פיטר פלצ'יק הודיע היום (שני) על פרישה מג'ודו במסיבת עיתונאים חגיגית ומרגשת במלון הרודס תל אביב מרשת פתאל. פלצ'יק שזכה בשתי מדליות ארד אולימפיות, פורש אחרי קריירה עשירה ומלאת הישגים. באחרונה הוא מיעט להתחרות ולהתאמן אחרי שהיה עסוק בהתחייבויות אחרות כמו התוכנית "רוקדים עם כוכבים".
"אני עושה את המהלך הזה ללא חרטות", אמר, "אני לא פורש כי כבתה לי האש או כי מיציתי. גם היום כשאני עוצם עיניים, אני יכול לראות את עצמי כגלדיאטור. אני פורש כי אני חושב שנכון לפרוש בשיא, אחרי שנתתי את כולי לג'ודו, כי הגיע הזמן לפרק ב'. זו החלטה קשה, אבל אני מגיע אליה שלם".
פלצ'יק הוכתר לאלוף אירופה במשקל עד 100 ק"ג באליפות אירופה 2020, אבל עם כל הכבוד למדליית זהב הזו - ההישג הגדול בקריירה שלו היו שתי מדליות ארד אולימפיות. בטוקיו 2020 זכה עם הנבחרת המעורבת ובפריז 2024 הגדיל לעשות כשעלה לפודיום בתחרות האישית.
פלצ'יק שדורג ראשון בעולם בקטגוריית המשקל שלו ב-2020, זכה גם בשתי מדליות ארד באליפויות העולם (2022, 2023) ובמדליית ארד באליפות אירופה 2018 שנערכה בתל אביב.
פלצ'יק נולד באוקראינה ועלה לארץ כשהיה תינוק. כבר בגיל ארבע התחיל להתאמן בג'ודו והחל מגיל 16, הפך לחלק בלתי נפרד מנבחרות ישראל. במרוצת השנים הפך לאחד הספורטאים הבולטים בענף וזכה בשלל תארים.
היום הוא אמר: "עברו 30 שנה מאז סבא שלי לקח אותי בפעם הראשונה לחוג ג'ודו. זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון, למרות מה שכולם חושבים. לא חיפשתי מסגרת, משמעת וערכים, רק רציתי להשתולל בחוץ - אבל במעלה הדרך בחרנו אחד בשני והפכנו לאחד. סבא וסבתא שלי, אמא שלי ועד אליי - היינו משפחה של לוחמים, מסמנים מטרה ועושים הכל כדי להשיג אותה.
"הג'ודו הפך להיות העוגן היציב בחיי, הייתי אני, איתו באתי לביטוי הכי טוב. לא יודע מתי החלטתי שאני רוצה להיות ספורטאי אולימפי, זה פשוט קרה, זה פשוט אני".
פלצ'יק המשיך: "החלום שלי היה לזכות במדליה אולימפית. בשנת 2020 כל מולקולה בגוף שלי הייתה מוכוונת לזכייה במדליה אולימפית. אבל מה לעשות... הקורונה פרצה. עדיין הגעתי לטוקיו מוכן כעבור שנה, אבל זה לא הספיק. זה היה הכישלון הכי גדול בחיים שלי ורק רציתי להיעלם. פחות מ-48 שעות אחר כך ניצחתי שלושה קרבות וזכינו במדליה קבצתית מרגשת ומיוחדת - אבל לא הייתי שלם.
"חזרתי לבסיס, בנינו שיטה מנצחת וזה עבד לנו. הדרך התחילה לקבל כיוון, הגענו לשיאים חדשים. מדליות בתחרויות, חזרה לטופ 3 בעולם. ואז - השבת השחורה, ה-7 באוקטובר. כמו כולם התעוררתי ב-6:29 ותפסתי את הראש. לאט לאט התחלתי להבין את גודל האירוע. הטבח הכי גדול מאז השואה. 10 חודשים לקראת האולימפיאדה שוב אי אפשר להתאמן מסודר, אי אפשר להתחרות... הראש בכלל עם החיילים, החטופים, המשפחות. אבל לא הורדתי רגל מהגז. הרגשתי שמדליה בפריז 2024 היא לא משימה אישית, אלא שליחות לאומית".
פלצ'יק מירר בבכי כשדיבר על אורן סמדג'ה: "חודש לפני האולימפיאדה אורן שכל את בנו - אגרוף בבטן. הנוכחות שלו היא קריטית בשבילי בכל תחרות - האם הוא יהיה ביום הכי חשוב בחיים שלי? לא משנה מה היה מחליט, אני הייתי איתו, אבל ידעתי שהוא יהיה שם איתי בדיוק כמו שהיה לאורך כל הקריירה שלי. 2024 הייתה השנה הכי גרועה בקריירה שלי, אבל הרוח הייתה הפעם במקום אחר. ידעתי שאני הולך לתת את הנשמה, עד טיפת הדם האחרונה. קמתי בבוקר וידעתי שהיום הזה שלי. למרות הפציעות, האיומים שספגתי, הצלחתי להביא את המדליה הראשונה בפריז. ירדתי מהמזרן ופשוט קרסתי. 30 שנה עברו לי מול העיניים. רגע קסום, הרגשתי שזו מדליה של כל ישראלי וכל יהודי בעולם".