להסתכל מלמטה: הלקח מתבוסת נבחרת ישראל בנורבגיה

יש מיליון סיבות וגם תירוצים לתבוסה של נבחרת ישראל אמש (שבת) למדינה עם חצי מהאוכלוסייה שיש בין דן לאילת. להם יש גנטיקה, תשתיות, תרבות, כסף, אין להם חמאס ואיראנים על הראש, הם לא צריכים להשקיע בכיפת ברזל ובטנקים ובצבא מודרני וכו' וכו' וכו'.

אבל בכל זאת, איך קורה שהנורבגים, חברה של ג'לובים נורדים כל כך הרבה יותר טובים וטכניים מאשר הישראלים הכי טובים במלאכה הזו שנקראת "כדורגל"? איך זה שישראל הושפלה ככה על ידי חבורה של סקנדינבים צדקנים וטהרנים שנופפו בדגלי האויב מול הפנים שלנו ושרקו בוז להמנון שלנו?

ובכן, זה גם עניין פיזי-גופני - הם גדולים, חזקים ובכושר טוב מאיתנו - אבל במשחק אמש הם הראו עליונות טכנית. הם הרגישו את המשחק הרבה יותר טוב מהשחקנים שלנו וקיבלו החלטות טובות בהרבה מאיתנו. הפערים בין השחקן הישראלי לשחקן בטופ של הכדורגל האירופאי מעולם לא נראו כל כך גדול כמו אתמול. שום טקטיקה לא היתה עוזרת כאן. פערים כאלה נפתחים לא אחרי גיל 21. הם נוצרים בשורשים של המשחק. ואת כל עניין השורשים אפשר לשנות, ובכן, מהשורש עם השקעות חכמות של הכסף שכן יש לנו. ואיך להשקיע נכון את הכסף המועט שיש במשרד הספורט ובהתאחדות לכדורגל אנחנו יכולים וצריכים ללמוד מנורבגיה.

נורבגיה היא מדינה עם תרבות כדורגל מאוד מפותחת. באוקטובר 1993, נורבגיה היתה במקום השני בדירוג פיפ"א ולאורך שנות התשעים העפילה לשלושה טורנירים גדולים. עבור מדינה עם כ-5.5 מיליון איש אלו הישגים כבירים. דור הזהב בניינטיז כלל כוכבים כגון אולה גונאר סולשייאר, אוייבד ליאונרדסון, סטפן איברסן, טורה אנדרה פלו ועוד כוכבי פרמיירליג. כשהדור הזה הזדקן, ענף הכדורגל עבר שינויים גדולים אבל הדרך שבה גידלו שחקנים בנורבגיה לא השתנתה - ולכן הם לא העפילו לטורניר גדול במשך עשרות שנים.

ההצלחה הנורבגית בניינטיז נבעה בעיקר משיטת כדורגל מאוד ייחודית של אגיל אולסן, המאמן המעט משוגע השתמש ביתרונות הפיזיים שיש לנורבגיים - גובה וכוח - כדי להנחיל שיטת כדורגל שמבוססת על הגנה אגרסיבית וכדורים גבוהים וארוכים לכיוון חלוצי מטרה. אולסן פיתח את סוג הכדורגל הזה בין היתר, בגלל שהתנאים של המגרשים בנורבגיה אינם אידיאלים למשחק טכני של מסירות קצרות - וזאת כיוון שהמדינה נמצאת יותר מ-9 חודשים בשנה מתנאי מזג אוויר קשים.

מאז, כאמור, הכדורגל השתנה והצריך מנבחרות שחקנים הרבה יותר טכניים וחכמים. אחרי כמה כישלונות במוקדמות טורנירים הנורבגים קלטו שהם מטפחים בעיקר שחקנים נפילים שאינם טכניים או חכמים מספיק כדי להצליח ברמות הגבוהות ביותר. ולכן בהתאחדות לכדורגל הנורבגית (NFF) הובילו לשינוי תשתיות הכדורגל במדינה. הם שינוי את מערכי האימונים לילדים והם סבסדו באופן כמעט מלא את חוגי הכדורגל.

