"מאי שלחה לטל מתנת יום הולדת מהשמיים"

זה היה עוד יום מורכב עבור שלמה שרף. בצהריים אתמול (ראשון) הוא ביקש להיעדר מהתוכנית שלו בערוץ הספורט כדי להשתתף בהלוויה של איש הכדורגל והחבר שלו ארצי בן יעקב, ואז לפנות ערב הוא התיישב לצפות בערוץ הספורט במשחקי הליגה הלאומית וחיכה לאיתות מהמשחק של מכבי הרצליה - בה משחק נכדו טל נעים.

"זה היה כמעט יחד", תיאר לפנות ערב שרף. "בזמן שעל המסך אני רואה את הגול של טל, הגול הראשון שלו בבוגרים, הבת שלי ענת שהייתה במגרש ומלווה אותו לכל משחק, צלצלה אליי ובדמעות אמרה: 'אבא, טל כבש שער והוא רץ עם החולצה של מאי במגרש'. מאז ועד עכשיו, כשאתה מדבר איתי אני בוכה ומאושר ביחד. הכל מתערבב. הבכי, הצער והכאב על מאי שלי שהשבוע נציין שנתיים להירצחה בשבעה באוקטובר. ואז הגול של טל, אחיה הצעיר, שריגש אותי מאוד. הגיע לו כבר לכבוש את השער הזה, לילד המקסים הזה. אני תמיד הייתי מאוד קשה דווקא עם בני המשפחה שלי ומעולם לא עשיתי להם הנחות, בכל תחום, אבל אני אומר לך שטל ולא בגלל שהוא הנכד שלי, צריך כבר לשחק בליגת העל. הוא יכול לשחק קשר אחורי, הוא יכול לשחק באמצע והוא יכול להיות גם מתחת לחלוץ, כי יש לו ראיית משחק פנטסטית ומסירות אדירות. אין לי בכלל ספק שקרה כאן משהו יוצא דופן. משהו מיוחד. משהו מעולמות אחרים. מאי שלי שלחה לאחיה מתנת יום הולדת 22. אין לי בכלל ספק בזה".

את היום העביר טל נעים עם החברים הקרובים שלו, ניב אליאסי מהפועל באר שבע ואיתי בן חמו ממכבי תל אביב בטיול בצפון. מכבי הרצליה אפשרה לשחקנים יום מנוחה והוא ניצל אותו לחגוג את יום ההולדת שלו בצפון. "האמת, לא עצמתי עין מאז אמש", אמר בשיחה איתנו. "אחרי הריאיון בטלוויזיה אני מקבל מאות הודעות בכל האמצעים, כולל ברשתות החברתיות. אנשים כותבים לי. אנשים שאני לא מכיר, ומרגשים אותי מאוד. אפילו לא הלכתי לישון לשניה.

"אני מסכים לגמרי עם סבא, אני חושב שיש כאן משהו שקרה - כי לכבוש שער בסמיכות כזו לתאריך הרצח של מאי, זה באמת משהו שאי אפשר לתאר. לפני המשחק ידעתי שיהיה טקס ואילון ירושלמי הקפטן שלנו, שתמיד נוהג בסמיכות לתאריכים שקשורים לרצח ולאירוע של השבעה באוקטובר ללבוש את החולצה של מאי כי הוא היה ידיד שלה ושל אחותי הבכורה שלי, אמר לי להביא גם חולצה ולכן הייתה לי החולצה איתי. זה לא שהחולצה תמיד שם. היא הייתה איתי ואחרי זה הנחתי אותה על הספסל - וכשכבשתי היה לי ברור שאני רץ לספסל ולוקח את החולצה ורץ איתה אל ההורים ואל האחים שלי, שהיו ביציע. מעבר לקריירה שלי ולשאיפה שלי האישית, אני רוצה לעשות כמה שיותר טוב גם לאמא ולאבא דרך הכדורגל, ובטח שלסבא. אני חושב שיש לי מקום בליגת העל ומאמין שאני אגיע אליה. אני עושה את הדרך שלי בקצב שלי, אבל אני בטוח שגם ליגת העל תהיה שם בסוף".

ולגבי מאי הגדולה ממנו בארבע שנים, סיפר טל: "היא חסרה לי מאוד. אני מתגעגע. היא הייתה שם תמיד בשבילי. הגב שלי. האהבה שלה הייתה אינסופית. היא הייתה מאלה שכל הזמן נמצא לידך גם כשהוא לא שם. זה שהיא לא חלק מהחיים שלנו זה משהו שאף פעם אי אפשר יהיה להתרגל אליו".

שלמה שרף, שהשבוע גם יחנוך מוזיאון בחיפה לשבעה באוקטובר על שמה של מאי נכדתו, היה אתמול מאושר על עוד דבר. "התרגשתי מאוד לשמוע את טל מתראיין במשך חמש דקות בטלוויזיה אחרי המשחק. לא ידעתי על היכולת הזו שלו לדבר ככה. הוא הפתיע אותי. ריגש אותי. ועשה לי הרבה נחת הנכד המקסים שלי. זה היה לא פחות מהגול שהוא כבש. לראות אותו עומד מול המצלמה ומתראיין בצורה כל כך בוגרת.

"זה היה יום מאוד מיוחד אתמול, שנתן איזה שהוא פסק זמן מהכאב הזה שאנחנו חווים כל הזמן ובטח שלקראת יום הרצח", מוסיף שרף. "כבר הייתי פעמיים במיגונית ליד בארי, שם מאי נרצחה, ואסע גם מחר לטקס בעוטף. אני תמיד רוצה להיות שם. בכל מקום שאפשר להנציח אותה ואת כל הנרצחים אני תמיד אהיה שם עם כל הכאב שאני אחוש עד יומי האחרון".