באולם המרכזי של מרכז קקוסאי בפוקואוקה, מול קהל יפני שהתקשה להישאר אדיש, עלה דנילו יבגוסישין, בן 21 בלבד, לקבל את גביע ראש הממשלה לאחר שניצח בטורניר קיושו בָּשׁוֹ (Kyushu Basho), אחד מששת טורנירי ה־Grand Sumo החשובים ביותר בשנה. זהו הישג היסטורי: לוחם הסומו האוקראיני הראשון שזוכה בטורניר סומו מקצועי ביפן.
יבגוסישין, המתחרה בשם הזירה אונישיקי אַרָאטָה, השלים את הזכייה לאחר ניצחון על האלוף הגדול ממונגוליה, ראשוריו. "אני מאושר שהצלחתי להגשים את המטרה שלי", אמר ביפנית רהוטה לקהל בפוקואוקה. "רק רציתי להתחרות ברגע האמת ולהשתמש בכל מה שעבדתי עליו".
יבגוסישין גדל באוקראינה כג'ודוקא, עד שראה במקרה קבוצת סומו מתאמנת באולם שלו. בגיל 7 הוא כבר עבר לענף החדש, ובגיל 15 עמד על הפודיום באליפות העולם לנוער ביפן. שם נוצרה החברות ששינתה את חייו, עם הסומואיסט היפני ארטה ימנאקה.
ב־2022 הפלישה הרוסית קטעה הכול. מתקני אימון נהרסו, משפחות התפזרו ברחבי אירופה, ומסלול הקריירה נראה כאילו הסתיים. "זה היה חבל לסיים כך", סיפר. "אהבתי סומו, והרגשתי שאני חייב להמשיך".
בגיל 18 עלה לבדו על מטוס ליפן. ימנאקה ומשפחתו אירחו אותו בביתם, עזרו לו להתאקלם, והוא החל להתאמן בקבוצת הסומו של אוניברסיטת קנסאי. את שם הזירה שלו - אונישיקי, "כחול" - קיבל בהשראת צבעי הדגל האוקראיני.
לאחר תקופת אוניברסיטה הצטרף לאורוות Ajigawa בטוקיו, שם חי, התאמן והתקדם מקצועית. אורוות הסומו הן מוסד קשוח: קימה לפני הזריחה, אימונים ארוכים, עבודות ניקיון ובישול לצעירים ממך. זרים רבים מתקשים להתמודד עם זה. אונישיקי הפתיע אפילו את מאמניו.
למרות שהוא קל־משקל יחסית לצמרת הסומו (כ-140 ק"ג), הוא מפצה על כך בטכניקה, תזמון וקריאת יריבים ברמה גבוהה. הוא התקדם במהירות חסרת תקדים: בתוך 13 טורנירים בלבד הגיע לדרגת סֶקִיוָואקֶה, השלישית בגובהה.
הניצחון על ראשוריו העלה את אונישיקי לפסגת הכותרות. בעקבות הזכייה, התאחדות הסומו היפנית הודיעה כי תתכנס לישיבת חירום לבחינת קידומו לדרגה השנייה בטיבה, אוזקי. "יש עוד דרגה אחת מעל", אמר לאחר הגמר. המטרה ברורה: יוקוזונה, "האלוף הגדול". אם יצליח, יהיה אחד הצעירים ביותר שהגיעו לדרגה זו, והאוקראיני הראשון בהיסטוריה.
מה שבטוח, ביפן הפך אונישיקי לאהוב הקהל כמעט מיד. הוא דובר יפנית שוטפת, שומר בקפדנות על הטקסים ומציג ענווה נדירה. מאז החלה המלחמה באוקראינה, אוהדים יפנים אף הניפו דגלי אוקראינה ביציעים. אחרים שלחו ציוד או תרומות הומניטריות על שמו. עבורם, הוא מייצג אומץ. לא מתוך טרגדיה, אלא מתוך התמדה שקטה. כפי שזה נראה כרגע, המסע של הילד שהגיע מאוקראינה לבד, ללא שפה וללא בית, עשוי להפוך לאחד הסיפורים החשובים ביותר של הסומו בעשור הקרוב.