ועדת השתיים: סיכום המחזור על האשליה שנופצה בשלב מוקדם

לכאורה, בית"ר ירושלים הייתה שם לאורך רוב המשחק. היו לה שתי קורות, היא הייתה ראויה לשער בדקות הסיום והפסידה רק 1:0. אבל הסטטיסטיקה הבלתי נתפסת - ניצחון בודד ב-37 מפגשי הליגה האחרונים עם הפועל באר שבע, ומעכשיו כבר 13 שנה ללא ניצחון ביתי - שוב הייתה גדולה עליה. ודווקא המפגש הזה, שהסתיים על חודו של שער, המחיש את הפערים בין שתי המוליכות לשאר הליגה ואישר: זה שוב יהיה קרב ראש בראש על האליפות.

בעונה שעברה, האשליה התארכה הרבה יותר. בתום הסיבוב הראשון, הפער בין ארבע הראשונות עמד על ארבע נקודות בלבד וכולם כבר פנטזו על מאבק מרובע שלא היה עשרות שנים. לא היה כזה גם כאן. במחזור ה-20 נוצר כבר פער של שמונה נקודות בין הראשונה לשלישית, ומכבי חיפה ובית"ר ירושלים עברו למאבק עצוב משלהן על המקום השלישי. הפעם, האשליה נופצה כבר במחזור התשיעי. ההפרש בין באר שבע לבית"ר צמח לשבע נקודות, ולפי מצב ההגנות לא נראה שהוא ניתן לסגירה.

כישרון לא חסר לקבוצה של ברק יצחקי, ולמצבים שלה היא הגיעה גם אמש (שני) בטדי. אלא שמועמדת אמיתית לתואר לא יכולה לסדר בעצמה ליריבה שלה, במשחק בית, כל כך הרבה מצבי הבקעה טובים. החיסרון של לוקה גדראני ודאי היה משמעותי, אבל גם איתו זו לא הגנה שמעניקה ביטחון לאורך זמן. לשתי הראשונות יש את זה.

גם אם משחק ההגנה שלהן לא מבריק והשוערים לאו דווקא נחשבים למניה בטוחה מבחינת האוהדים, יש להן עוצמה וחיבור. ובאר שבע כעת מפתחת גם את יכולת ההרתעה שמאפיינת את מכבי תל אביב. היא ספגה רק שישה שערים, מצבה של האלופה טוב עוד יותר עם ארבע ספיגות, וכך אפשר לנצח גם בימים בינוניים ולרוץ באמת לאליפות. בית"ר ירושלים, לאכזבתה, עדיין לא שם.

הכדורגל הישראלי הקדיש עצמו למען החטופים וריגש בכל הזדמנות. ההנפה הכפולה של האחים גלי וזיו ברמן והרגעים המצמררים של בר קופרשטיין אמש בטדי, היוו נדבך נוסף בשרשרת מחוות מפעימות שערכו הקבוצות במהלך תקופת השבי הארוכה, ועל אחת כמה וכמה כאשר השורדים שבו לבתיהם. גם הפועל ירושלים הייתה שותפה בכירה לכך, אם כי אפשר לחלוק לגבי הריאיונות של המאמן שלה, המהווים לטעמי זילות של העניין הכאוב.

כך זה נשמע למשל בסיום המשחק הדרמטי בשבת בחיפה. "זיו, תנסה לסכם את המשחק המשוגע הזה", ביקש המראיין ליאב נחמני. זיו אריה השיב בפנים חמורות סבר: "יש לנו 11 גופות בעזה, המשפחות האלה מסכנות וחייבים לגמור את הסיפור הזה". ומיד, אחרי שנייה אחת, כבר דיבר על כך שלהפועל ירושלים "לא הגיע להפסיד בשום צורה". אם הנושא בדמך, ולך באמת אכפת יותר מהמראיין שניצב מולך או מכל אחד אחר, אז תדבר רק על זה. או לפחות תעשה את ההפרדה הנדרשת. אל תזרוק את סיפור החטופים מדי שבוע כבדרך אגב, כי זה רק ממעיט בערכו.