הנורבגים הגיעו למסקנה שהם צריכים לגדל את הילדים שלהם רק בתחילת שנות ה-2000'. ומאז עשו שינוי גדול באופי של השחקן הנורבגי. ב-2005 הוחלט להקים תשתית של מגרשים ונבנו מאות מתקני כדורגל חדשים כל שנה במטרה שהשחקנים הנורבגים הצעירים יפתחו טכניקה טובה יותר.

מטרת המדיניות הזו היא פשוטה: לגרום לכמה שיותר ילדים לשחק כדורגל. בכל עיר בנורבגיה יש מספר מועדונים חובבנים, שרובם פתוחים לכל מי שרוצה לשחק כדורגל מאורגן. ההתאחדות ומשרד הספורט הנורבגי מעודדים צעירים לשחק כדורגל על ידי סבסוד כמעט מלא של חוגי הכדורגל וקבוצות הכדורגל.

המילה Kjappen בנורבגית ניתנת לתרגום כ"זריזות" או "מהירות". זה גם הכינוי שמעניקים למגרשי הכדורגל שפוזרו ברחבי נורבגיה על ידי הממשלה והרשויות המקומיות. אלו מגרשים קטנים שכדי להצליח בהם צריך להראות מהירות מחשבה וזריזות רגליים. רובם עם דשא מלאכותי. רבים מתוחזקים על ידי הקהילות שבהן הם נמצאים. הכניסה חופשית ויש מגרש כזה בכל שכונה בשביל שכל ילד יוכל להגיע אליהם ולפתח את כישורי הכדורגל שלו בחינם. זה מה שנקרא "תשתית כדורגל" ואת זה פשוט אין בישראל.

לצד מגרשים כאלו, יש בכל עיר וכפר גם מתקן ספורט גדול שאפשר להתאמן בו בכל מזג אוויר. כל שחקן בנבחרת הנורבגית גדל לצד 30-40 ילדים בשכבת גיל דומה לשלו באולמות ספורט. כולם התאמנו, בענפים שונים, ב"אולם ספורט" ענקי - עם דשא מלאכותי ומסלול אתלטיקה - שנבנה כדי לאפשר אימון בספורט במשך כל ימות השנה, ובעיקר בזמן החורף הקשה. במשך העשור הראשון לחייהם הצעירים הנורבגים מתחרים זה בזה במתקנים כאלה - שוב, כניסה חופשית - בכדורגל, כדוריד, ענפי אתלטיקה שונים וכו'.

באולמות האלה עובדים גם מאמנים ומורים שמשגיחים על הילדים ומלמדים אותם דברים על הענפים השונים. הם נעזרים בהורים שמתנדבים ללמד ענפים שהם מכירים. החוויה באולמות האלה, במיוחד בכדורגל, מחליפה את "כדורגל הרחוב", המפתח המושלם לפיתוח ילדים.

ארלינג הולאנד, למשל, גדל ללא "משחק מובנה" אלא במקום בטוח בו היה יכול להיות יצירתי ולפתח את החשיבה שלו על כדורגל, במשחקונים רבים עם ילדים אחרים. כשהחליט, בגיל 13-14 ללכת לכדורגל, לא רק היה מהיר ואתלט ביחס לגודלו, אלא גם בעיקר טכני וחכם. מוח כדורגל מבריק מפתחים בגילאים הצעירים עם שעות על גבי שעות של משחק חופשי וזה מה שראינו מהנורבגים אמש. מוח כזה בתוך גוף אתלטי, גמיש, חזק וגבוה, שיכול להגיע לקצבים ואינטנסיביות ברמות הכי גבוהות - זה קטלני.

