בחזרה ל-2004: "אוהדים פרצו לדשא לפגוע בנו. כיבו לנו אורות באימון"

המשחק הערב (רביעי, 19:45, ספורט1) של מכבי תל אביב באצטדיון הטומבה בסלוניקי מול פאוק, מחזיר את המועדון ל-10 באוגוסט 2004, אז התמודדו הצהובים מול פאוק סלוניקי בסיבוב הפלייאוף שלפני ליגת האלופות. למרות כל החששות, מכבי תל אביב הגיעה לאצטדיון המדובר ביוון וניצחה 1:2 משערים של ארז מסיקה וישמעאל אדו. אחרי המשחק ולפני הגומלין בתל אביב ממנו עדיין חששו הצהובים חרף הניצחון ביוון, התברר שפאוק שיתפה שחקן שהיה צריך להיות מושעה מהמשחק בגלל כרטיסים צהובים, כך שהניצחון בסלוניקי הפך לניצחון של 0:3 ומכבי תל אביב הגיעה מאוד בטוחה לגומלין בבלומפילד. גם במגרש הביתי, הצליחה האלופה הישראלית לנצח 0:1 משער של לירן כהן.

המשחק בסלוניקי צרוב היטב אצל רבים מאנשי הקבוצה ובראשם מי שהוביל אותה אז להופעה היסטורית בליגת האלופות - המאמן הצעיר ניר קלינגר. עם חבורה של שחקנים שגדלו במחלקת הנוער מחוזקת בזרים די אנונימיים ותקציב נמוך, הצליח לעשות את הבלתי ייאמן ולהוביל לעונה אירופית חלומית שבהמשך כזכור כללה אפילו ניצחון על אייאקס הגדולה.

בנוהל הרגיל של ז'ארקו לאזטיץ', הוא העדיף לקיים אתמול את האימון המסכם בקרית שלום ורק לאחריו המריאה הקבוצה לסלוניקי. ניר קלינגר לעומת זאת נזכר אתמול באימון המסכם שלו באצטדיון הטומבה: "אני זוכר שכיבו לנו את האורות לפני שהאימון הסתיים", סיפר המאמן. "פשוט ככה. פתאום משום מקום כיבו את האורות ורצו שנרד מהדשא. אני לא הסכמתי. היה בלגן ובסוף החזירו אותנו לעוד כמה דקות כדי לסיים את האימון. לא הייתי מוכן בשום אופן לוותר על סיום האימון. אין ספק שהמשחק שם והניצחון שלנו היה אחד הגדולים של מכבי תל אביב. האווירה הייתה עוינת מאוד, אבל השחקנים הראו אופי ובגרות. אף אחד לא נתן לנו סיכוי להגיע לליגת האלופות - ועשינו את זה".

מנהל מכבי תל אביב באותה עת היה אבנר טויטו. "המשחק הזה בפאוק בשנת 2004 היה משחק מכונן בתולדות החיים האירופיים של מכבי תל אביב ואני חושב שגם מכונן עבור הכדורגל הישראלי", אמר אתמול טויטו. "באנו למשחק הזה, אני לא רוצה להגיד בפחד - אבל היה חשש. דיברו איתנו הרבה על האווירה באצטדיון של פאוק, הטומבה. זה לא רק הרעש - זה גם הצבעים. כולם היו לבושים בשחור. כל הקבוצה שם הרי בשחור לבן, אבל האוהדים שלהם היו צבועים בשחור. אני זוכר את הדרך מהמלון לאצטדיון. את המשטרה המתוגברת.

"אנחנו באנו עם חבורה צעירה. אם היום מדברים על תקציבים של 120 מיליון שקל של מכבי תל אביב, אני לא יודע אם התקציב שלנו אז היה אפילו 20 מיליון שקל. שחקנים צעירים כמו לירן כהן, סאלם אבו סיאם, שחקן רכש כמו ארז מסיקה. הילדים האלה באו כמו חבורה של גברים וניצחו שם במקום שאיש לא נתן להם סיכוי. אני זוכר את הדרך מהאצטדיון לשדה התעופה, את הגאווה הגדולה שהייתה - וזה עוד לפני הגומלין בתל אביב בו ניצחנו. המשחק הזה בסלוניקי הוא משחק מרכזי בתולדות מכבי תל אביב, בטח בזירה האירופית".

