קרול ניימצ'יצקי מסיים את סשן הצילומים שלו ורגע לפני שאנחנו נפרדים, אני לפקקים הביתה והוא למנוחת הצהריים שלו במלון בשפיים שם ערכה בשבוע החולף מ.ס אשדוד מחנה אימונים מקוצר, הוא פונה אליי ואומר: "הם לא מאמינים לי בפולין, כשאני אומר כמה נפלא כאן. הם חושבים שאני אומר את זה רק כי אני משחק בישראל. אבל תראה איזה מזג אוויר מושלם יש כאן באמצע חודש נובמבר ותראה באיזה מקום נהדר אנחנו נמצאים עכשיו. ישראל זה מקום מקסים". הוא הגיע למ.ס אשדוד בחלון ההעברות של חודש ינואר, לפני פחות משנה, וההשפעה שלו היתה מידית. "היינו שבע נקודות מתחת לקו האדום, כשהגעתי". נזכר ניימצ'יצקי. "את ההצעה להגיע לאשדוד קיבלתי בדראמשטאדט מהליגה השנייה בגרמניה והפנייה הראשונה שלי הייתה מייד לאסף ארניה ששיחק איתי בקבוצה (בקיץ האחרון גם ארניה חתם באשדוד). ביקשתי מאסף שייתן לי כל מידע אפשרי על ישראל, הכדורגל הישראלי ואשדוד".
איך עושים את הצעד הזה ומגיעים מגרמניה לשחק בישראל?
"עשיתי את הצעד הזה כי אני לא טיפוס של שוער שני שיכול לשבת על הספסל במקום טוב עם משכורת טובה. אני חייב לשחק ולהיות משמעותי. דמות המפתח הייתה אשתי. היא ראתה עליי כבר בחודש נובמבר לפני שנה שלא טוב לי. הגעתי מהקבוצה שלי, מקרקוביה לשחק בדראמשטאדט והמאמן שרצה אותי עזב די מהר. במקום לשחק בליגה, שיחקתי רק בגביע והיה לי ברור שאני לא יכול לעבור עונה כזאת ואז הגיעה ההצעה מאשדוד. הלכתי וחקרתי על כל מה שיש בעיר הזאת ובישראל. ברור שזו הייתה תקופה יותר קשה ממה שקורה עכשיו, אבל אסף הרגיע אותי ואמר לי שמה שרואים בטלוויזיה ובחדשות זה לא מה שבאמת קורה בישראל. הוא הבטיח לי שאני הולך להנות ממדינה נהדרת והאמת היא שהיום אני רק יכול להסתכל לאחור ולהגיד: 'איך לא הגעתי לפני כן למדינה כל כך יפה כמו מדינת ישראל'".
מה הזיכרון הראשון שלך מהימים הראשונים באשדוד?
"אני זוכר שני דברים. ישנתי במלון באשדוד לפני שקיבלתי דירה והגיע לאסוף אותי לאימון הדובר אדי. כשישבתי לידו אמרתי לו: 'אני מבטיח לך שאנחנו נישאר בליגה'. לא הכרתי אף אחד בקבוצה. לא ידעתי מי השחקנים. אבל משהו הרגיש לי שיהיה בסדר ונישאר בליגה, כפי שקרה בסוף, תודה לאל. הזיכרון השני היה כשפשוט גיליתי כמה העיר אשדוד יפה. לפני שהגעתי לכאן חקרתי הרבה דרך האינטרנט והאינסטגרם על תל אביב, ירושלים. את אשדוד פחות הכרתי דרך השיטוטים באינטרנט וברשתות החברתיות ואז הגעתי וראיתי את העיר. נסעתי על קו החוף ופשוט התאהבתי. אמרתי: 'אני הולך לשחק בעיר יפהיפייה שיש בה הכל ואני רוצה להנות מזה'".
ומה ראית על המגרש?
