בארני רוני מהעיתון הבריטי "גרדיאן", מהקולות הפרו־פלסטיניים הבולטים בתקשורת הבריטית, מותח ביקורת על התעלמות העולם ממעורבות איחוד האמירויות במעשי טבח בסודאן, בעוד שישראל עומדת תחת ביקורת עולמית מתמדת.
במאמר שפורסם בגרדיאן כותב רוני כי באנגליה קיימת צביעות עמוקה בכל הנוגע לביקורת על ישראל. בעוד שהתקשורת והציבור מגנים כל פעולה של ישראל, הם מתעלמים לחלוטין מהעובדה שבעליה של מנצ'סטר סיטי, השייח' מנסור מאבו דאבי, מואשם במעורבות עקיפה במעשי רצח עם בסודאן, והדבר עובר בשתיקה.
"איך היית מרגיש אם בעלי קבוצת הכדורגל שלך היה מואשם, גם אם מכחיש, במעורבות ברעב, בטיהור אתני ובמותם של אלפי בני אדם?", נכתב בטור, "באנגליה, אוהדים נזעקים כשבעלים לא קונה חלוץ, אך מעורבות במלחמה וחיסול? זה כבר לא מזיז לאיש.
"מנצ'סטר סיטי שייכת למעשה למדינת אבו דאבי. סגן נשיא האמירויות, השייח' מנסור בן זאיד א־נהיאן, הוא גם הבעלים שלה. השבוע דווח כי איחוד האמירויות - ומכאן גם מנסור - מספקת תמיכה לכוחות המעורבים בטבח בסודאן, הכולל אונס המוני, רעב ומעשי רצח המוניים. אלו אותם אנשים עצמם: הבעלים, הממשלה, והגופות. הבחירה פשוטה: או שאכפת לך, או שלא.
"ובכל זאת, באצטדיון של סיטי לא נראתה כל מחאה. אוהדים חגגו, שלטים הודו לשיח' מנסור, והכול נמשך כרגיל. זו אולי לא אחריותם של האוהדים, אבל מדוע הכדורגל האנגלי והמוסדות הרשמיים שותקים?
"מאז נפילת עומר אל־באשיר, סודאן שקועה במלחמת אזרחים בין הגנרל בורהאן לכוחות ה־RSF של מוחמד דגלו. ארה"ב הגדירה את מה שקורה שם כ'רצח עם בדרפור'... עדויות מצביעות על אונס וטבח המוני בעיר אל־פשיר ועל יותר מ־12 מיליון פליטים, המשבר ההומניטרי הגדול בעולם.
"איחוד האמירויות מכחישה מעורבות, אך לפי 'ניו יורק טיימס', ארה"ב יירטה שיחות בין דגלו לבכירים אמירתיים - ובהם השייח' מנסור עצמו.
"מנסור נפגש גם עם מנהיגים כמו רמזן קדירוב, אך בעולם הכדורגל הוא מתקבל כנדבן וכסמל הצלחה.
האם זה תפקידו של הספורט, לשמש כיסוי למעשי זוועה?
"השבוע נכחתי במשחק של אסטון וילה נגד מכבי תל אביב. בעבר קראתי להרחיק את ישראל מתחרויות בזמן הלחימה בעזה. אבל אם אתה דואג למקרה אחד ומתעלם מהשני, כדאי לשאול את עצמך למה".
רוני שואל מדוע לאיש לא אכפת שבעל מנצ'סטר סיטי הוא שיח' מאבו דאבי. "תדמיינו את הזעם אם ישראל הייתה קונה מועדון בפרמיירליג - זה היה נמשך חמש דקות בלבד," הוא כותב. "בינתיים, אמנים שמבקרים את ישראל מופיעים בשמחה באבו דאבי, ומתחזקים את הציניות: אולי הדרך היחידה שסודאן תזכה לתשומת לב עולמית, היא אם ישראל תתחיל להפציץ אותה".
לדבריו, השימוש בספורט כדי להלבין דימוי מדיני, "ספורטוושינג", עובד היטב. לדברי רוני, איחוד האמירויות הפכה לחלק מהחיים הבריטיים: משקיעה, תורמת ובעלת ברית. "אולי אי אפשר לשנות הכול," הוא מסיים, "אבל לפחות אפשר להתחיל לדאוג באמת, להבין שבעלי קבוצות כדורגל אינם אמורים להיות ממשלות. ובעיקר, לפתוח את העיניים. לומר את האמת".