טויטו הוסיף: "צפיתי בהרבה מסיבות עיתונאים. כמו זו שהייתה דווקא מצד המאמן היווני אחרי המשחק אני לא אשכח. הוא ישב שם באצטדיון והפנים שלו שידרו קטסטרופה. הוא היה נראה מושפל. כנראה הבין שהסיפור נגמר אחרי אותו משחק שם. הרי בסוף מאמנים של קבוצות פייבוריטיות שחוטפות הפתעה צריכים לבוא ולדבר בביטחון לקראת הגומלין ולשדר שהם יעברו במשחק הבא. אבל המאמן שלהם היה נראה גמור. הוא לקח את זה מאוד קשה וזה משהו שאני לא שוכח אחרי הרבה מאוד שנים".

כוכב המשחק מבחינת מכבי תל אביב היה ללא ספק ארז מסיקה. הוא כבש שער ממרחק ובישל בראש לישמעאל אדו החלוץ. "הגענו למשחק בפאוק אחרי שעברנו את קופנהגן", נזכר מסיקה. "ההכנה כמובן לוותה במה שמצפה לנו שם באצטדיון הטומבה, שפירושו הקבר ביוונית. דיברו איתנו על הרעש שמחכה לנו. על זה שזה משהו שאנחנו לא הכרנו עד אז, ובאמת אני זוכר בעיקר בחימום שאני לא מצליח לשמוע אף אחד מהחברים שלי. אני פשוט נמצא על הדשא. שחקנים שלנו עוברים אחד ליד השני, עושים את החימום, זורקים מילים - ואתה לא שומע. אתה לא יכול לשמוע כלום. אם להמחיש את זה, זה כאילו בלומפילד וטדי בשיא שלהם, אבל פי שניים רעש עצום. אבל לעומת הרעש, אני לא שוכח שברגע שהבקענו שער - פתאום הרעש הפך לשקט. כאילו אתה נמצא לבד באצטדיון. מרעש עצום שאתה לא שומע את החברים שלך, לשקט שהוא יוצא דופן.

"במחצית אוהדים שלהם ירדו לדשא כדי לפגוע בראובן עובד ובגל ניר השוער השני שלנו, שעשו חימום. זה היה נראה כמו משהו שלא חווינו עד אז. זו הייתה באמת אווירה כמוה לא נתקלתי גם אחרי זה מעולם. בגומלין בבלומפילד אני לא אשכח איך ניר קלינגר לקח אותנו בבוקר המשחק כשהיינו במלון בתל אביב לים. עמדנו יחד בשורה, נותנים ידיים אחד לשני, עוצמים עיניים וחולמים כל אחד עם עצמו. הגומלין כבר היה די לפרוטוקול בלבד. הם היו שבורים אחרי שההפסד בסלוניקי הפך להפסד טכני של 3:0 ועברנו עם חבורה של ילדים צעירים. הקבוצה ההיא הביאה את מכבי תל אביב לליגת האלופות בפעם הראשונה בתולדותיה, מי יכול לשכוח את זה".

גם מושיקו מישאלוב, היום מנכ"ל ארגון השחקנים ואז הקשר האחורי של מכבי תל אביב, לא שוכח. "אני זוכר בעיקר את האסיפה לפני המשחק שם. היינו חבורה של שחקנים צעירים שגדלה במכבי תל אביב. ידענו שכדורגלן ישראלי יכול להגיע מקסימום פעם אחת בחיים לליגת האלופות ואמרנו אחד לשני שזו ההזדמנות שלנו. שאנחנו הולכים להגשים את החלום הזה שנקרא לשחק בליגת האלופות. הגענו לסלוניקי במטוס פרטי. במלון לפני המשחק היה הרבה בלגן. בלילה שלפני המון רעש מאוהדים שלהם שהגיעו לעשות לנו בלגן ולהפריע לנו, אבל אנחנו היינו חדורי מטרה להגשים את החלום.

"לירן שטראובר היה בשער. ג'ון פנטסיל מגן ימני, ג'ובאניני הברזילאי ואבי סטרול בלמים. סאלם אבו סיאם מצד שמאל כמגן. בקישור אני, תמיר כהן, לירן כהן, ברונו הייס, ארז מסיקה ובהתקפה ישמעאל אדו. בהמשך זה כבר היה ברוך דגו עם ההופעה הנהדרת בליגת האלופות. עשינו את זה. חבורה ביתית של מכבי תל אביב שגדלה יחד, מחוזקת בכמה שחקנים, ואני מאוד רוצה לראות שמכבי תל אביב משחזרת את זה ופותחת את הליגה האירופית ברגל ימין. זה אמנם משחק אחר, אבל בתקופה הזאת זה משחק כל כך חשוב למועדון ולכדורגל הישראלי כולו. כל ניצחון בימים כאלה הוא ניצחון של כולנו".