נזכיר, זה אותו זיו אריה שהכריז בדמעות לאחר מחזור הסיום של הפלייאוף התחתון בעונה שעברה: "אם החטופים לא יחזרו, לא אחזור לאמן בעונה הבאה". למרות זאת, הוא התייצב על הקווים בגביע הטוטו, וכאשר נשאל על כך, הסביר: "אמרתי אז שאסור להתחיל את הליגה בלי החטופים, לא דיברתי על גביע הטוטו". נו, טוב. זה לא מנע ממנו לעמוד על הקווים כרגיל גם במחזור הפתיחה של ליגת העל. קבוצתו הפסידה באשדוד והוא הסביר: "לא חזר חטוף אחד מאז שדיברתי. אם אני לא אהיה פה, הליגה לא תהיה פה, אז זה יעזור?".

מאז, כל החטופים החיים חזרו, ובתקווה ישובו לקבר ישראל גם כלל החטופים החללים שעוד מוחזקים בעזה. אז, אפשר להניח, גם תופעת הזילות הזו תיפסק.

יוסי אבוקסיס שבר את הרצף הביזארי של מכבי נתניה. בכל אחת מארבע העונות הקודמות, הקבוצה פתחה בצורה רעה ופיטרה מאמן שהצליח כשהגיע כמושיע עונה לפני כן. זה התחיל עם ריימונד אטפלד (2 נקודות מתוך 12), נמשך עם בני לם (9 מ-33), רן קוז'וך (9 מ-30) ומרקו בלבול (4 מ-24), ונראה היה שיחזור על עצמו גם הפעם. הרי אחרי שלושה מחזורים הייתה נתניה שקועה במקום האחרון, ללא נקודות ועם 11 שערי חובה.

אלא שלהנהלה החדשה היה קצת יותר אורך רוח וגם האוהדים ידעו שהבעיה היא לא המאמן. ברגע שהזרים החדשים הגיעו והקבוצה התייצבה, גם התוצאות השתנו. אבוקסיס חמק מהגורל של ארבעת קודמיו בזכות חמישה ניצחונות בששת המחזורים שחלפו מאז, כולל על מכבי חיפה והפועל תל אביב, ולפתע מכבי נתניה היא קבוצת פלייאוף עליון לגיטימית. יש לה 15 נקודות אחרי תשעה מחזורים (לראשונה מאז 2017/18, עונת החזרה מהלאומית) והיא כבר במקום הרביעי - הכי גבוה שלה בשלב זה של העונה מאז 2011/12. הסבלנות השתלמה.

ההשתוללות התקשורתית של סעיד בסול, ועוד לפני כן עבירת ההפשטה המגוחכת של אלכסה פייץ', שהחליט במהלך כדור קרן שהוא לא ממתין לסיום המשחק כדי להשיג את החולצה של רז שלמה, הסיטו את תשומת הלב מהפנדל הראשון שקיבלה מכבי תל אביב. דווקא ברגעים טובים של מכבי בני ריינה, ג'וניור פיוס, שפתח כבלם השמאלי במערך שלושת הבלמים, פשוט מסר לאושר דוידה ואז גם הוסיף חטא על פשע כשהפיל אותו עם כניסתו לרחבה. בכך ביסס הזר הניגרי את מעמדו כשחקן שגורם הכי הרבה נזק לקבוצה שלו, וזה קורה מדי מחזור. טוב, פרט לשניים שהחמיץ עקב הרחקות.

הממצאים מתחת לתמונה.

• מחזור ראשון: עבירה ברחבה על איתן אזולאי, פנדל שהעלה את מכבי חיפה ל-0:2.
• מחזור שני: גלישה לא מוצלת ופספוס כדור, טעות בעזרתה סתיו טוריאל השווה ל-1:1 עבור הפועל תל אביב.
• מחזור שלישי: אדום ישיר בדקה ה-65 מול עירוני קרית שמונה.
• מחזור רביעי: לא שיחק בגלל הרחקה.
• מחזור חמישי: איבוד כדור בתוך הרחבה, בית"ר ירושלים כבשה את ה-1:3.
• מחזור שישי: נטישת העמדה ויצירת חור, יוג'ין אנסה נכנס מאחוריו ובישל לז'אן באטום את ה-0:1 של מ.ס. אשדוד.
• מחזור שביעי: הרחקה בצהוב שני בדקה ה-83, זמן קצר אחרי שהפועל חיפה השלימה מהפך.
• מחזור שמיני: לא שיחק בגלל הרחקה.
• מחזור תשיעי: הפנדל הראשון של מכבי תל אביב.