"כבר באימון הראשון ראיתי שיש לאשדוד כמה כישרונות. זה היה ברור שהבעיה הגדולה היא שאנחנו סופגים יותר מידי שערים. היה ברור שצריך לשפר את קו ההגנה. הגענו, כמה שחקנים חדשים בחלון ההעברות של ינואר במטרה להשאיר את הקבוצה בליגה. ידעתי שאנחנו צריכים לעשות כמה שינויים ולעבוד קשה אבל כמו שהבטחתי עשינו מסע נהדר ונשארנו".
היית גורם משמעותי בהישארות של הקבוצה בעונה שעברה. לא הופתעת שלא הגיעה הצעה מאחת הקבוצות הגדולות בישראל לצרף אותך?
"אגיד לך את האמת, המחשבות שלי בעונה שעברה היו אך ורק על אשדוד. לא חשבתי לרגע שאני נותן משחקים טובים וקבוצה גדולה תבוא ותרכוש אותי. מה שהיה חשוב לי זה שאשדוד תישאר. החיים לימדו אותי שלא צריך למהר ושדברים קורים בקצב שלהם. ואם הם צריכים לקרות הם יקרו. אני יכול גם לתת עוד שנה, שנתיים ואפילו שלוש באשדוד ואולי אז תגיע הצעה מקבוצה גדולה בישראל או במקום אחר. אני מרוצה באשדוד. טוב לי כאן וזה מה שחשוב. כשאשדוד קנתה את הכרטיס שלי, הייתי מאושר".
ואז יוצאים לפגרה ואתה נמצא בפולין. ישראל פותחת במלחמה חשובה מול איראן. מה אתה מרגיש?
"זה היה בדיוק שבוע אחרי שחתמתי על החוזה החדש שלי והבטחתי את זה שאני אשאר פה עוד כמה שנים. ואז ביום שישי, בדיוק שבוע אחרי החתימה שלי, פתחתי טלוויזיה בקרקוב, שם הייתי בחופשה עם אשתי בבית, וגיליתי שישראל נכנסת למלחמה מול איראן. חששתי מאוד לגורל האנשים הטובים שהכרתי בישראל. שחקנים, אנשי צוות, אנשים אחרים שפגשתי באשדוד. שלחתי הודעות לכולם. רציתי לשמוע שהם בסדר ובהחלט הייתה אי ודאות גדולה. חששתי שלא אוכל לחזור יותר לישראל ושלא אוכל לשחק באשדוד. זה עבר לי בראש ועשה לי לא טוב. אבל לשמחתי זה נגמר די מהר ויכולתי לתכנן את החזרה שלי לפה לעונה השניה. תודה לאל שזה ככה נגמר".
כמעט כל השחקנים הזרים בקבוצה הם מאפריקה. חסר לך מישהו ממזרח אירופה שתוכל לחלוק איתו דברים שאתם יכולים לדבר עליהם באותה שפה?
"אני חייב לומר לך שמדינת ישראל והעיר אשדוד עם כל האנשים מאוד ידידותית. לא חסר לי חברים. לא חסר לי אנשים שאני מכיר. האופי הישראלי הוא מאוד חברותי. יחד עם זה בימים הראשונים שהגעתי לישראל הכרתי את יוג'ין אנסה. חלקנו יחד במשך כמה ימים דירה והתחברנו מהר מאוד. יוג'ין טיפוס מיוחד שהיה בישראל הרבה שנים ולכן היה לי מאוד נוח להתחבר אליו וללמוד מהר דרכו הכל על ישראל והישראלים. אני טיפוס שאוהב אנשים. אין לי שונאים ואין לי אויבים ולכן טוב לי במקום שלי".
היום אנחנו מדברים כשאשדוד התייצבה ועשתה רצף משחקים טוב, אבל בוא נודה: היו לך בתחילת העונה הזו שני משחקים בהם סבלת. גם החמישיה ממכבי חיפה וגם השישייה בבית מהפועל תל אביב הפכו לטראומה עבור הקבוצה ועבורך באופן אישי.
