוביץ' המשיך: "במשך חצי שנה עולים חדשים מקבלים קצבה חודשית - איתה היה הרבה יותר קל. עכשיו העזרה הזו הסתיימה והנכות שלי לא נעלמה לשום מקום. אני צריך להוציא תעודת נכה - יש לי בעיה בבלטות התריס... עבדתי בהרבה מקומות, הבריאות כבר לא מה שהייתה, הכול קשה. הרופאים לא נותנים אישור. מצאתי עבודה, פרקתי ציוד ממכולה ואחר כך שבוע לא יכולתי לקום. חשבתי שאני הולך למות.
"עבודה בכדורגל? קודם צריך לאשר את תעודת האימון. אם אתה רוצה לעבוד במחלקת נוער, לעבוד, אז צריך עברית. כבר מגיעים אליי לאימונים אישיים דוברי עברית, התהליך מתקדם. אבל בעיר שלי כמעט כולם מדברים רוסית, ישראלי "אמיתי" קשה מאוד לפגוש. כמה מכרים שלי ואני מנסים לעשות משהו בכיוון של כדורגל, אבל זה לא פשוט ויש הוצאות גדולות. הייתה פגישה עם סגן ראש העיר של ראשון לציון. שמענו: 'כן כן, אנחנו מעוניינים, אבל התקציב כבר סגור, נראה בשנה הבאה'. התהליך מתקדם, אבל בינתיים המינוס גדל".
"חזרה לרוסיה או בלארוס לא באה בחשבון. אני מעדיף למות כאן בחוף הים. אשן על מיטת שיזוף ואחיה על החוף - רק לא לחזור. אני חושב שכאשר מדינות מנוהלות על ידי זקנים בני 70-80, עם פרקינסון, דמנציה, סכיזופרניה - לא יצא מזה שום דבר טוב. אם נורא בא להם להילחם, שייסעו לאי לא מיושב עם כל הגנרלים שלהם, מועצות הביטחון, החיילים וכו' - ויעשו מה שבא לכם. מה קשורים האזרחים? את טראמפ שלכם אתם יכולים גם לקחת, שיישב שם ו'ישכין שלום' ביניכם. עדיף כבר שלא ישכין שלום, אלא שכולכם תהרגו אחד את השני. טראמפ לדעתי עלה למקום הראשון בין האידיוטים, הוא מתהפך כל דקה וחצי. זה הטמבל מספר אחת, כנראה שלא היה מישהו יותר מטומטם בהיסטוריה".