ואיזה מסכנים האוהדים (של הפועל)

"לא לקחנו אף מונדיאל, אבל כולם זוכרים רק את הולנד הגדולה של 74', מישהו זוכר בכלל את גרמניה?" הציטוט הזה שייך לאחד מהכדורגלנים הגדולים ביותר ששיחקו את המשחק, יוהן קרויף. ההולנדי הדגול לא הסתיר מעולם את חיבתו לכדורגל ההתקפי ומעורר ההשראה שבסה"כ הביא לנבחרתו את הסגנות פעמיים. גם כמאמן הנהיג קרויף בברצלונה שיטה התקפית ואטרקטיבית של שלושה בלמים ושלושה חלוצים. בארסה זכתה באליפויות של הרגע האחרון וגם הביאה לקטאלוניה גביע אירופה אחד ויחיד בהיסטוריה של המועדון.

כדורגל זה קודם כל בידור. זהו המשחק הנערץ ביותר בעולם בגלל כדורגלנים כמו קרויף ופלה ומראדונה. בגלל היצירתיות שיש בו. בגלל התשוקה. עם כל הכבוד לאנדראס ברמה, פאולו מאדיני וחואן ורון - אותם כמעט אף אחד לא יזכור. אורי שאלתיאל הישווה היום ב'ידיעות אחרונות' את יוסי אבוקסיס לאותו ורון ואמר כי שחקנים כאלה מביאים אליפות. לדעתי ההשוואה היא מוגחכת, לא בגלל שאיני מעריך את אבוקסיס, אלא משום שהתזמון שלה לוקה בחסר. בלשון המעטה. יוסי נתן אתמול משחק זוועתי במיוחד. הוא לא הצליח להסתדר עם בונפלד הצעיר ובכל פעם שזה העביר אותו, נאלץ הקשר התל אביבי לכסח אותו. למעשה המשחק הזה מצטרף לרבים אחרים, בהם הצליח בנס מספר 8 של הפועל לסיים את מלוא 90 הדקות ללא כרטיס אדום. בנבחרת הוא משחק אחרת (דרך אגב, העונה של ורון, אינה יותר מבריקה).

שירי ההלל הללו לאבוקסיס, ליעקב הילל ולמאמנם דרור קשטן כבר החלו להימאס. כמה כבר אפשר לקרוא על הגבורה, על הניסיון ועל המשמעת? אף אחד לא רוצה לשמוע את המלים הללו ובטח שלא לראות אותם על המסך מדי שבוע. באנו ליהנות, לא לסבול. שימו לב מה לופא אמר אתמול: "אירחנו הרבה קבוצות תחתית שבאו להסתגר מולנו אבל הפעם הפועל ת"א שברה את השיא" - להזכירכם מדובר בקבוצה שרצה לאליפות, או יותר נכון - זוחלת לאליפות. ושוב נחזור לקרויף הגדול, "מי שמשחק הגנתי. יודע מלכתחילה וכאילו מודה בזאת שקבוצתו נחותה יותר". עכשיו הכל מובן. משחקה של הפועל ת"א נובע מחוסר ביטחון עצמי ומחוסר אמונה. היא יודעת כי היא פחות טובה משתי יריבותיה לצמרת ומאפשרת לעצמה לשחק כך בשם התוצאה. אבל למה היא עושה זאת מול קבוצות תחתית, מהן היא אמורה להיות טובה בהרבה?

להפועל יש מדי קבע בין ארבעה לשבעה שחקנים בסגל נבחרת ישראל. לב"ש, אשדוד, כפ"ס וראשל"צ יש בקושי אחד. אז למה לשחק כך? התשובה ברורה ובהפועל יודעים אותה. פיני בלילי, שהיה אחד מאותם ילדי האליפות מלפני 3 שנים, משחק כאילו הוא כבר בן 32, גם קלשנקו ואודי לא פוגעים. תראו לי עוד קבוצה שכל החלוצים שלה ביחד, מגיעים בקושי לכמות של עשרה שערים בעונה. הפועל פשוט לא טובה מספיק ולכן אינני מודאג. אין לי מושג אם הרמה הנמוכה שהיא מציגה, נובעת משיטת המשחק, או שאולי קשטן בחר דווקא בשיטה הזו, בגלל הרמה הנמוכה שמציגים שחקניו. תחליטו אתם מה קודם למה, התרנגולת או הביצה.

גם חיפה של 93' שיחקה בחלק גדול של העונה בצורה הגנתית ומבוקרת, כשהיא בונה על מתפרצות קטלניות של ברקוביץ', עטר, חזן ומזרחי. אפילו הפועל של לפני 3 שנים, ידעה לסיים מהלכים בשערים מהירים של בלילי, אודי ואפק, במידה ושלום תקוה היה נכנס בזמן כמובן. אבל השנה הפועל אפילו אינה יכולה להתבסס על מתפרצות משום כושרם של שחקניה. לכן היא משחקת הגנתי ובונה על שערים מקריים. שיטה הידועה יותר בשמה היהודי (ע"ש הפועל יהוד כמובן) - בונקר.

אז נכון, השיטה הזאת עבדה אתמול. היא גם עבדה על אשדוד (0:1 משער עצמי), על ראשל"צ (פעמיים), על באר שבע (שלא למדה כנראה), על כפ"ס ואפילו על מכבי ת"א בסיבוב הראשון (עכשיו זה כבר ברור ששלושת השערים היפהפיים כשלעצמם, היו מקריים והניצחון לא נבע מיכולת פנטסטית של הקבוצה). אבל מצד שני, היא נכשלה מול מכבי פ"ת (גיא לוזון הוא היחיד שיודע שלהוציא תיקו מול הפועל זה קל - כל מה שצריך הוא לשחק כמוהם ויש לך 0:0 נטול מצבים - פעמיים), מול ראשל"צ (זוכרים את חג'ג'?), מול נתניה ומול אותה כפ"ס. אז נכון, אם היא תזכה באליפות, אף אחד לא יזכור איך הם שיחקו - אבל אף אחד גם לא יזכור את האליפות. מה שיזכרו מהעונה הזאת ואת זה אני כבר יכול להבטיח לכם, הוא את ההצלחה של חיפה באירופה ואת השנה המצויינת שנתן לנו ברוך דגו. אבל אני לא מודאג. אם הפועל תמשיך לשחק כך היא גם לא תהיה אלופה.