בלב ערב הסעודית: המחווה הדתית שמסעירה את איראן

משחקי הסולידריות האסלאמיים שנערכים השנה בריאד, ערב הסעודית, נועדו להיות חגיגה של אחדות בין מדינות מוסלמיות. סונים ושיעים, מדינות מהמזרח התיכון, מאסיה ומאפריקה - כולם תחת מטרייה אחת של ספורט, שיתוף פעולה וסולידריות. אבל בתוך האווירה הזו, מאמן נבחרת הקטרגל של איראן, ואחיד שימסאי, עורר סערה לאחר סדרת מחוות דתיות שביצע מול הקהל במהלך המשחקים.

איראן זכתה בטורניר ולאחר כל אחד ממשחקי הנבחרת, שימסאי פנה אל הקהל והרים את ידו הימנית תוך שהוא אוחז בפרק כף היד. זו מחווה שמוכרת היטב בחברה השיעית כרמז ברור ל"ע'דיר ח'ום", אירוע תיאולוגי מרכזי בתפיסה האיראנית־שיעית, שבו לפי המסורת הנביא מוחמד הכריז על עלי בן אבו טאלב כיורשו. שימסאי אף אמר אחרי אחד המשחקים: "רציתי להזכיר את ע'דיר. רק חיידר הוא אמיר אל־מומינין", משפט שמחזק עוד יותר את המשמעות הדתית המובהקת של הפעולה.

המחווה הזו, שבוצעה במספר משחקים באולם הנמצא בלב בירת ערב הסעודית, הפכה מיד לטעונה במיוחד. ערב הסעודית היא מדינה סונית מובהקת, והרגישות הדתית בין הקהילות אינה חדשה. כך או כך, ההתנהגות של שימסאי לא עוררה תגובה רשמית מצד כלי התקשורת המקומיים בסעודיה, לפחות לא באופן פומבי. התקשורת הסעודית שסיקרה את המשחקים, עסקה בעיקר בתוצאות ואולי במודע בחרה להתעלם מהמחווה כדי לא להעצים פולמוס דתי.

אולם בתוך איראן עצמה - הסיפור התפוצץ. עאדל פירדוסיפור, העיתונאי והמגיש הבכיר ביותר בעולם הספורט האיראני ואחד האנשים הפופולריים במדינה, תקף בשידור את שימסאי על כך שהפך אירוע ספורט שמטרתו סולידריות ל"אמירה מפלגת".

פירדוסיפור תהה בקול האם בטורניר שאמור לאחד בין סונים ושיעים, יש מקום להצגת מחווה דתית שמזוהה באופן חד־משמעי עם צד אחד בלבד. "האם המחווה של ואחיד שימסאי ושחקני נבחרת הפוטסל, שכיווצו את פרק כף היד והציגו אותו לקהל, הייתה נכונה? האם היא קידמה אחדות, או פילוג? לכל אדם יש את אמונתו, וזה מצוין שאדם שומר עליה מבלי להיראות צבוע או מחפש תשומת לב. אבל מדוע צריך שכולם ילכו אחרי המחווה הזו?".

באיראן, כשפירדוסיפור מדבר - בעיקר על כדורגל - כולם מקשיבים. וכמובן שהדברים הללו הגיעו גם לאוזניו של המאמן שימסאי, שהגיב בזעם: "אני לא אוותר לו, בעולם הבא הוא יצטרך לתת דין וחשבון. יש לי פי 10 יותר חברים מאשר פירדוסיפור ואני לא צריך את האישור שלו".

צריך להבין: באיראן מדובר בהתנגשות טיטאנים. מצד אחד עיתונאי הספורט הכי פופולרי ומוכר במדינה, שידוע כחברו הקרוב של עלי דאי - ומנגד גדול שחקני הקטרגל באיראן בכל הזמנים, שמכונה "עלי דאי של הקטרגל". שימסאי הוא לא עוד מאמן. בימיו כשחקן פעיל שיחק בלאציו האיטלקית ובין היתר זכה עם הנבחרת שמונה פעמים באליפות אסיה. עד היום הוא מלך השערים של הנבחרת בכל הזמנים.

מזדק מירזאי, פרשן ספורט המשדר כיום ב"איראן אינטרנשיונל", לא נותר אדיש. מירזאי טען כי שימסאי "צועד בדרכו של עלירזא דביר", יו"ר איגוד ההיאבקות הידוע בעמדותיו הדתיות־פוליטיות, וכי בכך הוא מוחק את כל הזיכרונות הטובים מהקריירה המפוארת שלו ככוכב קטרגל. לדבריו, המחווה הזו לא משקפת ביטחון עצמי, אלא ניסיון להתחנף לממסד הדתי באיראן ולזכות בהון פוליטי.

ברשתות החברתיות הפרסיות התגובות היו מעורבות. חלק מהמשתמשים שיבחו את המאמן על "עמידה אמיצה על העמדה השיעית בלב ערב הסעודית", כפי שכתבו. אחרים דווקא ראו בכך התנהגות מביכה כלפי המארחת, ויותר מכך - הפיכת אירוע ספורט למופע פוליטי-דתי, דבר שנחשב בעייתי במיוחד בממשק בין איראן למדינות ערב הסוניות.

ברשתות בשפה הערבית, נשמעו הרבה מאוד קולות שדורשים לסלק את איראן מהטורניר - אבל כאמור לא הייתה תגובה רשמית של המארגנים או השלטונות.

כדי להבין את עומק המחלוקת צריך להבין את מהותה של המחווה. ע'דיר ח'ום הוא אחד האירועים החשובים במסורת השיעית. לפי האמונה, בדרכו חזרה מחג' הכריז הנביא מוחמד בפני קהל רב כי עלי הוא מנהיג המאמינים אחריו. עבור השיעים מדובר בבסיס ההבחנה שלהם לעומת הסונים, שכן האחרונים אינם רואים באירוע זה הוראה מפורשת למינוי יורש. כתוצאה מכך, ע'דיר הפך לאחד מסמלי הזהות השיעית החזקים ביותר. המחווה של שימסאי - אחיזת פרק היד - היא מחווה מקובלת בטקסים שיעיים, שנועדה להזכיר את אותו רגע ואת אותו מינוי.

במילים אחרות, המחווה שאמורה לעבור בין מאמין לאלוהיו - הפכה בזירה הספורטיבית לאמירה פוליטית-דתית בעלת משמעות אזורית. העובדה שזה נעשה דווקא בריאד, המדינה המזוהה יותר מכל עם הנהגה סונית-ווהאבית, אינה שולית. מבחינת מבקריו של שימסאי, מדובר בייצוא אידאולוגיה שנכנס למסגרת שאמורה להיות חפה מפוליטיקה. מבחינת תומכיו, מדובר בהזדמנות להנכיח את זהותו השיעית מול העולם הערבי.