"כן זה נכון אבל העדפתי לחטוף פעמיים תבוסות מאשר לחטוף עשרה הפסדים על חודו של שער. באחד ספגנו שישייה ובשני חמישיה כמו שהזכרת וזה היה קשה מאוד לכולנו. אף אחד לא רוצה לחטוף כל כך הרבה גולים. אבל עובדה שידענו להתרומם מזה ולהמשיך הלאה".
המשחק מול הפועל תל אביב היה המשחק הכי גרוע שלך בקריירה?
"אני לא חושב כי הוא התחלק לשתי מחציות. אין ספק שהמחצית הראשונה הייתה רעה מאוד מבחינתי האישית. אבל במחצית השניה כבר ידעתי להתרומם ולעשות מחצית טובה ולקחתי את זה מהמשחק הזה כי לא תמיד אפשר לייצר שתי מחציות באותו משחק. בסוף, מה שקרה באותו משחק מול הפועל תל אביב גרם לי לחשוב שאחרי הכל אני אנושי. אני מודע לציפיות הגדולות ממני. אני יודע מה חושבים עליי ומה רוצים לראות וזה נותן לי עוד יותר מוטיבציה כדי לעשות את זה. כדי להיות בכל משחק הכי טוב. כדי לשמור על שער נקי כמה שיותר".
יש סוללה של שוערים פולנים טובים במשך העשורים האחרונים. מה הופך אתכם לשוערים כל כך מוצלחים?
אני חושב שאתה צודק והרשימה היא ארוכה. גם יז'י דודק גם וויצ'ך שצ'סני ועוד רבים. שוערים ברמה הכי גבוהה שיש בעולם. אני חושב שזה הרבה בגלל האופי שלנו. הרצון ללמוד ולהתקדם. מאוד נוח לעבוד איתנו. אני חושב שזה בעיקר בגלל המאמנים הטובים שעובדים עם השוערים הפולנים הצעירים וגם זה שהמאמנים בליגה הפולנית לא מפחדים לתת הזדמנויות גם לשוערים צעירים ומכאן השוערים שבאים למועדונים קטנים לפעמים צומחים ומתפתחים ומגיעים למועדוני העל באירופה".
את דניאל פרץ אתה מכיר. אחרי שהיה שוער שני בבאיירן מינכן, הוא גם שוער שני בהמבורג.
"אני חושב שאני יכול להבין מה שהוא עובר. זה בכלל לא פשוט להיות שוער שני. כשאתה שוער שני במועדון פאר ואתה מחכה להזדמנות שלך, זה סביר מבחינתי. אבל כשאתה עובר למועדון יותר קטן אחרי שמבטיחים לך להיות שוער ראשון ובכל זאת אתה תקוע כשוער שני, זה בלתי נסבל מבחינתי ולכן אני תמיד בדעה ששוער צריך לשחק. זאת תפיסת העולם שלי. אני רוצה להרגיש אחריות על הכתפיים שלי. אני רוצה להיות מעורב. אני לא יכול להיות שוער שני במקום מסוים ולחכות להזדמנות שלי. בגרמניה, הסיפור מאוד מורכב. הם תמיד יעדיפו שוערים גרמניים או שוערים שכבר היו הרבה זמן במועדון ולכן קשה מאוד להיכנס שם ולתפוס מקום של שוער ראשון. זה קרה גם לי באותו אופן כשהגעתי לשם ומהר מאוד החלטתי שאני חייב ללכת לשחק, גם אם מדובר בליגה פחות חזקה בוא נאמר. אבל זה לא משנה. זה עדיין לבוא ולהרגיש שאני מעורב ואני חי את המשחק. אני לא מסוגל להיות שוער שני שמחכה פעם בכמה זמן להזדמנות שלו וגם כשהוא מוכיח את עצמו הוא לא מקבל את ההכרה ואת המקום בהרכב".
שיחקו בישראל לא מעט שחקנים מפולין. על מי שמעת?
