הניצחון 0:2 על לוקסמבורג אמש (שישי) אמנם קירב את נבחרת גרמניה למונדיאל 2026, אבל המנשאפט היו רחוקים מלהרשים והמאמן יוליאן נאגלסמן סיפק כותרת שבתקשורת המקומית עסקו בה היום בהרחבה: "יש לי תחושה שהקבוצה לא מסוגלת להתמודד עם זה שמרימים עליה את הקול".
ב"בילד" מיהרו לראיין את פסיכולוג הספורט, מתיאס הרצוג, שיישר קו עם נאגלסמן והסביר כי הנבחרת הנוכחית רחוקה מהקשיחות שאפיינה דורות קודמים: "זה באמת כך. נאגלסמן מרגיש שהנבחרת לא יציבה ושברירית. חושבים שלפעמים צעקות עוזרות, אבל בשביל זה צריך את הדמויות המתאימות. קאן, אפנברג, שוויינשטייגר — עליהם זה היה עובד. אבל היום יש לנו בעיקר שחקני 'מזג אוויר טוב', שצריכים אקלים נעים. הם מתקשים עם ביקורת. צעקות ולחץ גורמים אצלם יותר לשיתוק מפחד - כמו ארנבים. זה מעלה אצלם הורמוני לחץ, וזה גורם להפך ממה שאתה רוצה. הם כולם מאוד רגישים. היום הרבה יותר קשה להתמודד עם כדורגלנים־מיליונרים".
אחרי מחצית ראשונה שהסתיימה ב-0:0, נאגלסמן החליט להישאר רגוע, הסביר בצורה עניינית מה צריך להשתנות — וזה הצליח, גרמניה השתפרה וניצחה 0:2. הרצוג הוסיף: "אני אוהב 'אפקט התעוררות', אבל צריך גם מנהיגים ברורים שיישמו את זה. אם אין כאלה, צעקות לא יעזרו. עדיף ללכת לכיוון ענייני: להסביר, לדבר על שיתוף פעולה, להתקרב, לתת אהבה ולתת אמון. גם אם אין על מה לשבח - תמיד יש דברים חיוביים. עדיין שמרנו על רשת נקייה. ואז צריך לראות מה אפשר לשפר. דרך דברים פשוטים בונים ביטחון עצמי".
למרות שלדברי הרצוג, הגישה ה"מלטפת" היא כנראה הכי נכונה כרגע, הוא הזהיר שברגעי אמת, כמו מונדיאל, זה עלול לא הספיק: "אני חושב שצריך בהחלט להיות מודאגים. חסרות לנו דמויות, 'אלפא־מיילס'. כמו קאן ובלאק ב־2002 — איתם הגענו לגמר למרות כדורגל חלש. זה מראה מה כוחם של טיפוסים כאלה. אבל כרגע צריך להרעיף הרבה אהבה על השחקנים ולקוות שהם ייכנסו לזרימה. יש לנו איכות — מוסיאלה, וירץ. אבל זה יכול להיות קטסטרופלי כשמשהו לא הולך בטורניר. צריך גם 'חלאות' על המגרש ונאגלסמן חייב למצוא כאלה. רק עם גישת 'חיבוקים' - זה לא יעבוד. צריך גם אגואיסטים שמסוגלים לשחק כחלק מהקבוצה. במיוחד ברגעים הגדולים".
לפי הרצוג, היעדר יכולת לקבל ביקורת וחוסר קשיחות הוא לא רק עניין של כדורגל: "זה משקף אחד לאחד את המצב בחברה שלנו. רבים אפאתיים וחסרי אונים, גם בגלל מצב העולם. במיוחד צעירים - דור ה־Z: הם רוצים חופש והרפתקאות, אבל לא מוכנים יותר להתלכלך ולעבוד קשה. כמעט ואין אנשים שנותנים הכול. כולם רכים, מפונקים, לא עמידים. הם לא צריכים להתאמץ, וזה מסוכן. כולנו מכירים את עיקרון הזריעה והקצירה. הדור הצעיר כיום מנסה לדלג על שלב הזריעה ולהגיע ישר לקציר. חבל שהקציר יוצא אז דל".