כאמור, מהבסיס הרחב של שחקני כדורגל חובבנים, מלקטים את השחקנים המוכשרים ביותר ומעבירים אותם הליך של התמקצעות. הנורבגים יוצאים מתוך נקודת הנחה שנבחרות אינן יכולות לשפר את השחקנים והעבודה היומיומית מתבצעת במועדונים ולכן ההתאחדות תומכות ועוזרת למועדונים לטפח שחקנים.

ההתאחדות לכדורגל הנורבגית מחולקת ל-18 התאחדויות כדורגל מחוזיות - מה שעוזר לה לאתר שחקנים ולטפח אותם. כששחקן נורבגי צעיר מגיע לגיל 13 - הוא עובר מבחן שבודק אם הוא איכותי מספיק כדי להיכנס לפירמידה ארצית (שממומנת על ידי ההתאחדות).

הפירמידה מתחילה ב"קבוצות ערים", נמשכת ב"קבוצות מחוזות" ומסתיימת ב"נבחרות נורבגיה". לקבוצות ערים מגיעים השחקנים הטובים ביותר של כל קבוצה בעיר ובהן הם מקבלים אימוני חיזוק כל שבוע כדי להשתפר אצל מאמנים של ההתאחדות לכדורגל. הליך דומה עובר בגיל מבוגר יותר אבל בקבוצות מחוזיות, שכאמור מורכבות מהשחקנים הטובים ביותר בכל מחוז. ההתאחדות, בעצם, מחזקת את העבודה של המועדונים עם אימון או שני אימונים על חשבונה כל שבוע.

בגיל 15-16 מגיעים לנבחרות הצעירות - שם גם מעבירים את השחקנים הנבחרים עוד אימונים אצל המאמנים הטובים במדינה. מצד אחד, הנורבגים מייצרים קבוצות עלית בערים, מחוזות וכאמור מדינה אבל מצד שני, ההתאחדות המקומית מבינה ששחקנים צעירים מתפתחים בקצב שונה אחד מהשני ומשאירים גם את השחקנים הפחות טובים בתוך המשחק.

ילדים נורבגים בני 15 שאולי אינם בעלי כישורים כמו חבריהם שבקבוצות המחוזיות, נשארים בקבוצות חובבניות/ מקומיות כדי להמשיך להתקדם בקצב שלהם עם מאמנים. התשתית החובבנית הזו לנערים ונוער מאפשרת לשחקנים צעירים להישאר במסגרת ולהגיע לרמה המקצוענית בגיל מאוחר יותר. שחקנים נורבגים רבים, שלא היו טובים מספיק לנבחרת הנערים והנוער, מצאו את עצמם בנבחרת בגלל שחוו התפתחות מאוחרת יחסית.

בנורבגיה לשחקן שאינו מבריק בגיל 15 יש הזדמנות להתפתח במסגרת קבוצתית לא "מקצועית" ולהיות טוב מספיק כדי להיות מקצועני בגיל 21. בישראל, לעומת זאת, שחקן שאינו נחשב ל"מבריק" בגיל 15/16 כנראה לא יגיע לנבחרת עד גיל 21.בנוסף למערכת שעובדת לרוחב וגם מחדדת את הטובים ביותר - ישנה רגולציה שמחייבת כל קבוצה נורבגיה להעסיק לפחות שני שחקנים שפותחו אצלה. ההתאחדות לכדורגל המקומית מעניקה בונוסים לקבוצות שמפתחות יותר שחקנים.

ברור שאי אפשר להשקיע את כל הכסף שיש למשרד הספורט בבניית אוהלים ממוזגים שבתוכם יהיו מאות מגרשים קטנים שיהיו פתוחים 24/7 לילדים בכל שכונה וכפר בישראל, אבל אולי שווה להתחיל לחשוב על איך אפשר להשקיע כמה שיותר כסף בתשתיות ובשורשים של הכדורגל לפני שחושבים איך נצליח להתגבר על נבחרות ממדינות שעושות את זה כדי להעפיל למונדיאל או ליורו.