"אחד המפורסמים הוא כמובן השוער ירוסלב באקו ששיחק בהפועל תל אביב והיה גם שוער נבחרת פולין. באשדוד בעבר היה שוער פולני בשם רדוסלב מיידן והיה גם את גזגוז שמטולסקי, כך שהיו כאן לפחות שלושה שוערים פולנים טובים ואני שמח להמשיך את הדרך שלהם. כמובן שהיה במכבי חיפה את מי שהפך למאמן נבחרת פולין יז'י בז'צ'ק. אני יודע שהיו כאן שחקנים במכבי תל אביב מאוד מפורסמים מפולין כמו אנז'י קוביצה וגז'גוז' ודז'ינסקי, אבל אני באופן אישי פחות מכיר ופחות שמעתי עליהם".
מה דעתך על השוערים הישראלים?
"אני חושב שיש כאן שוערים טובים. אני רואה אותם. עוקב אחריהם. יש כמה שבהחלט מצאו חן בעיניי. יש רמה טובה של שוערים בישראל".
איך העבודה שלך עם מאמן השוערים רפי כהן?
"אני מאוד מרוצה מרפי כמאמן השוערים שלי. אני אוהב את הסגנון שלו. הוא מכין אותי היטב לכל משחק בצורה אינדיבידואלית. זו בהחלט זכות לעבוד עם מישהו כזה".
רפי מספר שהתכונה העיקרית שלך היא שאתה כל הזמן רוצה ללמוד ואתה לא חושב שאתה יודע הכל.
"זה בדיוק מי שאני. אני חושב שזה הדבר הכי חשוב לכל אחד. כל הזמן לרצות להתפתח ולהתקדם. אני חושב ששוערים בכל העולם מתפתחים דרך זה שהם חושבים שיש להם מה ללמוד בכל יום. מרפי יש לי הרבה מה ללמוד. הוא עבר הרבה. שיחק כל כך הרבה משחקים בנבחרת ישראל ועבר במועדונים גדולים. לכן ללמוד ממנו זה נהדר".
יש תנופת קהל באשדוד. המטרה היא שנגד מכבי תל אביב יהיה יותר קהל מקומי אפילו מהקהל של מכבי תל אביב.
"כן. אני מרגיש את זה. מדברים על זה הרבה במועדון. חווינו את זה מול הפועל באר שבע. מאות אוהדים שלנו הגיעו ושמחו איתנו בנקודה שהוצאנו במשחק הקשה הזה. אני שמח מאוד שאני חלק מהתקופה הזאת שאשדוד מתפתחת ושאנשים יותר מתקרבים אל הקבוצה. אני מקווה שניתן להם סיבות טובות להגיע".
אילו שחקנים מקבוצות יריבות מטרידים אותך?
"אני פחות עוסק בשחקנים באופן אישי אלא יותר בקבוצות מולן אנחנו מתמודדים ויותר חשוב לי השחקנים שלנו. יוג'ין אנסה, אורי עזו, עילי טמם, נועם מוצ'ה, רועי גורדנה עם כל הניסיון שלו. הבלמים שמשחקים לפניי. המגנים שלנו שמתפתחים. יש לנו יופי של שחקנים ואני מרגיש מאוד נוח בקבוצה".
עברת מקרוב עם איברהים דיאקיטה את המוות של אמא שלו. מה אתה אומר עליו?
אני אוסף אותו בבוקר לאימון ואז הוא נכנס אליי לאוטו וראיתי שהוא בכה. שאלתי מה קרה והוא הסביר לי שאמא שלו הלכה לעולמה. הגענו למועדון וסיפרתי לכולם את מה שהוא עבר. אני חושב שעצם זה שהוא נשאר איתנו לשני משחקים ולא נסע מיד מלמד כמה הבחור הזה קשוח וכמה הוא אמיץ ואני שמח שיש לפניי בחור כזה. אנחנו נעזור לו כשהוא יחזור וימשיך איתנו. הוא בחור מיוחד שהראה לנו כמה הוא אוהב את הקבוצה ומוכן להקריב בשביל כולנו".