לאורך קריירה מפוארת שכוללת זכיות באליפויות ובליגת האלופות עם כמה מהמועדונים מהגדולים בעולם - וגם לא מעט עזיבות כואבות - לקרלו אנצ'לוטי יש פצע פתוח עיקרי אחד: באיירן מינכן.
באוטוביוגרפיה החדשה שלו, הגדיר את הפרידה מהבווארים ב-2017 כ"העזיבה הכי אכזרית בקריירה שלי". "פיטרו אותי מארבעה מועדוני פאר - יובנטוס, צ'לסי, ריאל מדריד ובאיירן מינכן", כתב המאמן המעוטר. "זה רק מוכיח שלא צריך נשיא מוזר או בעלים לא צפוי כדי שתפוטר. גם דירקטוריון מסודר של בעלי מניות יודע לעשות את זה. אבל בבאיירן - זה היה הכי כואב. זה היה חסר רחמים".
בעונתו היחידה כמאמן הבווארים, אנצ'לוטי זכה באליפות גרמניה בהפרש של 15 נקודות מהמקום השני - יותר מכל הפרש שאליו הגיע פפ גווארדיולה באחת משתי העונות שקדמו לכך. "זה לא נחשב להצלחה מבחינתם. זה היה המינימום שציפו לו", הוא טען. "התחושה הייתה שזה לא משנה כמה ננצח, הביקורת תמיד תגיע מהכיוון של ההנהלה והתקשורת".
אנצ'לוטי אף מספר על התערבות של ההנהלה בתוכן השיחות עם השחקנים: "באחד הימים הביאו לי דף עם חמש דרישות, ואמרו לי לקרוא אותן לשחקנים כדי להטיל יותר משמעת. הרגשתי שאנחנו עובדים עם שחקני על, לא עם קבוצת נוער. אז עמדתי מולם, שלפתי את הדף, ואמרתי: 'קיבלתי הוראה לקרוא לכם את זה'. זו הייתה הדרך שלי להתנער מהסיטואציה".
נקודת השבר, לפי אנצ'לוטי, הגיעה במשחק מול פריז סן ז'רמן בליגת האלופות: "עשיתי טעות. השארתי את השחקנים הוותיקים על הספסל, ניסיתי גישה שונה, וזה לא עבד. הפסדנו 3:0 — התבוסה הכי גדולה של באיירן בליגת האלופות ב-21 שנה. זה היה הסוף".
מעבר לפן המקצועי, אנצ'לוטי התייחס גם לתרבות הניהול בבאיירן, השונה מזו שהכיר: "זה לא מועדון שמנוהל על ידי דמות אחת עם חזון. יש שם קבוצה של בעלי מניות, שחקני עבר ואנשי תקשורת עם המון השפעה. חוויתי לחץ מהכיוון הזה שלא הכרתי קודם. למשל, באמצע העונה התחלף הנשיא, ואולי היו שם גם חשבונות עבר - רומניגה, מנכ"ל המועדון, שיחק באינטר כשאני שיחקתי ברומא... אולי בעטתי בו פעם יותר מדי חזק".